לכאורה, דבר אינו באמת משתנה. בכל יום ולילה שבהם אתה מסתובב ברחובותיה של עיר גדולה אתה מתחולל נטול מחשבות גדולות על העתיד. אתה אוסף רגעים קטנים, מביט בזוגות מזדקנים האוחזים ידיים; בילדים הרודפים אחרי דבר מה שאינו נראה לעין; בהורים צעירים העמלים על אושר חדש; בסטודנטים חדשים המחייכים ללא יכולת להבין אם יש דבר מה ראוי לחייך בשמו; במנקי רחובות ערבים שנעלמים לתוך סמטאות בעודם מכוסים בעשרות מעילים; ובבחור עייף המתיישב הפוך על ספסל עקום ומתנשף. מול כל אלה ניגר קצף סמיך ואפור של ספונג'ה בשעה שבה כל מי שאתה אוהב ישן כבר, ומוזיקת חלומות מתרסקת ברקע. ואז מישהו צץ ומבקש שתנמיך את כל זה, שתהיה בן אדם, שתדע להאמין, שתדע לשכוח, שלא תחיה עוד שום פנטזיה, כי באמת שאין טעם. אתה מביט בו, תוהה מדוע הוא אומר את שהוא אומר, אתה נועל את הדלת חמש פעמים, נופל, ומגביר את הצלילים יותר משחשבת שניתן. אתה מגביר את עצמך, ויודע שהשנה הזו שחלפה הייתה כמו סלע שהגיעה השעה לעשות הכל כדי לרסקו ולקחת ממנה רק את השעות הנכונות.

אך הבחור עודנו ישוב על הספסל. מתנשף. כי זו 2014, הכלבה.

שימו לב – הערה קטנה: כמו בכל שנה רשימת שירי השנה שלי אינה ניסיון להגדיר את 2014 בצורה אובייקטיבית. כבר מראש אני מזהיר ומדגיש כי כל בחירה ובחירה כאן היא סובייקטיבית למדי, אישית עוד יותר, וודאי שאינה מובנת מאליה לאף אדם מלבדי.

כל 30 השירים להורדה

המשך »

בכל פעם שבה נשמעת הצפירה החלושה, העיר שלי מזדקקת אל תוך דומיה צרודה של נצח. ותמיד, בדקות שאחרי ניצחון השקט – כל רגש קיים מתחדד, מוסר עצמו לידי השגחה עליונה כלשהי אשר מעצימה את פני הכל. כך, אותה בדידות של הדקות הקודמות לצפירה המבשרת את בוא ×”×—×’ או השבת, הופכת לשגרה פשוטה של שעת אחר צהריים שנתקעת במקומה ל-24 שעות בערך. באותו האופן, שמחת חיים מבוססת אלכוהול של הרגעים הקודמים לצפירה המבשרת את בוא ×”×—×’ או השבת, עשויה בקלות להפוך לבסיסו של אושר גדול אך זמני. וזהו אינו עניין קטן וחסר משמעות. גם אם כל התחושות הללו מדומיינות, הרי שהן מדומיינות מכורח שאיפה רומנטית למצוא משמעות בכל הדממה, בכל דממה.

הערב רוקנה הצפירה את כל מעטפת הבתים שמסביב לבועה שלי. אני מביט מסביב ורואה אפלה. איש אינו נמצא בבית הכנסת, בגינה הציבורית או ברחוב, ואינני יודע לאן כולם נעלמו. אולי הם עלו לגגות, אולי ירדו למרתפים, אולי נסעו הרחק מכאן, לחיפה, לטבריה או לבריסל. בלילו של ×—×’ שני מצאתי את עצמי לבד, ×”×›×™ לבד שניתן לדמיין – ובכל זאת, לא רע לי. מרבית המאורות הגדולים כבויים, ורק החלשים – האירופאים באופיים – פועמים באור צהוב, משוועים לקור ומשליטים סדר והרמוניה בצלילים המעולים שנבחרו עבורם לשם שבירת השקט.

כבר זמן מה שבכל פעם שאני זקוק לשלווה, זו שאבדה לי מעט בעת האחרונה, אני משגיח על עצמי מלמעלה – ודוחף בכוח את האלבום השני של השלישייה הרב-תרבותית Fenster. כפי ששמם הגרמני מרמז הם שליש ברלינאים, אך גם שליש פריזאים ושליש ניו-יורקים. דרמטיים ואפלים כמו שצריך בימים שבהם החורף כבר קבור מתחת לערימות אבק, חולמניים כמו שנדרש בלילות שבהם אין דבר ממשי שמושך את הלב בחוץ, ומדכאים כמו שמתבקש בימים שבהם רק פרפרים חומים מבקרים בחדר שלך באופן קבוע. מאז Broadcast, כך חשבתי ערב אחד השבוע, לא נכבשתי כך על ידי זמרת רצינית ומרוחקת כמו JJ Weihl הסולנית (לפרקים) של פנסטר הללו. ואני יודע שהיא עושה זאת במודע, כובשת את הדממות. האלבום ×”×–×”, The Pink Caves, הוא מסוג האלבומים שאני יודע שעומדים לשנות צורה מולי כל כך הרבה פעמים בחודשים הקרובים. ביחד נצנח, נצמח, נצרח – כבדים ומאושרים בין כניסות חגים להתרוקנויות חגיגיות.

Fenster :: Hit and Run

Fenster :: Sunday Owls

Fenster :: In the Walls

האלבום המלא והמעולה להורדה

צעדתי כעת חצי שיכור ברחובותיה השקטים של השכונה שבה אני מתגורר. מעט דתיים צעדו מולי ומאחוריי בדרכם אל בית הכנסת או לארוחת שבת כלשהי, אין לדעת. מרביתם היו אלגנטיים כמו שלא אהיה לעולם, כמה מהם פשוט צעדו – אינני יודע לאן. פסעתי לי בשקט, ניגנתי מנגינות בראשי, וניסיתי להבין מדוע אני אוהב את הרחובות השקטים הללו כשהם אינם בשיאם, כלומר בשבת. לרגע נחרדתי מן המחשבה שכך אני אוהב את העיר הזו. ×›×™ הרי אין ×–×” הגיוני לחבב עיר שקטה. אלא שאז הבנתי: אני אוהב את השבת הירושלמית, ×›×™ היא זו אשר מאפשרת לי תמיד ליהנות מהמוזיקה שלי, ובמיוחד כאשר קר. ופה אצלנו קר כמו שאצלכם לא ×™×”×™×” קר לעולם. עם כל המטען החורפי ×”×–×” אני מסיים את 2013, אחת השנים המשונות שחוויתי, השנה שבה לא הומצא דבר, השנה שבה כולם פשוט עשו מוזיקה מבלי להגדירה מחדש. ועם זאת, היו לי את הרגעים שלי עם המוזיקה שלי בשנה הזו. לא בטוח שאתגעגע אליה, אך לבטח אתגעגע אל חלומותיי המוזיקליים מן השעות הללו, שעות השקיעה בעיר הבירה, שבהן הייתי מכור לחלוטין לאהבותיי – הישנות והחדשות. כל אותן אהבות שלמענן שווה לי לקום בבוקר. אז כן, כמה אהבות גדולות יש לי פה בעיר שהייתה לי לבית מוזר – וכולן נוצקו והתבססו ב-2013, ועל כן טוב לי. בין אלו יש גם כמה שירים, כמה עשרות. ×”× ×” הם פה.

שימו לב – הערה קטנה: כמו בכל שנה רשימת שירי השנה שלי אינה ניסיון להגדיר את 2013 בצורה אובייקטיבית. כבר מראש אני מזהיר ומדגיש כי כל בחירה ובחירה כאן היא סובייקטיבית למדי, אישית עוד יותר, וודאי שאינה מובנת מאליה לאף אדם מלבדי.

אפשר לצפות בכל קליפ של כל אחד משישים השירים שברשימה, ואפשר גם להוריד את כל השירים במכה אחת בזכות שני הקבצים שכאן:
מקומות 60-31, והנה עוד לינק
מקומות 30-1, והנה עוד לינק

המשך »

כך צריכים להתחיל

הנה זה שוב קורה. איכשהו עוד מעט תסתיים שנת 2012, תתחיל זו שאחריה, אני אחליף עשור בחיי והבלוג הזה ייכנס לשנתו השמינית, לא פחות. למעשה, כמו בכל פעם שבה סיכמתי את השנה המוזיקלית שלי, גם הפעם מצאתי את עצמי כותב את כל אלפי המילים הללו ממקום חדש, חדר חדש, שבו לא הייתי בשנה הקודמת. אינני יודע מה כל השינויים הללו מעוללים להעדופתיי המוזיקליות, אבל אני משער שאסור לי להתלונן. טוב, לא אכתוב יותר מדי כפתיח. רק אומר, שכל מה שיש כאן הוא חלק ממני כמו ריסיי השרופים מן השמש.

שימו לב – הערה קטנה: כמו בכל שנה רשימת שירי השנה שלי אינה ניסיון להגדיר את 2012 בצורה אובייקטיבית. כבר מראש אני מזהיר ומדגיש כי כל בחירה ובחירה כאן היא סובייקטיבית למדי, אישית עוד יותר, וודאי שאינה מובנת מאליה לאף אדם מלבדי.

אפשר לצפות בכל קליפ של כל אחד משישים השירים שברשימה, אפשר רק להאזין לו, אפשר רק להורידו למחשב – ואפשר גם להוריד את כל השירים במכה אחת בזכות שני הקבצים שכאן:
מקומות 60-31
מקומות 30-1

המשך »

לישון שלוש שעות בלילה באמצע השבוע מבלי שבכלל השתכרת או רקדת או שרת או טסת או נולדת או הקאת – זו פריבילגיה השמורה ללילות שבהם הפרחים הכסופים מגלידים מאינספור געגועים. לישון ×›×” מעט, כאשר גם ×›×›×” לא הזדקקת למעט מן המוות היומי ×”×–×”, זהו לוקסוס מיותר הניתן לך כאשר אחת מן הדמויות החשובות לך ביותר יושבת לצדך בסלון, רגעים אחרי גשם בלבו של החורף, וגם היא – או במקרה ×–×” הוא – אינה מעוניינת בחידלון. להתעורר מסוחרר בבוקר צונן אחרי שינה שבכלל היתה שנת צהריים דלה, זהו הרגע שבו אתה ×—×™. נפרד בפועל מגעגוע אחד ומחליפו באחר, צבוע קולות רסס, מהופנט מן הצעידה הארוכה שעוד מונחת לפניך ביום העתידי, בתחילתו של שבוע ארוך, באמצע החיים.

רגע לפני שאלושה, חברי היקר, עולה על המטוס בחזרה למדינה הסקנדינבית השלווה שבה הוא ×—×™ עם אהובתו, התעוררתי. ללא ×”×’×” בפי כמעט, הפעלתי מחדש את Narrow, האלבום השני החדש של Soap&Skin, כדי להתחמם מגבישי הקרח שלה. הפרויקט המופלא ×”×–×” של אניה פלשג האוסטרית הוא כל מה שהזדקקתי לו כדי להסתחרר. כמו באלבום הראשון לפני שנתיים, ידיה נוגסות ברוך על פסנתרה, שירתה גוססת כצעצועים המונחים מוזנחים בפינת חדרו של ילד המשתנה לנער – והמכלול מבודד כל כך מכל שאון המחשבות הפרוזאיות הגדולות.

די פה בשיר אחד כדי להבין את הזמן, די בהאזנה ל-Vater הפותח את האלבום ומונח כאן למטה כדי להתפורר. שלושת הבתים הראשונים ביצירת המופת הפואטית המולחנת הזו, המושרת כולה בגרמנית, הצליחו – לראשונה זו תקופה ארוכה – להוציא ממני דמעת נפש. עוד לא לגמרי הבנתי אם כל ×–×” קורה בשל הידיעה על הפרידה הצפויה מאלושה או שבכלל – בצורה מוצקה לגמרי – בשל המילה, הפסנתר והשירה. אניח שהתשובה היא משולבת. על כל פנים, לפניכם ניצב אלבום המופת הראשון של 2012. פשוט כך.

Soap&Skin :: Vater
Soap&Skin ::Wonder
Soap&Skin :: Voyage Voyage
האלבום המלא והמעולה

עשו לעצמכם טובה והאזינו לגרסת האולפן קודם שתאזינו להופעה הזו, אבל בכל זאת:

רשימה זו היא כמו יומן פתוח של חיי בשנה האחרונה. היא נעה על הציר שבין דצמבר 2010 ובין דצמבר 2011, מהמבורג ועד לתל אביב. כל השירים פה ראויים היו למלכות, בין אם בממלכה גדולה השולטת בנתחי תבל גדולים ובין אם בנסיכות קטנה באלפים. את כולם, בכל מקרה, אקח איתי אל הנצח.

שימו לב – הערה קטנה: כמו בכל שנה רשימת שירי השנה שלי אינה ניסיון להגדיר את 2011 בצורה אובייקטיבית. כבר מראש אני מזהיר ומדגיש ×›×™ כל בחירה ובחירה כאן היא סובייקטיבית למדי, אישית עוד יותר, וודאי שאינה מובנת מאליה לאף אדם מלבדי.

ועוד כמה הערות חשובות: ראשית, לצד כל שם שיר מופיע סימן קטן של פליי. לחצו עליו. שנית, לכל שיר מצורף וידיאו מתאים. שימו לב, "רגעי האמת" המצורפים לכל שיר, נוגעים לגרסאות המוקלטות – ולא לקליפים. שלישית, בסופה של הרשימה תמצאו שני לינקים שיאפשרו לכם להוריד את כל אסופת 50 הגדולים הזו.

המשך »

שנה בדיוק חלפה מאז שאמרתי לעצמי בפעם האחרונה "תראה, שנה אחת חלפה". והנה, עוד שנה חלפה. פשוט אף פעם לא חשבתי שאהיה ×›×–×”, אדם אשר מציין עם עצמו, בחברת עצמו, אזכרות לאזכרות שכבר עבר זמנן – ובכל זאת, כך אני נוהג ×›×™ כנראה שאין לי ברירות אחרות.
אני נוהג לקרוע את עצמי מן המקום שבו אני נמצא לפרקים, לאור אידיאה מצולקת כלשהי הנוגעת לתחיה. אך כל תחיה כזו, מזוקנת, אפלה וסטטית היא. וכל קריעה כזו תולשת ממני פיסה קטנה של רוח ונותנת לה דרור לדאות שנה לאחור, שנתיים לאחור, לאן שזה לא יהיה. כמו פצצה גדולה מדי שמוטלת מבטן מטוס ומנסה להימנע ממגע עם הקרקע, עם העולם.

בשנה שעברה, פחות או יותר בזמן הזה, ישבתי בשורה הראשונה בקומתו האחרונה של מבנה מעניין בהמבורג. מולי, על כסא בודד, התיישב פטר ברודריק ובידיו מסור גדול וקשת של כינור. הוא ניגן כך כמה רגעים, ואז לקח את הכינור לידיו. הוא ניגן כך כמה רגעים, ואז התיישב לצדו של פסנתר זקן. הוא ניגן כך כמה רגעים, ואז נעמד ובידיו כינור ישן. הוא ניגן כך רגעים רבים, ושר רגעים רבים אך מעטים כל כך. כשסיים עם כל זה, אחי הציע שאלך ואומר לו דבר מה, ואני רק פסעתי מולו ואמרתי תודה. לא מספיק.

אני מאוד אוהב את ברודריק ×”×–×”. אני מרבה לכתוב על הרומן הארוך שלי עמו, ונדמה ×›×™ דבר לא יכול לעוצרו. לראיה, החודש הוא מוציא אלבום הכולל שני פסקולים שהכין לסרטים דוקומנטריים קצרים, כשאוטוטו הוא בכלל משחרר אלבום מלא חדש. אלא שבזה לא מסתיים הסיפור. לפני כמה שבועות יצא האלבום הראשון של הפרודיג'×™ ההולנדית שלו, Laura Arkana, וללא כל קשר אליו – זהו סיפור נהדר.

שניהם הכירו לאחר הופעתו בפריז ב-2011. הוא עמד ומכר לקהל את תקליטיו – בדיוק כמו אז בהמבורג – וארקנה הצעירה ניגשה אליו, הודתה לו ומסרה לידיו כמה הקלטות שלה. בסופו של דבר, ברודריק הפיק את אלבומה ×”×–×”, Lentemuziek, והוא גם מנגן בו. וכל ×–×” ניכר. ×–×” יפה כל כך. הייתי שמח אילו לא ×”×™×” מתחשק לי לשקוע אל תוך כל ×–×”, אך אינני שולט בכך. אני דואה שנה או שנתיים לאחור.

Laura Arkana met Peter Broderick :: Souvenirs
Laura Arkana met Peter Broderick :: Huilen
Laura Arkana met Peter Broderick :: Koos
האלבום המלא והיפהפה

וכאן קליפ לשיר חדש של ברודריק עצמו: