לכאורה, דבר אינו באמת משתנה. בכל יום ולילה שבהם אתה מסתובב ברחובותיה של עיר גדולה אתה מתחולל נטול מחשבות גדולות על העתיד. אתה אוסף רגעים קטנים, מביט בזוגות מזדקנים האוחזים ידיים; בילדים הרודפים אחרי דבר מה שאינו נראה לעין; בהורים צעירים העמלים על אושר חדש; בסטודנטים חדשים המחייכים ללא יכולת להבין אם יש דבר מה ראוי לחייך בשמו; במנקי רחובות ערבים שנעלמים לתוך סמטאות בעודם מכוסים בעשרות מעילים; ובבחור עייף המתיישב הפוך על ספסל עקום ומתנשף. מול כל אלה ניגר קצף סמיך ואפור של ספונג'ה בשעה שבה כל מי שאתה אוהב ישן כבר, ומוזיקת חלומות מתרסקת ברקע. ואז מישהו צץ ומבקש שתנמיך את כל זה, שתהיה בן אדם, שתדע להאמין, שתדע לשכוח, שלא תחיה עוד שום פנטזיה, כי באמת שאין טעם. אתה מביט בו, תוהה מדוע הוא אומר את שהוא אומר, אתה נועל את הדלת חמש פעמים, נופל, ומגביר את הצלילים יותר משחשבת שניתן. אתה מגביר את עצמך, ויודע שהשנה הזו שחלפה הייתה כמו סלע שהגיעה השעה לעשות הכל כדי לרסקו ולקחת ממנה רק את השעות הנכונות.

אך הבחור עודנו ישוב על הספסל. מתנשף. כי זו 2014, הכלבה.

שימו לב – הערה קטנה: כמו בכל שנה רשימת שירי השנה שלי אינה ניסיון להגדיר את 2014 בצורה אובייקטיבית. כבר מראש אני מזהיר ומדגיש כי כל בחירה ובחירה כאן היא סובייקטיבית למדי, אישית עוד יותר, וודאי שאינה מובנת מאליה לאף אדם מלבדי.

כל 30 השירים להורדה

המשך »

צעדתי כעת חצי שיכור ברחובותיה השקטים של השכונה שבה אני מתגורר. מעט דתיים צעדו מולי ומאחוריי בדרכם אל בית הכנסת או לארוחת שבת כלשהי, אין לדעת. מרביתם היו אלגנטיים כמו שלא אהיה לעולם, כמה מהם פשוט צעדו – אינני יודע לאן. פסעתי לי בשקט, ניגנתי מנגינות בראשי, וניסיתי להבין מדוע אני אוהב את הרחובות השקטים הללו כשהם אינם בשיאם, כלומר בשבת. לרגע נחרדתי מן המחשבה שכך אני אוהב את העיר הזו. ×›×™ הרי אין ×–×” הגיוני לחבב עיר שקטה. אלא שאז הבנתי: אני אוהב את השבת הירושלמית, ×›×™ היא זו אשר מאפשרת לי תמיד ליהנות מהמוזיקה שלי, ובמיוחד כאשר קר. ופה אצלנו קר כמו שאצלכם לא ×™×”×™×” קר לעולם. עם כל המטען החורפי ×”×–×” אני מסיים את 2013, אחת השנים המשונות שחוויתי, השנה שבה לא הומצא דבר, השנה שבה כולם פשוט עשו מוזיקה מבלי להגדירה מחדש. ועם זאת, היו לי את הרגעים שלי עם המוזיקה שלי בשנה הזו. לא בטוח שאתגעגע אליה, אך לבטח אתגעגע אל חלומותיי המוזיקליים מן השעות הללו, שעות השקיעה בעיר הבירה, שבהן הייתי מכור לחלוטין לאהבותיי – הישנות והחדשות. כל אותן אהבות שלמענן שווה לי לקום בבוקר. אז כן, כמה אהבות גדולות יש לי פה בעיר שהייתה לי לבית מוזר – וכולן נוצקו והתבססו ב-2013, ועל כן טוב לי. בין אלו יש גם כמה שירים, כמה עשרות. ×”× ×” הם פה.

שימו לב – הערה קטנה: כמו בכל שנה רשימת שירי השנה שלי אינה ניסיון להגדיר את 2013 בצורה אובייקטיבית. כבר מראש אני מזהיר ומדגיש כי כל בחירה ובחירה כאן היא סובייקטיבית למדי, אישית עוד יותר, וודאי שאינה מובנת מאליה לאף אדם מלבדי.

אפשר לצפות בכל קליפ של כל אחד משישים השירים שברשימה, ואפשר גם להוריד את כל השירים במכה אחת בזכות שני הקבצים שכאן:
מקומות 60-31, והנה עוד לינק
מקומות 30-1, והנה עוד לינק

המשך »

כך צריכים להתחיל

הנה זה שוב קורה. איכשהו עוד מעט תסתיים שנת 2012, תתחיל זו שאחריה, אני אחליף עשור בחיי והבלוג הזה ייכנס לשנתו השמינית, לא פחות. למעשה, כמו בכל פעם שבה סיכמתי את השנה המוזיקלית שלי, גם הפעם מצאתי את עצמי כותב את כל אלפי המילים הללו ממקום חדש, חדר חדש, שבו לא הייתי בשנה הקודמת. אינני יודע מה כל השינויים הללו מעוללים להעדופתיי המוזיקליות, אבל אני משער שאסור לי להתלונן. טוב, לא אכתוב יותר מדי כפתיח. רק אומר, שכל מה שיש כאן הוא חלק ממני כמו ריסיי השרופים מן השמש.

שימו לב – הערה קטנה: כמו בכל שנה רשימת שירי השנה שלי אינה ניסיון להגדיר את 2012 בצורה אובייקטיבית. כבר מראש אני מזהיר ומדגיש כי כל בחירה ובחירה כאן היא סובייקטיבית למדי, אישית עוד יותר, וודאי שאינה מובנת מאליה לאף אדם מלבדי.

אפשר לצפות בכל קליפ של כל אחד משישים השירים שברשימה, אפשר רק להאזין לו, אפשר רק להורידו למחשב – ואפשר גם להוריד את כל השירים במכה אחת בזכות שני הקבצים שכאן:
מקומות 60-31
מקומות 30-1

המשך »

כבר כמה שבועות שאתה זקוק לחושך הגדול באמת, ההוא שמגיע אחרי שכולם כמעט עוצמים עיניים לבד ממך, ואתה נותר לבד. בכל בוקר מחדש אתה מלקה את עצמך בין שלושים לארבעים פעמים על כך שהלחיים שלך מסרבות להידחק מטה כדי לתת לאור כלשהו לפרוץ. אתה צובט את עצמך בנוהל משונה על מושבי אוטובוסים, בספסלים האחוריים – שמהם העולם נדמה מוחלש יותר. אתה ×¢×™×™×£ מבחירה, ×¢×™×™×£ כפי שלא חשבת שתוכל להיות שוב, אבל אתה שורד. אתה רץ מנקודה אל נקודה, בין התרגשויות אמת לכאלה שעליך לברוא בידיך בלבד. אתה כנראה מתחיל להבין שאת מעט העצים שאיש עוד לא ניסר מתחת לחדרך תחליף תכף ומיד באילנות בהם איש לא × ×’×¢ מעולם. אתה תסיר גלויות מקיר אחד, תתקע גלויות בקיר אחר, תלחץ את כפות ידיך על ארונות חדשים, על קירות צהובים שנמוגים אל תוך שכונה עמוסה ודוממת, אתה תרחף. למעשה, כל הזמן אתה מרחף. ×›×™ כשאתה יושב על אדנו של חלון אחד, היא יושבת על אדנו של חלון אחר באותו זמן בדיוק – ולעולם אתה לא תיפול. ואם תיפול, אז לפחות סוף סוף תיפול.

אולם אם לא תיפול, אתה תעשה את הכל כדי להתכונן לנפילה הקרובה. ולעתים, כל ה"הכל" הזה יסתכם בעצם בניסיון להרחיב את גבולות השפעת המוזיקה עליך. אתה תחפש בנרות את העטיפה הנכונה, זו שבה יופיעו בחור ובחורה צעירים, רזים, אפלים, מרוחקים זה מזו, קפואים על גבו של נהר כפור שלם ולא רחב בצורה מיוחדת. את המעילים שלהם אתה תחליף בקולות החבלה הזערוריים שייצרו הגיטרות שבידיהם, ואתה תשעין את כל משקלך על הקרדום שהונח מעל לראשו של אחר. ואז, בפשטות מופקרת ממש, רגע אחר רגע, דקה אחר דקה, שיר אחר שיר, כל האמת תטפטף על כתפיך כדם הבקרים הלא נגמרים ונטולי הצל.

לאור כל זאת לא תהיה לך ברירה אלא להתיישב ממושכות עם שני האוסטרלים, ×’'ימי קריצלר וטרה גרין, שמכנים את עצמם White Hex. הם ינסרו עבורך שולחנות עבים שעליהם תניח את כל הספרים, הצלחות, הבריקדות וזרי הפרחים. הם יטענו שהם חמימים, אבל יידעו מספיק טוב ×›×™ כל חמימות שכזו היא בפועל החורף הטוטאלי. המיני-אלבום הראשון שלהם, Heat, שיצא באחרונה על 12 אינץ' כולל שישה שירים בלבד, שנולדו בכלל בברלין – השם ירחם – אבל כל אחד מהם הוא התגלמות התשוקה. התשוקה לברוח, להיעלם, להיברא ולגווע מחדש. בכל שניותיו הוא יאותת לך ×›×™ חיים שלמים אורבים באופק.

White Hex :: Holiday

White Hex :: Waves

White Hex :: Stranger Love

מיני האלבום המושלם והמלא להורדה

רשימה זו היא כמו יומן פתוח של חיי בשנה האחרונה. היא נעה על הציר שבין דצמבר 2010 ובין דצמבר 2011, מהמבורג ועד לתל אביב. כל השירים פה ראויים היו למלכות, בין אם בממלכה גדולה השולטת בנתחי תבל גדולים ובין אם בנסיכות קטנה באלפים. את כולם, בכל מקרה, אקח איתי אל הנצח.

שימו לב – הערה קטנה: כמו בכל שנה רשימת שירי השנה שלי אינה ניסיון להגדיר את 2011 בצורה אובייקטיבית. כבר מראש אני מזהיר ומדגיש ×›×™ כל בחירה ובחירה כאן היא סובייקטיבית למדי, אישית עוד יותר, וודאי שאינה מובנת מאליה לאף אדם מלבדי.

ועוד כמה הערות חשובות: ראשית, לצד כל שם שיר מופיע סימן קטן של פליי. לחצו עליו. שנית, לכל שיר מצורף וידיאו מתאים. שימו לב, "רגעי האמת" המצורפים לכל שיר, נוגעים לגרסאות המוקלטות – ולא לקליפים. שלישית, בסופה של הרשימה תמצאו שני לינקים שיאפשרו לכם להוריד את כל אסופת 50 הגדולים הזו.

המשך »

ביום שאחרי הסערה הקטנה, הוכתמו השמיים בקישוטים כחולים כהים שניסו להשתחל בין פיסות קרועות של עננים.
אני אוהב את הימים שנולדים מיד כשהסערה גוועת. הרחובות ההמומים הומים אז רק דממה יחסית שאינה מאפיינת אותם ברגעי אביב או קיץ. לפתע, לצעיר הרזה מחנות המשקפיים אין עוד סיבה להגביר את המוזיקה יתר על המידה, ×›×™ בכל מקרה איש כבר אינו זקוק למשקפי השמש שאותם הוא מציע – לפחות לא בדחיפות גבוהה. בני האדם כולם, אלה שנדהמו אמש כילדים מן הרעמים של שלוש לפנות בוקר – גם אם בדיוק באותו הזמן הם ישנו – מחשבים את צעדיהם באיטיות, נוגעים ×–×” בזו בשקט יחסי, נושמים אחרת. הים המחולל שלהם סגור, אין עוד לשם מה למהר. אך לא רק הם בולמים יותר, אלא העיר כולה, זו שאמורה לפעור את פיה ולבלוע לעצמה כל חוויה וחוויה – אך בבוקר שלאחר הסערה נבלעת היא אל תוך עצמה. הכוננות תמה, וצליל אורבני בהיר יותר נולד: שקט יחסי של עיר גדולה. כמו בגרמניה אשתקד, כך גם פה.

וכשעולה הדממה העירונית הזו, במיוחד ביום של מחלה כמו ×–×”, שב וזורח הדחף הטבעי לשקוע אל תוך כמה שיותר אלבומים. כך, בין EPs עתיקים של Ride לאלבומי פוסט-רוק שחששתי שכבר לא יגעו בי שוב לעולם – צנחתי ×”×›×™ רחוק שהייתי יכול: בניו-זילנד. שם, במקום ×”×–×” – שבו כנראה אף פעם לא אבקר, פועל צמד מופלא למדי הנקרא Wet Wings. לוסי ודאריאן החמודים שמרכיבים אותו יודעים כיצד לשלוט בשקט, וזו מחמאה אדירה.
אלבום הבכורה שלהם, Glory Glory, אמור לכאורה להיות עצוב ומייאש כל כך – אך עשרות ההפתעות המתחבאות בשיריו, לא מאפשרות לו להיות ×›×–×”. גם כאשר הוא חותך אותך ברכותו, מיד נשלף מקצב תלוש המרפא את המחשבה כולה. אין בו כל מובן מאליו. כל שלכאורה פשוט, מתגלה כאמת פשוטה. סוג של אלבום של נצח.

Wet Wings :: Feeeel It
Wet Wings :: Stockholm
Wet Wings :: Grace
האלבום המלא והכה מעולה

לרגע אחד בסוף השבוע האחרון, שהיה גדוש התרגשויות והתעייפויות כאחד – כיאה לחיים אמיתיים – נשמתי נעתקה. בעיצומו של אחד השירים האחרונים בהופעה הנפלאה של Cut Copy הנחתי את ראשי על הכתף של אחד מחבריי הטובים ביותר אלושה, שעמד לפניי, ועשיתי זאת מתוך אהבה גדולה. שנייה לאחר מכן כבר ידעתי שזה ×™×”×™×” לאחד מאותם רגעי תנועת חיים שלא יחזרו עוד לעולם, ×›×™ על הכתף השנייה של אלושה ×”× ×™×— עמר את הראש, ועליו ×”× ×™×— שי, ועל כולם כבר ×”× ×™×—×” רעותה את ראשה וכולנו התחבקנו בלהט – וידענו שזוהי השנייה שלנו. זו שבה אחת הלהקות האהובות עלינו חוגגת את עצמה, ואנחנו חוגגים את עצמנו בזכותה. כל דיבורי הסרק המזדמנים על המוזיקה הזו, בכללותה, שמכוננת רגעים אך נותנת לרגעים לכונן אותה בהדדיות ברורה מאליה, כל הדיבורים האלה – נהדפו אל מול התגשמות המציאות.

למחרת קראתי כמה ביקורות שונות על ההופעה ההיא, שעסקו לרוב בחוויות האובייקטיביות של המוזיקה מליל חמישי בזאפה. ×”×™×” מי שניסה להסביר כיצד הסאונד של הגיטרות נתקע בתקרת הזכוכית של המועדון, מישהו אחר בחר לגעת בהגדרות ×”×–'אנר של ההרכב האוסטרלי, ונדמה לי שהיה ×–×” מבקר אחר שהתעקש לעסוק דווקא בערסים במכנסונים שהפריעו לו לשתות את הגולדסטאר במהלך הערב ×”×–×”. נו, כן, בסופו של דבר כולנו ישראלים, ואם איננו שותים יותר מדי – ומגיעים אחרי שבוע עבודה מפרך – אנחנו ממש רוצים לקבל תמורה מלאה לכסף שהשקענו במשהו. ואין ×–×” משנה אם מדובר במנת רביולי שחוממה יתר על המידה או האפשרות לשתות בירה בזמן הופעה סוערת, מרגשת ושוברת. ובכן, כל הגישה הזו היא בזבוז – של זמן, של רגש, של חיים.

פשוט לעתים, רק לפעמים, כדאי להיכנע לרגש, להתמסר כילדים, כחתולים, כחיות בתוליות, אל כל מה שפיסות קטנות של זמן חד-פעמי יכולות לתת. לעמוד ולחשוב על איכותו של סאונד בזמן שלפניך מותחים אנשים את שריריהם, מזיעים, נסחפים, מחייכים ונכבשים – זהו מצב המגולל ייאוש גדול. אם הייתי נרמס על ידי המון שוורים באותו לילה בזאפה דקה אחרי שההופעה הסתיימה – לא היו לי כל תלונות. ×”×™×” לי די.

ובכל זאת, לא שוורים, לא חמורים וגם לא כבשים – דבר לא רמס אותי. אני אמנם ×¢×™×™×£, מסוחרר ושקוע לרוב במוזיקה קלאסית דווקא (תקופה כזו שחוזרת מדי פעם), אבל את שמנת העולם העכשווי עודני מלקט בכפיתי. השבוע למשל, יצא או שמא הודלף, אלבום הבכורה של Pure X מאוסטין. את ההיכרות הראשונה עם שליישית הדרים/ספייס/דרון/×’×™×™×– (תבחרו אתם) האלה עשיתי לפני כמה שבועות די במקרה, כשצפיתי בקליפ לשיר הנושא מה-EP הקודם שלהם, You're in it Now. לא ציפיתי לשום תזוזה בתוכי בתחילה, אך אחרי ההתעמעמות הקלה אל תוך השיר מצאתי את עצמי בוהה, מדמיין את Can האגדיים מגרמניה, ונשבעתי – ×›×™ אל המקום ×”×–×” עוד אשוב בכוח.

אספתי קצת מידע, וגיליתי כי עליי להמתין רק עוד כחודש עד לצאתו של Pleasure, אלבום הבכורה שלהם. והנה הוא בא. אפל ומיסתורי כערפל בעמק שליו, קר ומבוצר כמו עולם נסתר מעין, בדיוק כמו כל הדברים שאני מחבב או צריך. כל כך הרבה השפעות נכונות, כל כך הרבה שימושים מדויקים בהשראות יש כאן, עד כי לא נותר לי רבות לעשות, אלא לומר כי גם אני וגם Pure X מסוגלים לזכות בתענוגות זהים. הייתי מוזג להם מן הקפה הזה שהכנתי פה קודם, בלי כל קשר לאיכות העמידה שלהם על הבמה.

Pure X :: Dream Over
Pure X :: Voices
Pure X :: Heavy Air
האלבום המלא והמעולה

ושני שירים מה-EP האחרון:
Pure X :: Back Where I Began
Pure X :: You're in it Now