דברים מוזרים מאוד קורים לי בשנה האחרונה. אחד מהם – אשר קשור באופן מפתיע בקשר ישיר למוזיקה – הוא חלום גחמתי לנסוע לרוסיה. מתחשק לי לארוז את בלישה, רעותה ועמר בתוך תא קטן ולנסוע מסנט פטרבורג ועד ולדיווסטוק. בדרך נישן ארוכות, ניתן לגורמים מקומיים לבחון אותנו, נשתה מעט סמגון, נבקר בערים אפלות בלב סיביר ונרקוד בצוותא, מחובקים ואהודים, עם המקומיים ועם קירגיזסטנים מחויכים שיעשו דרכם הביתה בפשטות מכאיבה. החלום ×”×–×” הוא סטייה, אך יום יבוא ואני מבטיח ×›×™ הוא ייצא אל הפועל. בצניעות כמובן, כדי שאיש לא ישדוד אותנו באופן ×›×–×” או אחר.

ומאין הגיעו המחשבות הרוסיות הללו? התשובה פשוטה למדי: Motorama. חבריי מרוסטוב שעל הדון (שכבר ביקרו כאן פעם אחת וגם פעם שנייה) הם הסלאבים האהובים עליי בכל הזמנים. בסופו של דבר, בניגוד לרבים המקיפים אותי באוניברסיטה אין לי כל עניין במדיניות החוץ של חרושצ'וב, אף שפושקין באמת מקסים אותי. כבר למעלה מ-12 חודשים שאני ממתין, ביחד עם עוד כמה אנשים וקוראים אותם אני מכיר באופן אישי, לאלבום הבכורה של החמישייה הזו שנושמת חיות איכותיות, מדים ישנים, איאן קרטיסים ושלג. והנה אמש הוא ×”×’×™×¢, מחולק חינם על-ידם לכל דורש, ולי קשה שלא לתהות – האם אכן מדובר במתנת ×”×—×’ היפה ביותר שאקבל השנה. בינתיים, זו המתנה היחידה, ודי לי בה.

Motorama :: Warm Eyelids
Motorama :: Alps
Motorama :: Northern Seaside
האלבום המלא והמעולה

אחד מחבריי הטובים ביותר מאז ראשית החורף האחרון הוא כלב. קוראים לו צ'ופצ'יק, הוא אחד משני שותפיי כאן בדירה הירושלמית, והוא צהבהב. כשאני רוצה לרגש אותו אני שואל אותו בלחש עדין "צ'ופצ'יק, אתה רוצה אלומיניום?", והוא מנתר במקום מספר פעמים. כשאני רוצה לבכות ביחד עמו, אני פשוט מייצר צליל מיילל והוא ממשיך איתי, מתחפר בשטיח הוורדרד שלי. כשאני רוצה לגרות אותו, אני נוגע בשקית סופר כלשהי, והוא כבר רץ אליי מסיבותיו שלו. לעתים נדמה לי ×›×™ הוא היחיד שמסוגל להבין את כל שעובר עליי, אבל האין זו מחשבה בנאלית ואנכרוניסטית? בסופו של דבר, צ'ופצ'יק רק רוצה לאכול, ואם רק היתה לו אפשרות אמת – ייתכן והיה נוהג כך:

הקליפ המעולה ×”×–×” של Wild Nothing (תודה לתמר) הוא בשורה נוספת מצדו של ×’'ק טאטום, עליו כתבתי כאן באמצע חודש מרץ. אז שאל אותי הקורא הבכיר תמיר האם כבר יש אלבום כלשהו לכלום הפראי ×”×–×”. אז זהו, שתשובתי השתנתה השבוע. כן, כעת יש לנו אלבום בכורה ביד (Gemini) – והוא פנטסטי. פשוט, ענוג, מחולק לפירורי זיקוקין קטנים שמתאימים לי לכל שעה ביום. והיום, למשל, אקח אותו איתי לספרייה, ליום עיון אירופאי משונה, לתחנת האוטובוס השחורה והארוכה של הר הצופים, לקפה נאדי, למקלחת, למיטה, לשמיים. אני פשוט מאוהב. לילה שלם העברנו אמש במפתיע רק אני והוא, הוא ואני, והבוקר נראה לוהט עוד יותר. אם כל סיפור ×”-Chillwave ×”×–×” יימשך כך – הרי שכך ממש עשוי להישמע אלבום השנה שלי.

Wild Nothing :: Chinatown
Wild Nothing :: Drifter
האלבום המלא והמעולה

יותר מדי זמן חלף מאז האדרתי כאן שירי כוח בריטיים. אינני יודע מה נכון יותר לומר בהקשר ×–×”: שבריטניה דעכה מול ×¢×™× ×™×™ בשנתיים האחרונות או שפשוט ×–×” אני שהפכתי לנורבגי או משהו קריר דומה. על כל פנים, ×”×’×™×¢×” השעה לעשות מעשה ולהעצים את שמו של להיט ענק יחיד ומיוחד. הוא אמנם מצוי ברוחו עמוק בתוך העשור הקודם, ואם להיות ממוקדים יותר – הרי שהוא לכוד בשלשלאות בתוך 2003, אך עדיין, כוחו במותניו.
A Warning Sign של The Sunshine Underground הוא כל כך המסיבה הבאה של ×—×™×™, עד שאינני יכול לעצור את העולם עוד בגיטרות אקוסטיות או בכינורות. במשך כמה ימים השתהתי מלהאזין לאלבומם החדש של הברנשים המדופלמים ופרד פרי שלהם, אבל אמש ×–×” קרה. נשברתי. נתתי צ'אנס, ואף שאינני יכול לומר ×›×™ כל האלבום ×”×–×”, Nobody's Coming To Save You שמו, עומד לקרוע לי את הצורה בקרוב, אני יודע ×›×™ די בפזמון ×”×–×”, ואולי בעוד כמה נוספים, כדי שאחוש שוב בן 20 או 22 – אין ×–×” משנה למעשה – ואקפוץ במרפסת, עם פניי לאצטדיון ימק"א המיתולוגי, ואדמיין את הקבוצה האהובה עליי קורעת לבית"ר את הצורה. ביום שישי הקרוב אני מתקלט עם חבריי במסיבת גיוס משאבים למחאה הצודקת בשכונת שיח ×’'ראח, ואני כבר יודע כיצד אשמח את עצמי מעט לאור המציאות המתסיסה.

The Sunshine Underground :: A Warning Sign
The Sunshine Underground :: One By One
האלבום המלא

פה זה מתחיל

אחת התובנות המוזיקליות המוקדמות ביותר שהרווחתי ביושר עוד כשהייתי ילד נגעה למקומם של כל הצלילים בתוכי. הוריי שבו מטיול ראשון באמריקה של שנות השמונים, והכניסו הביתה אוזניות ענקיות של Sanyo ועוד כל מיני חוויות כאלו ואחרות. הייתה לנו כורסת טלוויזיה חומה ומרווחת בסלון, ותמיד היו גוררים אותה צמוד לפטיפון, מושיבים אותי עליה ומחברים אותי ואת האוזניות ביחד. כך הייתי מצטמרר בגיל ארבע מפרוקופייב כמו כולם, ולומד לזהות את ההבדל שבין צליל מרטיט לכזה עליז יותר. האוזניות הגדולות ודאי הרסו לי מעט את השמיעה, אך רק בזכותן הייתי יכול להבין את הרעיון האמיתי שעומד מאחורי המילה המתנגנת בעבורי: יציאה. יציאה מתוכי למקום אחר.
עברו מאז יותר מעשרים שנה, אולם דבר לא באמת השתנה במארג האירועים ×”×–×”. אני עדיין אותו ילד עם אוזניות מיושנות שמעדיף להתכרבל בתוך כבלים של יגון, אושר או תהילה, ולדמיין את היציאה הזו. אני יכול לחפש שנים את האלבום שיוציא אותי מעצמי, ואז הוא ×™×’×™×¢ מן הכיוון ×”×›×™ לא צפוי על הפלנטה. הרי כבר למדתי שבדיוק ברגע שבו אומר נואש ואחשוב ×›×™ אין עוד כל אהבה סביבי – היא תבוא. וכך גם הוא.

חצי השנה האחרונה היתה כנראה המייגעת בחיי. כל כך הרבה דברים טובים קרו לכאורה, אך התפוגגו אל מול מספר מצומצם של רגעים שבירים ונטולי כל היגיון. בכל פעם שחשבתי שהנה אני פורח, עצמתי את ×¢×™× ×™×™. בין לבין, עמד אלבום אחד יחיד ומיוחד. בחודש יולי האחרון, בעיצומה של מה שהגדרתי לעצמי בזמנו ×›"תקופה המחרידה", נפל עליי האלבום השני של Noah and the Whale. לא כל כך הצלחתי להבין אז לגמרי מדוע הוא ואני מתחברים בקלות שכזו, אבל היום אני כבר יודע: יותר מכל אלבומי השנים האחרונות, יצירת הקונספט של הבריטים הללו, היא הפסקול האמיתי של ×—×™×™. כל שורה, כל פיסת מלודיה, כל תחכום, חצי חיוך או דמעה – נוצרו בעבורי. בשלבים מסוימים החבילה נעשית אירונית למדי, שאינני מסוגל עוד להבין את שאני מרגיש.
The First Days of Spring הוא כנראה האלבום הראשון זה תקופה ארוכה שמצליח לשבור אותי בכל פינה של החדר. אינני יוצא מעצמי בגללו, אני פשוט נדחק לתוכי עוד יותר. כנראה שזה הנשגב, בעבורי.
פעם הוא ניפץ אותי בלילה ירושלמי של בדידות קיצית, פעם אחרת הוא גרם לי לחייך מאושר ולדמוע מהתרגשות בכניסה לברלין, ממש צמוד לשפאנדאו, על הרכבת מהיידלברג. במקרה אחר הוא העיר אותי משינה נפשית על אוטובוס בכניסה לחיפה לפני כמה שבועות, וכמה פעמים הוא האיר לי בקרים אפורים במיוחד בזכות כל מטעניו הנפיצים. אני עובר על רשימת השירים שבו, מאזין בקפידה לכל המילים הנאיביות שלו, לכל התזמור חסר הפשרות ×”×–×”, בוהה בצבעים שהוא מפיץ מעטיפתו ובוחן את האסתטיקה הדהויה שלו – ואני יודע שהוא פה במקומי. הייתי יכול להיעלם, והוא ×”×™×” נשאר, עושה את כל שנדרש כבר ממני.
אמרתי זאת כבר בקיץ, ואומר זאת שוב כעת: אני מניח לסתיו לשקוע לתוכי. אני כנוע.

כאן מורידים

הרי האביב תמיד עושה לי רע, ושמים כחולים מחריבים לי את השלווה. אולי באמת בדיוק כאן מצוי כל הקסם.

כמובטח, ×”× ×” השלמת המצעד האישי שלי. שוב, ברצוני להזכיר ×›×™ מדובר בבחירות אישיות לגמרי, אשר אינן מהוות יומרה כלשהי להטיף מוסר מוזיקלי לכם או לבני ביתכם. ×–×” בסך הכל טעמי האישי ותחושותיי הפרטיות. על כל פנים, לחיצה על שם השיר תאפשר לכם להורידו למחשבכם. רגעי האמת מתייחסים לקבצי האמפי3 עצמם ולא לקליפים. בכל מקרה, אתם יכולים להוריד בלינקים הבאים את כל שירי המצעד. כמה ×›×™×£ – כל הלינקים במדיה פייר:

מקומות 100-76
מקומות 75-51
מקומות 50-26
מקומות 25-1

50
Lily Allen :: Fuck You

איש יקר ואהוב, אבי שירר גולדברגר, הסביר לי לפני כמה שבועות מדוע לילי אלן היא האמנית הגדולה של העולם. אני לא בטוח שלגמרי הסכמתי עם כל מה שהוא סיפר לי וטען בפניי, אבל אני מוכן להודות שיש משהו בכל התחכום והישירות הזו שלה שהוא באמת שובה. מכל הסינגלים, הדי מוכרים ופופולאריים שלה, אני דווקא אהבתי המטופש הזה יותר מכל. למה? כנראה שהבובתיות האירונית שבו תאמה את רוחי יותר פה ושם.

רגע האמת: 2:10. כל הפאק יו הזה עולה מדרגה. ברמות פיטש חדשות לגמרי.

49
Casiokids :: Verdens Storste Land

בחודש ינואר הכול נראה היה אחרת. יום אחרי יום נמצא ברשת עוד להיט מסיבות שערורייתי, וכוחות אירופה אחזו בראשי. בין כל אלה בלטו Casiokids החמודים מברגן שבנורבגיה, אותה עיר שהצמיחה כמה דינוזאורים סקנדינביים דוגמת Kings of Convenience ורויקסופ. לרגע הם היו הבטחת החודש שלי, הם גם הגשימו את עצמם, אך האביב הוליד גם כמה להיטים אחרים. ועדיין – אושר גדול.

רגע האמת: 5:13. אני איש של קולות גבוהים, ולכן כאשר צצים כאלו – לבי נשבר.

48
Kings Of Convenience :: 24-25

ומתושבי ברגן כאלה אל תושבי ברגן אחרים. איריק גלמבק באו וארלנד איי אהובים עליי מאז הטיול השנתי בכיתה י"ב, אז קניתי את אלבומם הראשון באילת רק בזכות העטיפה. כמה שבועות אחרי זה הכתיר אותם גל אוחובסקי כמלכים של עולם חדש, וחשתי טוב עם העובדה שהייתי יכול להסכים עמו. אני מאוהב באלבום האחרון שלהם גם כן, ובמיוחד בשיר הזה. יחד ישבנו על גג האוניברסיטה בסתיו בכמה רגעים קשים במיוחד. לנצח תהיה איתי.

רגע האמת: 2:30. שלב החמיצות בלחיים.

47
Kasabian :: Fire

יאללה, חלאס עם הדמעות. בריטניה דעכה אל מול עיניי השנה שוב וכל שנותר מעולם הגיטרות הקשוח שלה היה כמה להיטי מופלאים, על אמת. והנה אחד מהם. אינני מעריץ גדול של חבורת הערסים הזו, אבל כל סינגל שלהם (כמעט) הוא פשוט פצצה. טרם חזיתי בהם על במה בלייב, אלא רק באמצעות יוטיוב, אבל מספרים ששם טמון כל הקסם. במיוחד בשיר האש הזה.

רגע האמת: 0:56. פה הכול עולה באש לראשונה.

46
Fever Ray :: When I Grow Up

לשנות האלפיים יש כמה צלילים משל עצמם, לפחות אחרי עשור אחד. בין כל אלו מסתתר גם קולה של קרין דרייר אנדרסון, השבדית הסמי-רובוטית הזו. כבר כמה שנים שכל דבר לתוכו היא מזמרת הוא פשוט מוצלח. אני מודה שלפעמים היא מייאשת אותי לגמרי, משרה עלי רוח קודרת מעט יותר מדיי – אבל זה כל הקסם. אה, ועוד לא דיברתי על שורת הקליפים המופלאים שלה מהאלבום הזה.

רגע האמת: 0:22. כל שאני רוצה הוא מבטא שבדי כבד.

45
Arctic Monkeys :: My Propeller

בקיץ האחרון, בחדרי בהיידלברג שבגרמניה, בשעות הערב המוקדמות הושמע אלבום אחד בריפיט יותר מכל אחד אחר. אני חייב להודות שאינני יודע כל כך להסביר מדוע זה קרה, הרי לא מדובר באיזו יצירת אמנות דגולה, בעיניי. על כל פנים, מבין כלל הפזמונים באלבום האחרון של הקופים הארקטיים, זה שייך לי, לחלוני שהשקיף על הסמטה הארוכה בה ישנתי ולכל הציפיות לגשם שכמעט ולא התממשו.

רגע האמת: 0:06. הכניסות לשירים שלהם תמיד היו הדבר המדויק ביותר שקיים.

44
Chew Lips :: Solo

איכשהו השנה התאהבתי קלות בכל ריליז של לייבל האלקטרו הצרפתי Kitsune. אם אינני טועה, הכול החל עם הסינגל הזה של שלישיית הילדים הלונדונית הזו, Chew Lips, שממש מצליחים לרגש במלודיות הקלות שלהם, אף שאין להם כל בשורה. הם אינם רוצים לחכות, כי פשוט אין להם זמן? נו, גם זה פזמון אלקטרו מקפיץ ונעים.

רגע האמת: 2:48. סיבוב אחרון, והביתה.

43
Bat For Lashes :: Daniel

על גבי עננים נישא לו השיר הזה. ההפקה המעודנת שלו גורמת לי תמיד לחוש כאילו אני רץ ברחובות ריקים אל עבר יעד לא ברור, ממתין למישהו שיצטרף אליי. ואולי כאלו הם כל שיריה של נטשה קאן, מרחפים בין כל מיני שדות של ביטים מלאים, שירה קדושה של אנשים החולמים על תקווה – ורוחות קלות של סתיו. כה נעים.

רגע האמת: 1:05. כאן אתחיל לרוץ הפעם.

42
Surfer Blood :: Swim

ומעולם האתלטיקה רצים אנו חיש מהר אל האוקיינוס, ושם מחכים לנו חברי Surfer Blood לערב מדמם של שחייה בין מדוזות וכרישים. פה כולם קופצים בבגדים למים אחרי שלוש כוסות של עראק נקי, וחותרים בדרך אל הסוף המר. או שאולי זהו באמת סוף מתוק. כל כך הרבה גולשים צצו בשנתיים האחרונות מכל מיני חורים באמריקה, עד שאפילו כאן בירושלים התחלתי לחוש גלים. של זיעה באוטובוס.

רגע האמת: 0:01. קולו של אלוהים מהדהד בטירוף מתחת למים. פנטזיה.

41
The Big Pink :: Too Young To Love

כולם רוצים את דומינו בחייהם, אני יודע, כולם גם אוהבים את להיט הבחורות שנופלות כמו קוביות של צמד הבריטים הללו. עם זאת, אני לא אתן להם. הלהיט הגדול ביותר של הוורוד הגדול, לפחות לטעמי, הוא זה. כה מעורפל, כה עוצמתי, כה מכאיב. קצת כמו לדפוק את הראש עשרות פעמים ברצף בכרית ועוד ליהנות מכל הסיפור הזה בצורה קצת סוטה.

רגע האמת: 2:17. האקורד ברקע משתנה לראשונה זה שעתיים. משהו אצלי מסתובב.

40
Ourself Beside Me :: Sunday Girl

בשיא החורף הקודם, רגע לפני הבחירות, ובעיצומה של ההמתנה לשלג – נפל עלי הברק הסיני. הרכב הפוסט-פאנק הזה, שמורכב משלוש צעירות מבייג'ינג סחרר לי לגמרי את המחשבה על עולם האינדי הנוכחי. מעולם לא חשבתי שאזכה ליהנות ממוזיקה סינית בצורה כזו, ואני עדיין תוהה האם ישנו הרכב דומה מארץ הענק הזו – שיצליח לגרום לי להתמוגג מהאופניים שלו. הזיוף הטוב ביותר של השנה.

רגע האמת: 0:00. להלן, אופניים.

39
Jeremy Jay :: Love Everlasting

ועכשיו לקצת פורנו רך. אחד מאבותיו המייסדים של ז'אנר ה-Suicide Twee Pop הוציא השנה את אלבומו השנה היפהפה. עם זאת, הלהיט שלעיל כלל אינו לקוח משם, אלא נשלח אל המערכה כתופין מקדים כבר קודם. ללא מאמצים רבים הוא זוכה בפרס היוקרתי של השיר בעל הסקס אפיל המשובח ביותר. ולחשוב שגם הדבר הזה, גדוש קונפטי הזהב על מצעי הסטאן, מגיע מעיר השמש לוס אנג'לס. נשבר הלב.

רגע האמת: 2:19. איזו דרמטיות ענוגה.

38
Calvin Harris :: I'm Not Alone

ובחזרה לעולם הטראש הבריטי. ממש כמו בשנות התשעים, לעתים כל שצריך באוזניים אלה מלודיות זולות, סינתיז עבים לגמרי וחבורה של אנשים שמוכנים לרקוד עם כל הביטים הנלווים. לקטגוריה הזו הוצנח בקול תרועה הלהיט אדיר המימדים הזה של הסקוטי בעל המבטא הבלתי אפשרי (נסו להקשיב לו פעם מדבר, באמא שלכם). היסטריה שלמה בתוך שיר אחד. יהיה לי קשה לעבור לשיר שבמקום הבא, אבל נו, שיהיה.

רגע האמת: 0:44. הפתיח האינפנטילי והמיותר מסתיים. עוברים למשחק של הגדולים.

37
Beach House :: Norway

אופי צריכת המוזיקה הנוכחי מאפשר לכולנו לסכם את 2009 ולחשוב כבר על סיכום 2010. כך, באופן מעט אבסורדי, את רוב השבועות האחרונים אני מעביר בהאזנה בלתי פוסקת לאלבום החדש של Beach House שייצא רשמית רק אחרי דצמבר. באמת שמדובר ביצירת אמנות שאותה אסביר רק בדצמבר בעוד 12 חודשים. עם זאת, את הסינגל הראשון מהאלבום הזה כבר מותר לי לדחוף לשנה הזו. מזלו שהוא גאוני.

רגע האמת: 3:26. קריאות שבר לנורבגיה האבודה נשמעות. לא חבל?

36
Pomegranates :: Jerusalem Had A Bad Day

ובחזרה לירושלים, או לחילופין לסינסינטי, אוהיו. אחד השירים ששרתי בראשי השנה יותר פעמים מכל האחרים שייך לחבורת הרימונים הזו. תקופה ארוכה בכלל שכחתי שזה השם המלא של השיר הזה, אולי כי כל קשר בין העיר האפורה בה אני חי לבין המורכבות הססגונית בלהיט הביתי הזה הוא תמוה לגמרי. כל כך הרבה שכבות של שיר בתוך שיר אחד בודד. לעתים, כך אני מרגיש, זו הדרך הנכונה היחידה כדי ליצור מוזיקה.

רגע האמת: 2:10. כל הלהקה מתעוררת פתאום לעולם אחר, לא ירושלמי בעליל.

35
Junior Boys :: Hazel

אוי, היידלברג. איך צעדתי אל אזור התעשייה שלך כדי לרקוד עם עצמי בפינתו של אולם גדול עם ג'וניור בויז, כשאני שיכור לגמרי, מתרפק על הרוח שעוד נשבה בחוץ, ונופל על הרצפה צמוד למגבר. היה זה אחד מרגעי השנה שלי, שהוביל אותי לשקוע לגמרי בתוך האלבום השני החמוד של יקירי האלקטרו העדין מקנדה. הם רכים כמו קוטג', וזו תחושה נהדרת ליפול לתוכם. נסו זאת בהופעה, ובכלל תשתוללו.

רגע האמת: 3:33. גם נקודת זמן נאה, וגם היסחפות ווקלית טיפוסית.

34
Camera Obscura :: French Navy

פתאום אני מבין שאני באמת אוהב סקוטים. הנה עוד כמה, שישה במספר. בכל פעם שבל אנד סבסטיאן מצויים בפגרה מסוימת, מגיע זמנם של חברי Camera Obscura למלא את החלל העירוני המתקתק הרגיל, שאותם הם די אוהבים למלא יש לציין. השיר הזה הוא כנראה הדבר הכי טוב שהם הקליטו בחייהם, ואם תרצו אגלה שהוא אפילו מתעלה על רבים משירי סטיוארט מורדוך וידידיו.

רגע האמת: 2:51. טירוף של כינורות תמיד היה הקיק שלי.

33
Amazing Baby :: Headdress

אם יש שיר ברשימה הזו שאותו אני מצטער שלא אראה לעולם בהופעה – הרי שזהו זה. פליטי ברוקלין האלה דפקו כרטיס סמי-פסיכדלי בחיי וגרמו לי לרקוד באיטיות על השטיח בספריית הר הצופים כמה פעמים השנה. וזו בכלל הפתעה. זה לא אמור להיות הדבר שיגרום לי לזוז, כי אינני בן 17 עוד, אבל זה כל כך גלי, שברירי ואימתני. כמו BRMC בתוך מערבולת.

רגע האמת: 0:04. די, לא יודע למה קאנון הגיטרות הזה עושה לי משהו בכלל. אבל הוא עושה, לעזאזל.

32
Surfer Blood :: Take It Easy

עוד שיר מאלבום שבכלל יוצא ב-2010 כדי לזכות במלוא תשומת הלב, ועדיין מצא את עצמו ברשימה הזו. לא ברור לי מדוע הרשתי לעצמי לעשות דבר כזה. אני פשוט לא שולט בעצמי, כי הוא ואני, אני והוא, די מאוהבים זה שבועות מספר. כינורות, מקצבים שבורים כלבבי, קולות גבוהים אווריריים – ופזמון עדין וקליט. גבירותיי ורבותיי, כך בדיוק אמור להישמע האינדי פופ שלכם.

רגע האמת: 2:14. הפזמון בא בפעם השנייה, והוא כבר לא ייגמר לעולם. דמעות.

31
The Drums :: Let's Go Surfing

ואם כבר גולשים, אז עד הסוף. קודם כל רצים על החוף בבוקר היפה, ביחד עם האני כמובן, עולים על גלשן עלק, ותופסים גלים. כמו בחיפה. את כל זה עושים בסיועו של פטנט ידוע לכל שבדי ולכל כלבלב – שריקה. עם קצת השפעות פנדה בר משונות – כל זה הופך ללהיט בלתי נתפס בכלל, שעשוי להדהד בראשי עד לשנות הארבעים האפלות של חיי. אבל יש עוד זמן, מאמא.

רגע האמת: 1:39. בחזרה למסיבת הכיתה. מחיאות כפיים. אדיר.

30
The XX :: Shelter

בכל תקופה בחיים מסתתר שיר אחד שמסמלה יותר מכל. ובכן, הנה שיר גרמניה 2009 שלי. לילה אחרי לילה הוא השכיב אותי למיטה, השעין אותי על המעקה, ולמעשה כשמו – תחזיקו חזק – סיפק לי מקלט. ואי ואי, נשמע מפוצץ, אני יודע. ובכן זו האמת. מדובר בפלא מינימליסטי שמסמל יותר מכל את הגאונות של הילדים (והם באמת ילדים) האנגלים השמנמנים והמדוכאים האלה. אומר זאת שוב, לא יאומן כלל שהם כאלה צעירים.

רגע האמת: 2:41. פזמון לא פזמון, קצב לא קצב, מלודיה לא מלודיה. דור העתיד.

29
The Twilight Sad :: I Became a Prostitute

בחיל ורעדה אצא לרחובות הקפואים של עירי בלילה, אתבונן לעינו האיש ברמזור, אחפש מגע עם קירות – ועדיין לא אזכה למפץ אורבאני מופתי כמו זה השגרתי כל כך שסיפקו לי The Twilight Sad בסינגל הזה. אחת הלהקות הגדולות של חיי לא אכזבה אותי השנה עם האלבום החדש, ועוד יותר חיזקה את נפשי המדוכדכת גם ככה עם דכדוך משל עצמה.

רגע האמת: 0:25. מפל של חיים שלמים זורם לרגיעה בת רגע.

28
The Cribs :: Cheat On Me

ג'וני מאר והחברים למשפחת ג'רמן ממערב יורקשייר שבו השנה בעודי מצפה להם, בדיוק כפי שלא ציפיתי שישובו. משופרים. זה היה הסינגל הראשון מהאלבום שלהם, הוא תפס אותי ואת בלישה באמצע יולי, בלב תקופת מבחנים מייאשת, גדושת אמוציות, ומעט מזלזלת בחבורת הצווחנים הזו – אבל משהו בי בכל זאת זז. זה פשוט להיט סמית'ס מסוג אחר. לא יכול להסביר זאת באמת.

רגע האמת: 0:48. קצב חדש, צעקות ישנות, גיטרות רטרו.

27
Golden Silvers :: True Romance

ועכשיו, בחזרה לשנת 2008. השנה הזו היתה קצת פחות קצבית מזו הקודמת – ועדיין, מדי פעם צצו כל מיני מומחים כאלה ואחרים להזזת ישבנים ורגליים שלא בדרכים השגרתיות. הנה הלונדונים האלה, שלרגע חשבתי שיהיו לי ל-Friendly Fires מסוג אחר. הם סיימו מבחינתי עם להיט ענק אחד, זה שכאן, אבל גם זה משהו.

רגע האמת: 2:28. רוח הרפאים חוזרת ברקע, לרומנטיקנים אמיתיים בלבד.

26
Sin Fang Bous :: Clangour And Flutes

והנה אני באיסלנד. כרגיל, אני חושב, באיסלנד. כלב ים עם שיני בריסטול צבעוניות זוחל לידי על אדמת הטרשים המשונה, ואני הוזה. בתחילת השנה הזו נפלתי בידיו של Sin Fang Bous, או בשמו האמיתי סינדרי מאר סיגפוסון. הוא סיפק לי צבעים, לחשושים מאגיים, ואני חייכתי לצלילי כל חליליו ותופיו. זה ממש כמו החבילה הגיעה – רק במנגינה.

רגע האמת: 2:01. שדונים קטנים של שנת 2009, שהופיעו בכל כך הרבה שירים אחרים השנה, מופיעים גם פה. אלא שכן הם בשיאם.

25
Soap&Skin :: Mr. Gaunt Pt. 1000

ועכשיו עליי להיות קצת יותר עצוב, ולא בשל העובדה שאני עומד לדבר על אוסטריה. נדמה לי פשוט שאין שיר עצוב מזה בכל 100 שירי השנה שלי, אולי משום שרוב הזמן אני מנסה לברוח מן המחוזות הללו. אלא שבתחילת השנה היה לי ברור לגמרי מיהי זמרת השנה שלי – ולא טעיתי. אני פלשג בת ה-19 מווינה אכן הגיעה אל סיום 2009 כשהיא זוכה בכתר זה על-ידי. השיר הזה הוא הפלא הקטן הכי מושלם שלה. כה פשוט.

רגע האמת: 1:42. לא רוצה לדבר על זה יותר מדי.

24
Phoenix :: Rome (Lanny Merge Remix

ההופעה הטובה ביותר שראיתי השנה היתה של פניקס. זה קרה בלב הסנטרל פארק בערב גשום למחצה שאותו הם חלקו עם Passion Pit. אחד משיאי המאורע הזה היה השיר הזה שמוקדש לבירה האיטלקית. אורות נצנצו, עצים רקדו, ובאמת שלא רציתי שייגמר עוד לעולם. גרסת האלבום של השיר חביבה למדיי, אך דווקא הטוויסט שסיפק הרימיקס הזה – שדרג את רומא לרמה של אימפריה. ומדובר אך ורק בנגיעות קוסמטיות.

רגע האמת: 2:19. בדיוק הקטע שחסר לי בשיר המקורי.

">

23
Dananananaykroyd :: Black Wax

גלאזגו רוצה שאחזור לחיקה, ואני עושה זאת די בנינוחות. שאיש לא יבקש ממני להגות את שמם של Dananananaykroyd כמו שצריך, כי זה ייגמר רע. אבל אני בהחלט מוכן לשיר את הפזמון המוצלח הזה שלהם. הם נוהגים להתחכם ולספר כי הם אבות ה-Fight Pop, אך את כל הדן אקרויד הזה שלהם אפשר לסכם פשוט ב"כיף גדול".

רגע האמת: 0:49. וווהוווו.

22
The Juan MacLean :: The Simple Life

בין אדניות הכוסברה והגרניום שלי, עם בקבוק מים ביד אחת ואצבע מתנופפת ביד השנייה, פצחתי במחולות בפיג'מה בכל רחבי ביתי הקודם. אין עוד אלבום שנפתח בצורה כזו שיצא השנה, כי זה פשוט באנקר. כל הלהיט הזה מתנהל ביקום מקביל, במרתפים שאליהם מגיע רק ג'יימס מרפי לרוב. אם רק Kraftwerk היו מעיזים להעלות הילוך פעם בחיים – זה ודאי היה מסתיים כך, בחיים פשוטים יותר.

רגע האמת: 3:18. במקום שבו שירים אחרים כבר היו נגמרים, כאן אנו עדיין מטפסים אל עבר שיא השיאים.

21
Yeah Yeah Yeahs :: Zero

מפגן עוצמה. אין לי חשק אפילו לנסות ולהסביר מה עובר לי בראש בכל פעם שאני לוחץ על כפתור הפליי במסיבות רגע לפניו. האמת היא שזה די מפחיד. כל כך חזק, כל כך מתסכל. לעולם לא אצליח להגיע לרמות הללו שמופגנות פה בנונשלנטיות. כל הרימיקסים השונים שסופקו לבומבה הזו בשנה האחרונה – פשוט עושים עוול לקרן או וברנשיה. תשאירו את הקרנבל בידיים שלהם.

רגע האמת: 1:21. נו, באמת, אין פה הרבה מעבר לזה הרי.

20
Bibio :: Mr. & Mrs. Compost

אתנחתא קלה לפני עשרים הגדולים. ביביו הוציא השנה שני אלבומים וחצי, וזה הראשון היה שלי יותר מכל האחרים. צפיתי בעזרתו בסרטי טבע משנות השבעים, כאלו עם שמש מתכהה ונמוגה, ולבי נשרט שוב ושוב. השיר על אדון וגברת קומפוסט, על כל שברירותו, הוא הפינה המעומעמת ביותר שקופצת לי לראש בכל פעם שאני מדמיין אביב גשום. אלו הם מוות וחיים גם יחד.

רגע האמת: 1:00. עוד שנייה וחצי זה מסתיים, משאיר אותי בודד אך מסופק.

19
Think About Life :: Johanna

החבר'ה הקנדים אשר חושבים על החיים כל הזמן הם כנראה המוזיקאים המפוספסים ביותר של השנה האחרונה. יש להם אלבום פנטסטי, אופנתיות מתוחכמת ומעודנת, ולהיט שרודף אחר להיט – ועדיין, הם נשארו קטנים וחצי מיותרים. ג'והנה שלהם כל כך טוב, שלעתים מתחשק לי להשתגע מכך שלא מספיק אנשים מעוניינים לרקוד איתו בעולם.

רגע האמת: 2:25. אלו הן חצוצרות קטנות, שבירת רצף, שתוביל לסיכום מוצלח במיוחד.

18
Röyksopp :: This Must Be It

כניסה נורבגית מרשימה נוספת אל המצעד, ושוב פעם נמצאת אתנו גם קרין דרייר אנדרסון. מכל השירים ב-Junior המצוין של רויקסופ, אין דומה לזה שמשובץ פה. אולי זה שוב קולה של השבדית השכנה שעושה את העבודה, ואולי זה פשוט הלחן המשובח, הדרמה הזו, תחושת המסע הקצר שמתחיל ונגמר בערי סקנדינביה. כל כך הרבה פעמים כבר רקדתי בשלב הזה.

רגע האמת: 1:58. אני משתגע כשהיא מושכת כך את הקול שלה.

Röyksopp 'This Must Be It' from Röyksopp on Vimeo.

17
Bombay Bicycle Club :: Always Like This

שאלו אותי פעם מה הסיפור של Bombay Bicycle Club, ונאלצתי להשיב שמדובר במכביז רק עם קצת פחות וצבע ושמחת חיים. אני מתקשה לקבל את הקביעה ההיא שלי, אבל אני חושב שלפחות לשיר הנ"ל היא תופסת. יש פה את כל מה שאני אוהב במכביז, רק עם ברנש אחר שמזמר, ונדמה כי הכול נעשה ללא כל חיוך מאחורי הקלעים. ועדיין – זה מורכב ועדין כמו שהייתי רוצה להישמע בעצמי.

רגע האמת: 0:24. הבס ממשיך, כמו גם ההדהוד החמוד. מפה מתחילים להתנועע קצת.

16
Exlovers :: You Forget So Easily

הגענו לשלב שבו כל החמידות העולמית חייבת לשנס מותניים ל-Twee Pop מרוכז, כמו שרק חיפאים ילידי הכרמל יכולים לחבב. כאן כל הסיפור הוא פשוט לגמרי: חמישה לונדונים שאינם מעוניינים לחדש יתר על המידה, מסתפקים בכל מה שיש להם להציע, מצליחים לגרום לי לחייך קלות, להקשיב שוב ושוב לשורות הפשוטות שעלו בראשם, ובעיקר גורמים לי לרצות להיות בן 16 שוב, בדרך לסינמטק, לבית הקפה הקבוע, עם דיסקמן ביד.

רגע האמת: 1:20. אני מלא הערכה למי שמסוגלים לנגן סולו פשוט, ללא יומרות, כמו שגם רבים מחבריי היו מנגנים.

15
Friendly Fires :: Kiss Of Life

מספר ימים לפני שטסתי חזרה לארץ מקוסטה ריקה וניו-יורק לפני כשלושה חודשים, הבנתי שאני מצוי בהלך רוח שאותו הגדרתי בפשטות: קיס אוף לייף. למה? סתם כי השיר נתקע לי בראש בכל תנועה בשדות התעופה, במסעותיי עם עמר בחנויות המטרופולין ואפילו בג'ונגלים של מרכז אמריקה. הייתי שמח כל כך, פורח וריחני, ומוכן לקבל את הזפטה של חיי בסתיו הישראלי. בסדר, זה עדיין שיר גדול.

רגע האמת: 2:49. "אלף פרפרים מהשפתיים שלך לשלי".

14
Moderat :: Rusty Nails

בכל שנה מאז התחלתי לסכם את שנות האלף באייפוד רעב, או לפחות כך נדמה לי, היה לסשה רינג הגרמני החתיך נציגות במצעד. פעם הוא היה לבד תחת שמו החינני Apparat, פעם הוא עשה את זה ביחד עם Ellen Allien, והשנה הוא כאן בצוותא עם Modeselektor. ביחד הם מודרט והם אחראים לאלבום מצוין ולשיר גדול מימדים זה. מה שעושה את כל העבודה כאן זה המקצב האינסופי הזה עם השירה העצובה כל כך. קשה מאוד.

רגע האמת: 3:43. מדוע הוא נשבר כך? מדוע?

13
The Horrors :: Who Can Say

הופה, הופה. כנראה שכל חיפה שבי גועשת ומתחננת לצאת החוצה, אחרת קשה להסביר מדוע נשביתי כך בידי The Horrors השנה. שוב תחושת סיטי הול שמעולם לא באמת קיימת שם, שוב ג'יזס אנד מרי צ'יין – אבל הרבה יותר חדות ומלודיה, ושוב שחור בעיניים. למעשה, כל הסיפור הזה נשמע כמו Art Brut ביום סגרירי למדי, ונראה לי שזו נוסחה נפלאה לחיים ארוכים. נסו זאת בתחנות אוטובוס בלילות קפואים פה בבירה.

רגע האמת: 2:33. בחייאת, אני לא מתכוון להסביר מדוע זה מנפץ אותי לרסיסים קטנים.

12
The Pains Of Being Pure At Heart :: Stay Alive

אני איש של לופים. אולי זה נובע מן העובדה שלא קשה לי עם השגרה, ואני אפילו די מחבב אותה במובנים כאלה או אחרים. כך קרה, שיום אחד באביב האזנתי לשיר הזה 12 פעמים ברציפות בעיצומו של פקק תנועה בלב שכונת גאולה החרדית על קו 4א'. ניסיתי לייפות את כל מה שקורה סביבי באמצעות שגרה חדשה, ויצרתי לי רגע. הזלתי דמעה מתחת למשקפי השמש והרגשתי נפלא. זו באמת היתה תקופה מחויכת למדי, ולא נתתי לשום לכלוך פה בעיר לקלקל אותה.

רגע האמת: 0:52. הלחיצה על פדאל הדיסטורשן כל כך נערית ומאחרת. בחזרה לתיכון, בחדר של אוהד.

11
Noah And The Whale :: Blue Skies

בעיצומה של אחת התקופות הרעות בחיי הגיע השיר הזה. לבי עוד לא היה שבור אז, עדיין לא הייתי במצב שבו אינני רוצה לצאת מהמיטה, אבל אכן רציתי לעשות הכול כדי לשמוח קצת יותר, ואכן – שמיים כחולים הגיעו והיה קשה. אחרי כן הכול הסתדר, או כך חשבתי, אבל אז – מכיוון חדש – התפרקו כל השמים הכחולים מעליי. אם הייתי אדם פסימי יותר, זה היה שיר השנה שלי.

רגע האמת: 1:03. די פשוט, אני יודע.

10
The Maccabees :: Love You Better

אוי, אורלנדו, אני כל כך אוהב אותך. אם רק הייתי יכול לומר לך זאת. אפילו במסרון בפייסבוק, נשמה. חודשיים העברתי אשתקד בצפייה בקליפ קצר שבו הראו אותך ואת חבריך המכבים מקליטים את השיר הזה, וחיכיתי. חיכיתי בסבלנות רבה, וזמזמתי את מה ששמעתי במדרגות הספרייה. ואז פתאום זה בא, והמפגש היה בלתי נשכח. הוא הסתיים פה.

רגע האמת: 1:56. רגע האמת מגיע בדיוק 13 שניות מאוחר יותר, אבל זו הקדמת מצוינת עבורו.

9
Fanfarlo :: Fire Escape

שיר שני ללהקה הבריטית-שבדית הזו שמצליח לחצוב את דרכו למאה השירים שלי. גרסה אחרת של השיר כבר הושמעה לפני כמה שנים על ידי הלהקה, אך האלבום של Fanfarlo ראה אור רק השנה – ורק אז הוארו חיי על ידו גם כן. נדמה כי השנה, יותר מתמיד כמדומני, יותר ויותר ניחוחות שבריריים פלשו אל עולמי. הייתכן שנעשיתי קצת יותר שברירי בעצמי? או שאולי הזדקנתי מעט?

רגע האמת: 1:53. אמא שלי מנגנת כאן על החצוצרה.

8
We Were Promised Jetpacks :: Quiet Little Voices

נחמד לי להיזכר בבוקר ההוא שבו האזנתי במקרה לשיר הזה לראשונה. קמתי ממש מוקדם, ואיכשהו מצאתי את עצמי צופה בקליפ שעשו לו באתר כלשהו. השורה הזו שחזרה על עצמה "אני צעיר שוב" פירקה לי את הצורה. ואז בכלל, בא הבום חסר הפשרות הזה, המחסור בבתים נוספים בשיר – והלחיצה על כפתור הפזמון שבע פעמים, פחות יותר. רציתי להעיר את כל העולם כדי לספר לו, ואפילו עשיתי את זה. מת על סקוטלנד!

רגע האמת: 3:09. המבטא הזה ב-Now.

7
Delorean :: Seasun

כשניסיתי להסביר לעצמי באוגוסט, ברכבת בדרך לברלין, מה הקסם של השיר הזה הגעתי למסקנה פשוטה, שזו הדחיינות הטמונה בו שעושה אותו למה שהוא. במקום שבו שירים רבים אחרים מוותרים על עצמם לטובת פזמון מוקדם וכד', Seasun של אנשי ברצלונה הללו נותן אוויר לנשימה, רץ עם האמת המלודית שלו יותר מחצי מן הזמן – ואז במכת פתע מתחיל מחדש. יצירת מופת.

רגע האמת: 2:33. גיטרות קטנות מבשרות על השינוי, על הפריחה. זה תמיד מצמרר אותי באוזניות.

6
White Lies :: Farewell To The Fairground

אני מוחל על כבודי ומתוודה – יש לי בארון חולצה של White Lies. אני יודע שמדובר בלהקה שגנבה מגנבים שגנבו מגנבים אחרים שגנבו מאיאן קרטיס את כל מהותם, אך יש להם שיר אחד שהוא פשוט זה. הוא לא זקוק לסופרלטיבים שלי, כי הוא יודע טוב מאוד מה עשה לי ולכמה מהאנשים שהיו קרובים אליי במהלך השנה. אין פה כמעט כלום, זולת מקצב השנה ברוק הבריטי. כמה חבל שבהופעה שלהם בה הייתי, הם טרחו להשמיד כל זכר מן השיר המקורי. ברור שהם לא מבינים מהחיים שלהם. נו, שימשיכו לרוץ.

רגע האמת: 0:01. הילד הזה, דמוי קית' מון, הוא מטמטם אותי עם המקלות והסנר שלו.

5
Tap Tap :: Half Moon Street

השיר הצעיר ביותר ברשימה שלי, לפחות בעבורי. לנצח הוא יישאר השיר שליווה אותי ביום הכי עצוב של חיי – ועל כן, תודתי לו, לחברי טאפ טאפ ולאייפוד שלי – שסבל את מספר הפעמים בהם הוא נדרש לחזור ולהשמיעו. ובכלל, זה פשוט יפה, בלי כל קשר לחיי.

רגע האמת: 3:02. לא מאמין שכאן בדיוק נשברתי 30 פעם ביום.

4
Passion Pit :: The Reeling

לרוע מזלם של חברי פשן פיט, הם הגיעו רק השנה למסיבה הגדולה. אם רק היו עושים זאת לפני שנתיים, סביר להניח שהעולם כולו היה משתחווה בפניהם. אבל כנראה שטיימינג אינו רלבנטי במקרה של להיט כמו זה. חבורות ילדים מזמרות, אורגנים חמימים, קפצונים של קצב ואווירה שלמה של מסיבת כיתה. היה כיף גדול לקפץ עם המוני מעריצי גוסיפ גירל בהופעה של הברנשים מבוסטון בניו-יורק בסתיו, ובמיוחד חביב היה לעמר ולי לזעוק איתם: "או נו". אז, כן.

רגע האמת: 0:34. מת על הנפילה הזו.

3
Fool's Gold :: Surprise Hotel

"פתאום אני שוכב לבד, החדר נורא מוזר, כשאת לא ערומה. למה?". שורה אחת שמסכמת את כל פיסות הקרנבל הפרטי שלי ושל בלישה בחודשים האחרונים. שילוב חד-פעמי בין שמחת חיים למוזיקה בעברית של להקה מקליפורניה, וכל זה בסיוע ריף הגיטרה הטוב של השנה. בזכותו אפילו לקחתי בחזרה את הגיטרה לידיים, ניגנתי ושרתי לכל המשפחה. ובכלל, מי שלא ראה עשרות סטודנטים ירושלמים רוקדים ושרים "קניתי מלון" במסיבת המנדט האחרונה – באמת שלא שווה כלום. תביאו את המשפחה.

רגע האמת: 4:10. הצעקה הזו שלו, "הפתעה", כל כך מטופשת, אבל זה כל הסיפור.

2
Phoenix :: Lisztomania

כן, כן, אני יודע. שיר שלישי לחבורת הצרפתים הזו בתוך מאייה אחת. אבל אין מה לעשות – בכל הנוגע לסינגלים מוצלחים, זו היתה השנה של פניקס. הקצב הנכון, ההפקה המושלמת, וכל השיק האירופאי הזה. חכו שתראו את זה בהופעה עם כל האורות המסנוורים שמוצבים מאחורי הפריזאים האלה והופכים את כל זה לפניקסמניה אחת גדולה. וליסט הוא באמת מלחין שראוי לכל הבלגן הזה.

רגע האמת: 1:44. זה נמתח כאן כל כך יפה. לא היה פופ טוב מזה השנה.

1
Animal Collective :: My Girls

הייתי יכול לעשות לעצמי חיים טובים יותר, פלצניים יותר וטרחניים יותר, אם הייתי בוחר שלא למקם את אחת ההקלטות הגדולות בהיסטוריה האנושית במקום אחר שאינו המקום הראשון. גדולים ממני כבר שפכו את מילותיהם על השיר הזה השנה בשיחות סלון, במועדונים, בחנויות בגדים, באתרי האינטרנט ובמגזינים – ועדיין, לכל זה יש סיבה. כבר עכשיו ברור שלא פועלת כרגע שום להקה אחרת בעולם שמשפיעה כל כך על הקונספט הזה של עשיית מוזיקה והפקתה כמו קולקטיב החיות. ובתוך הסופרלטיב הזה טמון My Girls על כל שכבותיו המופרעות ביותר. זה כל כך דביק ועדיין כל מרוחק, זו חגיגה וטבח בו זמנית, אלו הם שנות האלפיים. אני מעריץ את השיר הזה, אני משתולל איתו בכל מקום, אני גאה לחיות בתקופה בה הוא הוקלט, ורק מצר על כך שלעולם לא אהיה מסוגל להתמודד איתו עד הקצה.

רגע האמת: 0:37. מדליקים את האש.

אמנם היו רגעים בהם חשבתי שזה לא יקרה, אך טעיתי. גם 2009, השנה האחרונה של העשור הראשון של שארית ×—×™×™, הסתיימה. או לפחות עומדת להסתיים. מכל עבר כולם כבר סגרו את עשר השנים האחרונות, במקומות רבים כבר מאסו אפילו בניתוח ובפרשנות השנה הנוכחית – אך אני עוד לא אמרתי נואש. כמו כל שנה, אני פה בשביל לסכם את השנה שלי (שירי 2006, 2007, 2008 א, 2008 ב). הרשימה הזו, כמו גם זו שתשלים אותה, וכמו סיכום אלבומי השנה שלי, אין בה כל ניסיון להגדיר את 100 השירים האיכותיים ביותר באופן אובייקטיבי שכזה, אלא יש בה כדי לתמצת את 100 רגעי השנה המוזיקליים האישיים שלי. אין ×–×” נתון לוויכוח שייתכן ומקום 20 שלי הוא מקום 3 שלכם, ×–×” ברור לי. אנא, עשו חיים. שנה טובה!

אגב, את החלק הראשון הזה אני מעלה בלי הסברים שלי. חמישים הגדולים ייראו אחרת.
מחר בערב, כשכל המצעד שלי ×™×”×™×” פה – אפשר ×™×”×™×” להוריד במכה את כולו בלחיצת כפתור.

100
When Saints Go Machine :: New Elvis

99
Video Nasties :: Jellybean

98
Cougarettes :: Sugar
אמרתי זאת קודם

97
The Temper Trap :: Sweet Disposition

96
Tiga :: Shoes

95
The Rakes :: 1989
אמרתי זאת קודם

94
The Leisure Society :: A Matter Of Time

93
The Joy Formidable :: The Greatest Light is the Greatest Shade
אמרתי זאת קודם

92
The Invisible :: London Girl
אמרתי זאת קודם

91
The Legends :: You Won

כל החומר נמצא כאן.

90
The Antlers :: Kettering

89
Sore Eros :: Smile on your Face

כל החומר נמצא כאן.

88
Röyksopp :: The Girl and the Robot

87
Dirty Projectors :: Stillness is the Move

86
Rainbow Arabia :: Kabukimono

85
Passion Pit :: Moth's Wings
אמרתי זאת קודם

84
One Eskimo :: Kandi
אמרתי זאת קודם

83
Neon Walrus :: John Solo

82
Mum :: The Smell Of Today Is Sweet Like Breastmilk In The Wind

81
The XX :: Crystalised
אמרתי זאת קודם

80
Simian Mobile Disco :: Audacity of Huge

79
Love is All :: Last Choice

78
Liechtenstein :: All At Once

77
Lacrosse :: We Are Kids

76
Jonna Lee :: Lake Chermain

75
Joe Gideon & The Shark :: DOL

74
LCD Soundsystem :: Bye Bye Bayou

73
Joakim :: Spiders
אמרתי זאת קודם

72
Jenny Wilson :: The Wooden Chair
אמרתי זאת קודם

71
Jamie T :: Chaka Demus

70
Grizzly Bear :: Two Weeks

69
Graham Coxon :: Look Into The Light

68
Miss Li :: I Heard Of A Girl
אמרתי זאת קודם

67
Frightened Rabbit :: Swim Until You Can't See Land
אמרתי זאת קודם

66
Motorama :: Echoes
אמרתי זאת קודם

65
Fanfarlo :: I'm A Pilot
אמרתי זאת קודם

64
Friska Viljor :: If I Die Now

63
Doves :: Winter Hill

62
Crayon Fields :: Mirrorball
אמרתי זאת קודם

61
Hot Chip :: Take It In

60
Dan Deacon :: Build Voice
אמרתי זאת קודם

59
Fenech-Soler :: Lies
אמרתי זאת קודם

58
Avner :: Bed För Mig

57
Jack Penate :: Tonight's Today
אמרתי זאת קודם

56
Bon Iver :: Babys

55
Coeur De Pirate :: Comme des Enfants (Le Matos Andy Carmichael Remix
אמרתי זאת קודם

54
The Mary Onettes :: Dare
אמרתי זאת קודם

53
La Roux :: In For the Kill

52
Phoenix :: 1901

51
Delorean :: Deli
אמרתי זאת קודם

אחת לתקופה זה קורה. אני פותח בו זמנית את כלל האלבומים החדשים שהורדתי בתוך הווינאמפ שלי (כן, לא באייפוד), ועובר על כל מיני שמות שפספסתי בעבר. לרוב, כל שצף לאוזניי אלו הם הרכבי פולק משמימים מכל מיני ערים וארצות, שאינני זוכר אפילו היכן ומדוע הורדתי. אבל לא תמיד זה כך. לעתים קורה מה שקרה לי אתמול, כשהתעניינתי קצת יותר מדי ב-Surfer Blood. ומה קרה לי, תשאלו? ובכן, התשובה ברורה: גיליתי את אחד מאלבומי השנה. השנה הבאה, כלומר.
ארבעת החברים, אשר תמונתם נחה כאן למעלה, מגיעים מפאלם ביץ' בפלורדיה, וכמו שזה נראה כעת, חייהם עומדים להיראות קורנים ושמשיים כמעט כמו עיר הולדתם. את אלבום הבכורה שלהם, Astro Coast, הם הקליטו כל כולו בחדרם שבמעונות אוניברסיטת פלורידה, במסגרת הקריירה האקדמית שהם ודאי זנחו כבר. כשמם כן צלילם, המורכב מים של ניואנסים מעולם הגלישה, בניחוח פנדה בר ועם כמה השפעות נעימות של ניו אורדר. בכל מיני פינות כבר התלהבו לחלוטין מהשיר הראשון שהם שחררו לעולם (Swim), אך נדמה שהאלבום כולו גדול עוד יותר מן הלהיט המדובר. אותי, אתמול אחר הצהריים, הייתם יכולים למצוא רוקד חמש פעמים ברציפות ל-Take It Easy שלהם. וזה, אף שנדמה כי אין זה הגיוני, לא קרה לי כבר די הרבה זמן. יאללה, לפלורידה.

Surfer Blood :: Take It Easy
Surfer Blood :: Swim
Surfer Blood :: Floating Vibes
האלבום המלא והמעולה