אנחנו גאים להציג את העיצוב החדש. ניצן, מעצבת מוכשרת, דיג'יי בחסד ואחותי, עשתה אותו. כשראיתי אותו בפעם הראשונה, זה מה שחשבתי:

אם הייתי יכול, בעולם בלי הבעיות של התדלדלות יערות הגשם, ההתחממות הגלובלית, מחירי הנדל"ן והעדר הממון, הייתי שולח לכם מגזין הביתה במקום לכתוב פוסט. מגזינים בפרט ודפוס בכלל זה מדהים. אין תחרות ותחליף לריח של נייר שמודפס עליו משהו יפה, ואם זה בא ביחד עם מוסיקה מרגשת ותמונות מרהיבות של אנשים מוכשרים ומזוקנים שגנבתי ממישהו אחר, זה בכלל היה יכול להיות נחמד. אבל הגענו למצב שבו אין ברירה וחייבים להתגמש ולקבל את הקידמה בזרועות פתוחות. אז בלוג.

אני לא אכחיש שיש לבלוג כמה יתרונות, אבל בעולם המודרני כל יתרון מסתיר מאחוריו נוסטלגיה למשהו עם קסם שעובר מהעולם (רשימה חלקית: פולארויד, תקליטים, מכונות כתיבה, ספרים, גלויות, עיתונאים, אינטרקציה בין-אישית). כנראה שפשוט נאלץ להתרגל. אני חושב שהעיצוב הזה הוא הכי יפה שהיה לנו אי פעם (שזה כבר די הרבה זמן), ושמה שאני אוהב בו זה שבא לי להדפיס את כל הפוסטים ולתלות אותם על הקירות. זו דרך מצוינת להתרגל לקידמה. עוד לא לגמרי התאקלמנו בעיצוב, אולי עוד נשנה דברים בזמן הקרוב או הרחוק.

לרגל העיצוב החדש, חברינו מה-Fleet Foxes החליטו להוציא אלבום חדש (קראו לכך ביצה ותרנגולת, אם תרצו). מיותר לציין שהדבר שהכי מעורר בי חרדה ×–×” אלבום חדש של להקה שכל הדברים שהקודמים שהיא הוציאה היו מצוינים. ×–×” כמו להוסיף עוד קומה לבניין קלפים עצום. הפעם נראה שהניתוח עבר בהצלחה, ולמרות שהאלבום ×”×–×” פחות עצוב, יותר מופק, יותר מסובך, וכל הדברים האלה שנוהגים לחשוש מהם באלבום שני – הצלחה מסחררת. בעיני לפחות. ×¢×™× ×™ הם עיניו של גרופי בן 28 בכל מה שקשור ללהקה הזאת.

אריך הנגן נקרא Helplessness Blues אבל הוא ממש לא מורבידי כמו שזה עלול להשמע, והוא יוצא בשלישי למאי בחנויות התקליטים הקרובות למקום מגוריכם.

Fleet Foxes – Montezuma
Fleet Foxes – Helplessness Blues

אם מישהו מוצא באגים בעיצוב או משהו כזה, הוא מוזמן להסב את תשומת ליבנו לעניין.

תמיד כשהשמש זורחת, אני חושב על אחרים. אני מצייר מולי את כל מי שמסוגלים לדהור על רגליהם בין זיפי מדשאות יבשים, נותנים לצהוב לצבוע אותם בצבעי החופש שהם מכירים, תולים על עמודים את מיטב דגליהם הפנימיים גדושי הפסטל – וטוב לי בעבורם. תמיד כשהשמש זורחת, אינני חושב עוד על עצמי. אני מצייר מולי מכאובי שמיים הנשברים על הרים חדים מדי, ציפורים הנחות לרגע ממנוסותיהן על עמודים שהרגע השירו דגלי פסטל, ועובר אל תנוחת ההמתנה. זו כוללת חלומות מוגברים, ציפיות מאורכות וידיעות קלושות. תמיד כשהשמש זורחת, הלילה יוצא וצוהל.
זו הסיבה שכל-כך התקשיתי באחרונה לשאת את העולם הצבעוני הרנסנסי שבנה Jónsi, סולן סיגור רוס (להקה בהמתנה גם כן), בכל השירים החדשים ששחרר אל הרשת. הרשת היתה גדולה מאוד, אגרה את פרצי האנרגיה הקורנים שלו בהנאה שלמה, והותירה אותי מעט המום. הרי כל קסמו של האיש × ×’×¢ תמיד לפער האדיר שהעמיד ביני לבינו: הוא ילד קרחונים נמסים המחפש אור שאינו מגיע, ממציא שפות, גודש עולמות בלשון משונה ומסוגל להאמין בנסים – ואילו אני ילד חולות וקוצים המחפש אור שונה מזה המגיע אליו, לומד שפות ושוקע בעולמות שהשפה יוצרת. והנה פתאום הוא שואף להיות מה שאני אינני רוצה להיות לעולם: לבלוב ופריחה. התקשיתי להתמודד עם הבשורה הזו.
והנה אמש הודלף אלבומו המדובר, Go. כל-כך הרבה ימים טובים מסתתרים בו, לצד שמחה גדולה מדי לפרקים. Jónsi הוא איש הטבע, הטבע לו הוא זקוק. הוא נעזר בשירותיו של Nico Muhly, המלחין הניו-יורקי הצעיר המפציץ את רקעיו במוטיבי פיליפ גלאס, והוא גונב מעצמו ומלהקת האם שלו רגעי חסד אמנותיים. לא עם הכול כאן קל לי להתמודד. עם הרגעים הנוגים – אני מתנפץ. נו, כהרגלי וכהרגלם של אבותיי.

Jónsi :: Sinking Friendships
Jónsi :: Kolniður
Jónsi :: Grow Till Tall
האלבום המלא, באיכות סבירה בינתיים

Four Tet :: She Just Likes To Fight

אל הרחובות החשוכים, הקרים, נימולי האדם, הייתי מתפרץ כעת כמו ילד. הייתי רועד, נאחז בשיחים שלרגליי, גולש במדרון, בין נחליו הדקים, הצמאים, של גן העצמאות. הייתי מתפוגג בשמש, מתמוגג בצל, ומאזין לפעמוני המגדל הקרוב ברחוב המלך דוד, שמנגנים כל שישי באותה שעה ולמשך שעה. לרגע הייתי אני ולפתע הייתי אחר, בבוקר חרד ובערב שורד, בולע מחדש את כל המילים שיצרתי אי פעם ומתופף על תופים קטנים, מצפצפים – כאלו שכלל אינם קיימים. הייתי זורח מכל מרפסות העיר, זו המשוועת כל כך לצפירות חלודות עם שקיעה, ובצוותא היינו צונחים בלי אוויר על עצים ערומים. אוי, כמו שהייתי יכול לפרוח, לנבול ולפרוח מחדש בטבעיות, ללא כל מורא תמים של צעירים שמעולם לא ידעו אכזבה. הייתי רוקד עם עצמי, בין ברושים, על ענפים, כמו חתולי הרחוב שנתקעים כל בוקר על האזדרכת שמול חלוני. הייתי מבעיר את העיר ובורח, לא מכבה לעולם. אבל פשוט אין לי כוח.

טוב ש-Four Tet קיים. האלבום החדש שלו (There Is Love in You) מחזיר אותי אל חורים בקיר מהם הכול נשמע ססגוני. כעת ודאי יבואו סוקלים, ובידיהם ידיעות על חזרות, על צלילים שכבר שמענו בעבר, אך דבר לא יעצור את שקורה כאן. זהו אותו גלגל קורן המסתובב סחור סחור סביב כל הדברים היפים שבעולם: קסילופונים, הרמוניקס, רעשנים ופעמונים – וכולם שבריריים ועדינים. כמו פעם. כך תמיד.

Four Tet :: Plastic People
Four Tet :: This Unfolds

האלבום המלא

ארבעה מטוסי סיוע אווירי מן האייטיז נחתו אמש בארץ הקודש, נושאים בתוכם מסכים, עמודי תאורה, מערכות הגברה, כלי × ×’×™× ×” – ובהם כמה סינתיסייזרים יוקרתיים, חלומות רחוקים של המוני ישראלים ושלושה גואלים. הכול מוכן להגשמת הפנטזיות של אלפים במדינה הזו. אמנם מעולם לא ×”×™×” ×–×” חלומי שלי, לראות את דפש מוד לייב, אבל אני מסוגל לשמוח את שמחתם של האחרים, אלו שדווקא כן חיכו וחיכו. בכל זאת, אני תמיד מעדיף שדווקא חלומות המוזיקה של ישראל יתגשמו ולא כמה מחלומותיהם האחרים של אזרחיה. כך למשל, אם בתמורה לדפש מוד ייגאלו כמה מאות מתושבי חיפה מדממת האייטיז שלהם – ויתעוררו בשנות האלפיים במפתיע בזכותה של קרן או – יוטב לכולנו. וגם לי.
בינתיים, אני מתכונן כבר כמה שעות לצפירה הירושלמית שתבשר על בואה של שבת, ובורא לעצמי משיח של סופשבוע בדמותו פרד תומאס. הניו-יורקי המתבגר, שעונה לשם הבמה City Center, מסמן עם אלבומו החדש (הנושא את שמו) וי נוסף על ברשימת הריליזים הנהדרים של הלייבל האהוב עליי עלי אדמות – Type. כמו תמיד, כמו במקריהם של פטר ברודריק, גולדמונד, הליוס, גרופר, דה אלפס ואחרים, גם הפעם ידעתי שאני עומד בפני שינוי אווירה שימתג מחדש את ערב שבת שלי, ולא טעיתי. האלבום המדובר שייך לז'אנר "השקט האהוב עליי" – ×–×” שגדוש בפידבקים, חריקות, לופים מייאשים ורסיסי מלודיות שמנסים להתגבש יחד לכדי אמירה אחת. ומצליחים.
אל לכם לנסות ולהאמין לכל זה בעזרת שיר בודד, שניים או אף שלושה. נסו את החוויה המאחדת של כלל הנעימות והשירים המכונסת באלבום כולו.

City Center :: Open House
City Center :: Killer Whale
City Center :: Young Diamond
האלבום המלא

לחצו על התמונה לשם קבלת פרטים עסיסיים נוספים!

תרשו לי להציג בפניכם את מצעד האלבומים האהובים עליי של שנת 2008. שוב, כמו תמיד, עליי להזכיר ×›×™ מדובר באלבומים אשר אינם בהכרח המושלמים מבחינה אובייקטיבית אמנותית וכל ×–×”, אלא פשוט – 27 האלבומים שעשו לי משהו רציני בנפש מאז 1 בינואר. הלוואי והם יאירו גם עליכם.

היום זהו רק חלק ראשון. :)

27. Windy & Carl :: Songs For The Broken Hearted

קצת מוזר לי לנסות ולהסביר לעולם ומלואו כיצד וינדי וקארל, צמד החמד המזדקן של ימי הפוסט-רוק העליזים של חיי, כובשים אותי בקלילות. באמת שלא הייתי מעלה על הדעת לפני כמה חודשים שעוד אשב לבד בסלון לאורו של תנור, אניח את הספר בצד ואדמיין שוב חורף אינסופי אשר דולף כל כולו באיטיות אדירה מן האלבום האחרון של השניים. הייתי חוצה אוקיינוס בצלילה עילגת כשברקע צלילים אלה.

Windy & Carl :: My Love
Windy & Carl :: Snow Covers Everything

========

26. Fuck Buttons :: Street Horrrsing

אחד הדברים הראשונים שאני זוכר מלילות החורף הירושלמי הבכור של חיי הוא האלבום הזה של פאק באטנז. מכוסה בשמיכה בשעת לילה מאוחרת, האזנתי בחצי אוזן ובלב שלם לאפלה מן הזן החדש שהונחה לפניי לפתע. "Mogwai עדכני, או שמא חדשני?", שאלתי את עצמי, ומיד רצתי אל הסלון כדי לקרוא קצת יותר על שני הבריטים שגרמו לי להאמין כי אפשר עדיין להמציא גלגלים מחדש בעולם הזה. וזה כל-כך חונק, שאין לי מילים.

Fuck Buttons :: Sweet Love For Planet Earth
Fuck Buttons :: Bright Tomorrow

========

25. The Walkmen :: You & Me

זה בהחלט לא הדבר המשובח ביותר שיצא תחת ידיהם של אנשי הווקמן האהובים, אבל זה היה טוב מספיק בכדי להחזיר אותי אחורה בזמן אל 2002. יש פה הרבה פחות מצילתיים מבעבר, ועם זאת, הצליל נשמר. יש פה תחושה של זיקנה פתאומית, של עצירות, אבל בחיי שיש להקות שאני חולה על קיבעונן – להלן אחת. ניו-יורקים עם ילדים.

The Walkmen :: Donde Esta La Playa
The Walkmen :: In The New Year

========

24. Empire of the Sun :: Walking on a Dream

רעותה סיפרה לי שחברה האוסטרלי מתמוגג כעת מן העובדה שבישראל חולים על התחת של כל המלודיות שיצאו השנה מהמדינה שלו. הדבר האחרון שהתגלגל אליי מארץ הקנגורו בחודשים האחרונים זה האלבום הזה, והוא גם הראשון להופיע בדירוגי. חצי PNAU דופק כאן הופעה לצד חצי Sleepy Jackson וכל מה שקורה נשמע מלוטש עד כדי כאב. בחיי שאינני מצליח להבין איך זה שבאמת קיים לפתע צליל אוסטרלי: כזה שגורם לך להניע תמיד דווקא את הכתפיים.

Empire of the Sun :: Standing on the Shore
Empire of the Sun :: Walking on a Dream
Empire of the Sun :: Half Mast

========

23. Marching Band :: Spark Large

השנה החולפת לא היתה השנה של שבדיה. בניגוד לשנים קודמות, עושה רושם כי החוש המלודי הכלל-עולמי הצליח לדחוק הצידה את אשפי המלודיה משטוקהולם או גטבורג, וכך מספר הנציגים בשלל סיכומי השנה של האייפוד רעב אשר נושאים על ראשם בלונד לתפארת – התדלדל פלאים. ובכל זאת, במדבר הסקנדינבי הנוכחי התבלטה לה Marching Band בקלילות יחסית, שגרמה לי – ולרבים מקוראינו – קצת נחת בשעות שיא החום של אוגוסט.

כבר אמרתי זאת קודם
Marching Band :: For Your Love
Marching Band :: Feel Good About It
Marching Band :: Sparkle

האלבום המלא

========

22. Tape :: Luminarium

בניגוד לדמות שאיכשהו הצטיירה כאן לאורך השנים אולי, אינני רק חיית פוסט-פאנק חובבת ביטים, מסיבות וסטיק לייטס. רגעים גדולים של ימיי חולפים להם לצד מנגינות פשוטות-מורכבות כמו אלו של טייפ (שבדים גם כן, אך מסוג אחר לגמרי). לנסוע באוטובוס ירושלמי בשיא החום, כשהם באוזניים זה אולי אוקסימורון גדול מדיי, אבל על כן בדיוק הריגוש. נדמה כי לעולם לא אצליח באמת להפנים את שבבי הקרח האלה, כל עוד ישראל היא ביתי.

כבר אמרתי זאת קודם
Tape :: Moth Wings
Tape :: Parade

========

21. Stars Like Fleas :: The Ken Burns Effect

פעם, לפני כחצי שנה, שאל אותי קורא כלשהו האם האלבום הנ"ל הוא הוא האהוב עליי לשנה הנוכחית. אינני זוכר כיצד הישבתי לו בזמנו, אך כעת אני יודע כי מקום 21 הוא מכובד דיו בעבורו. כמו נסורת של בנג'ו היורדת מן השמים – כך מרגישים השירים של נערי סן-פרנסיסקו אלה. אין מדובר בהכרח בכוס התה האולטימטיבית שלי, ועל כן ההישג הגדול. לא בכל יום אני נופל שבוי, שדוד, בידיה של להקה עם זקן. כבוד.

כבר אמרתי זאת קודם
Stars Like Fleas :: Berbers in Tennis Shoes
Stars Like Fleas :: You Azre My Meoir
Stars Like Fleas :: She for the Woods

========

20. Deerhunter :: Microcastle

כל הסיפור הזה הוא הזייה אחת גדולה, תאמינו לי. בכלל לא הבנתי מה נפל עליי בפעם הראשונה שהאזנתי לכל החגיגה הזו, שלא לדבר על הפעם ההיא שבה צעדתי שיכור על קינג ג'ורג' הירושלמי, עם דירהנטר באוזניים, מנסה לרחף מעל למשכנות שאננים רק כדי להתבונן שוב על כנסיית הדורמיציון. רבים עוד עומדים להשתולל עם האלבום הזה בחייהם, כך אני משוכנע, אך דומני – כי איש לא ימריא עמו כמוני אל ירושלים של מעלה.

Deerhunter :: Agoraphobia
Deerhunter :: Little Kids

========

19. Lau Nau :: Nukkuu

בחודש מאי באה אל עולמי הגברת Lau Nau הפינית, על שלל צלצלוליה, חריקותיה ועגמומיותה. קשה לי לתאר מדוע דווקא היא – בין בליל אמני הפולק הפינים – הצליחה לגנוב את לבי כמעט ללא מאמץ, אך ייתכן וזו העובדה כי כל לחן ומנגינה באלבומה הראשון נשמעים כמו שיר ערש אפל שאמור להרדים את כל יצורי היער, השמנטפים יש שיאמרו, המחפשים מנוח. ואני אחד מהם.

כבר אמרתי זאת קודם
Lau Nau :: Lue Kartalta
Lau Nau :: Painovoimaa, Valoa
Lau Nau :: Maapäkhinäpuu

========

18. Vivian Girls :: Vivian Girls

ויויאן גירלס האוסטרליות עושות דברים שרק בנות יכולות לעשות. הן מסוג ההרכבים שדנושה אמורה היתה לאהוב עד אין קץ, לו היינו כולנו בני 17 שוב, אך בימינו אנו – אני בעצמי אוהב אותן ואת כל הטינופת הזו שלהן. ×–×” כל-כך יד שנייה שיש לזה ריח של קטורת מסיינט מארקס, ועם זאת – טוב לי לדפוק את הראש בקיר גם עם ×–×” לעתים. לעולם לא אוכל לנגן כך, לעולם.

Vivian Girls :: Wild Eyes
Vivian Girls :: All the Time

========

17. Santogold :: Santogold

שלושת אלפים חמש מאות שישים ושבע פעמים כבר שמעתי את השירים החולקים בית משותף תחת אלבומה הראשון של סנטוגולד. מפלצת ההייפ האימתנית הזו, הארוזה בתוך טייץ זהוב עם פסי זברה אדומים, לא אמורה בכלל לדבר אליי – אבל באמת שהיא וכל האחראים לפופיות שלה הם גאונים אחד אחד. אין הרבה דוגמאות לטראש שהוא איכותי כל-כך כמו זה של סנטוגולד.

כבר אמרתי זאת קודם
Santogold :: Lights Out
Santogold :: L.E.S Artistes
Santogold :: Creator
Santogold :: Starstruck

========

16. Goldmund :: The Malady Of Elegance

לעתים אפילו אני נשבר ונודר ×›×™ לא אאזין עוד לגולדמונד לעולם. אינני יכול עוד לעמוד בפני פסנתרו המרוכך, שמקלף אותי פיסה אחר פיסה, ומשליך אותי כצמר גפן אמוציונאלי בפינת ההיכל ×¢"ש ×—×™×™. באמת שאין עוד יוצרים רבים בתבל שעושים לי את אשר הוא עושה בזמנו הפנוי בעזרת כל אחת מיצירותיו, ואין ×–×” משנה בכלל האם הוא מתכוון לכך או לא. מספיק תו אחד שלו – כדי שאתנפץ.

Goldmund :: Threnody
Goldmund :: Image-Autumn-Womb
Goldmund :: In A Notebook

========

15. Crystal Stilts :: Crystal Stilts EP

כן, זהו אינו האלבום של החבר'ה האלה, פשוט כי האלבום הוא אכזבה גדולה. ובכל זאת, נתכנסו כאן בכדי לדון בהבטחה, זו אשר מרשרשת ועוד תרשרש עטופה בהד מורבידי ובהבזקים של ג'וי דיוויז'ן ו-Merzbow באותה השנייה. האי.פי הנ"ל, שליבה את היצרים בסלון זה בתחילת חודש אוגוסט הבלתי נשכח, נדמה כי לי ירפה ממני לעולם. נסו להאזין לו פעם בחושך מוחלט – ותבינו מיד.

כבר אמרתי זאת קודם
Crytal Stilts :: Converging In The Quiet
Crystal Stilts :: Crippled Crown
Crystal Stilts :: Shattered Shine

========

14. Friendly Fires :: Friendly Fires

לפני כמה שבועות, בשעות הבוקר המוקדמות של עוד יום רגיל, מצאתי את עצמי רוקד ללא הרף את האלבום הזה בסלון הבית. או אז נחתה עליי התובנה (המופלאה, יש לציין), לפיה ניתן לערוך מסיבה שלמה כשאריך הנגן של פרינדלי פיירז עומד במרכזה. אם היינו כעת ב-2005, סביר להניח שהמוצר הזה היה הופך לסימבול של השנה – אך גם ל-2008 הוא מספיק טוב. מה "מספיק", מה? כל הסיפור הזה הוא פנטסטי.

כבר אמרתי זאת קודם, וקודם, וקודם
Friendly Fires :: Paris
Friendly Fires :: Strobe
Friendly Fires :: On Board
Friendly Fires :: Lovesick
Friendly Fires :: Jump in the Pool
Friendly Fires :: Skeleton Boy

========

13. Crystal Castles :: Crystal Castles

היה היה פעם אוטובוס ירושלמי, מספרו 28, שפיזז על רחבת הסְטְרֶס העירונית בין הר הצופים לתחנה המרכזית. ובתוך האוטובוס עמד סטודנט עייף, מעוך בין שלוש זקנות ושני חיילים, כאשר אוזניות מנתקות אותו מסביבתו קשת היום. כך נראתה הפעם הראשונה בה נפגשנו – קריסטל קאסלס ואני – ומאז זהו רומן בהמשכים, מלא בשנאה קטנה וגדוש באהבה גדולה. האלבום הזה הוא פלא אנדרואידי חסר תקדים.

Crystal Castles :: Vanished
Crystal Castles :: Courtship Date
Crystal Castles :: Untrust Us
Crystal Castles :: Good Time

========

12. French Kicks :: Swimming

קצת קשה להאמין, אבל אנשי ניו-יורק האלה קיימים כבר עשר שנים, ומלבד תפיסת כותרות בפיטצ'פורק אחת לתקופה – העולם שותק. לפחות בכל הנוגע אליהם. פעם, בימי אלבומם הראשון (One Time Bells) הם היו חביבי הקהל שלי – מעודנים יותר מהסטרוקס, שבריריים יותר מחברי דה ווקמן, ובעיקר חיפאים נורא בגישתם. אין ספק בכלל שאלבומם הרביעי הוא ההפתעה הגדולה ביותר שהניחה לי 2008 במגירה.

French Kicks :: Abandon
French Kicks :: Over the World
French Kicks :: The Way You Arrive

========

הסוף, חברים, קרוב מתמיד…

אוהד, יקירי, אני יודע שהבטחתי – אבל אני לא מצליח לעצור את עצמי מלכתוב שוב. על כל פנים, זהו רק חצי פוסט, ×›×™ עסקינן בקליפ. מה גם, שהוא לטעמך.

תקשיבו טוב, האהדה ל-Mystery Jets (אם פספסתם) כבר חצתה את גבולות הבית הזה, ושותפי לכתיבה באתר כבר הכריז במוצאי שבת כי "האלבום שלהם הוא הטוב ביותר שיצא השנה". אני לא מתכוון להתווכח איתו, באמת. אלא מה, מסתבר שלא רק האלבום מצוין, אלא גם הסינגלים שהם מוציאים ממנו, שלא לדבר על הקליפים הכיפיים שצמודים אליהם. אז אחרי Young Love שהם עשו עם לאורה מארלינג וצלל צבעי הקשת, עכשיו מגיע נתח האייטיז העסיסי הזה שמעטר את Two Doors Down. כמה כיף לקום בבוקר, מה?