שבוע שעבר נפל לי עוד איזה אסימון קטן. הוריי הביאו אותי בשלום אל עיר הקודש הבהאית שלהם לסופ"ש של שקט, ולפתע הבנתי שמן הרגע בו פזל גופי אל עיר הקודש של כל יתר דתות העולם – נפרדתי לשלום מן השמיים הוורודים. בעיר בלי ים, בלי אופק מסחרר ומעורר תקוות קטנות, השמש תמיד שוקעת בתדהמה, ללא כל אפקטים נלווים או תופעות לוואי שמיימיות. היא פשוט נעלמת לה בפתאומיות. תאמינו לי אם אומר שירושלמים אינם צריכים ים בשביל השיזוף אלא רק בשביל השקיעות האדומות? אפילו כבר שלג אין להם כאן.

כמה סמלי אפוא שאחד השירים המקסימים של השנה האחרונה הזדמן לי באותו סוף שבוע בזכות הקליפ גדוש השקיעות המדממות שלו. לפזמון הזה (שברגע זה סגרתי האזנה 14 ברציפות לו) קוראים Kandi והוא צאצאם של חברי One eskimO הלונדוניים. לרגע אלו הם גומז, לרגע זוהי איימי ויינהאוס, וזה מתקתק בגבולות המותר. קשה לנו להכריע כאן בסלון האם מדובר בשיר עצוב עם קליפ שמח, או שאולי מדובר בשיר שמח שמעציב רק בגלל הסרטון הענוג שמוצמד לו. אותי זה מעציב. האלבום עצמו לא סחף אותי תחילה – אך משהו משתנה ביחסים בינינו מהאזנה להאזנה. על כל פנים, סעו לים ושאו ברכה.

One eskimO :: Kandi
One eskimO :: Simpleday
והנה לינק זמני לאלבום כולו