גם שם חם

כיף חיים פה בהיידלברג. אני כאן כבר שלושה ימים שלמים, מסתובב לי ברחובות נינוח וחסר תקנה, שורק שירים של להקת הרימונים המעולה, שותה בירה מתי שבא לי, אוכל פטל, מטפס על טירה, שואף אוויר הרים אמיתי בדרך הפילוסופים ועושה חיים עם הסינים בכיכר ביסמארק. בחיי שהחופש לא יכול להיות שליו יותר. אפילו יש לי המון מוזיקה חדשה על המחשב (כי החיבור שלי מהיר כמו סקוטר). עוד אין גשם, אך אינני מודאג. מתישהו הוא יבוא, כהרגלו בעונה זו במחוז זה של העולם, ואני אוכל ליפול למיטה נרגש מתמיד.

בינתיים, אני פשוט מתקשה לעצור את התלהבותי מן המכלול המוזיקלי הספרדי הטוב ביותר ששמעתי בחיי, אפילו טוב יותר מ-Cof Cof. הפעם הראשונה בה האזנתי ל-Delorean היתה באמצע תקופת הבחינות, וכבר אז ניכר היה שמדובר בשלאגר שלא מהעולם הזה. הרביעייה הזו, שמגיעה מזראטוס או משהו דומה, מיישרת קו עם רוח הפשן פיט של העת האחרונה, ועושה זאת באמצעות אי.פי לא נורמלי בשם אירטון סנה (הנהג האגדי שהתרסק לתוך קיר פעם, המסכן), שהוא ללא ספק הדבר הטוב ביותר שנגע באוזניי בהתמדה פה בגרמניה. קחו פנדה בר חברו לו כל מרכיב סמי ניו-רייבי של השנים האחרונות – וזו התוצאה:

Delorean :: Seasun
Delorean :: Deli