האמת היא שכואב לי הלב להגיע לרגע הזה. אהבתי את שנת 2007 כאילו היתה אהבת חיי. אינספור להיטים, עשרות רגעים משובבים, הופעות וגילויים – שכולם גרמו לי להבין שהשנה הזו אוהבת אותי. ומה עם השנה הבאה? אז זהו, שבנוגע אליה אני קצת מפחד.
בכל מקרה, החלטתי לדרג בעבורכם את 30 השירים שאני הכי אהבתי השנה, ואני מדגיש – אני. אין בדירוג הזה כל כוונה להכריז על אמת אחת ויחידה, אלא על דחפים וגירויים סובייקטיביים לגמרי הנוגעים לחיי, לחיי הבלוג הזה ולהוויה המקיפה את שנינו. אגב, לעובדה שיש כאן רוב מוחלט לאינדי הבריטי אין קשר רק להיותי חובב בריט פופ מילדות. זה פשוט שהיתה שנה די כיפית בממלכה.
כל שם של שיר יוביל אתכם לקובץ מדופלם של אמפי3, אז שימו לב. תראו כמה יפה דאגנו לכם.

חג שמח!

דן דיקון

30. Dan Deacon :: Crystal Cat
בעידן שבו שבים החתולים והופכים לאחת הישויות הקדושות ברחבי המזרח התיכון, קשה שלא להצדיע לדן דיקון מבולטימור על ההמנון החתולי של השנה. יבבות מיוחמות, ריגוש אינפנטילי לגמרי וקצב נפלא לכל מסיבה ביתית שתעשו בימים הקרובים. ובכלל, מסתבר שכאשר חתולים שרים באנגלית, נשמע שיש להם עברית בפה.
רגע האמת: 0:16, מיצי מתחילה ליילל ברקע.

29. Late of the Pier :: Bathroom Gurgle
בשלהי ימינו התל-אביביים צצו במפתיע על מסך הטלוויזיה הילדים של לייט אוף דה פיר. תחילה היינו מעט המומים, תמר ואני. הייתכן שאינדי בריטי מסוגל להיות יומרני ומורכב כל כך? האם אני שומע פה טוקינג הדס עושים קלקסונז? או שמא השאגות בכלל לקוחות ממחוזות מייאשים של הצד האפל של הירח? נדמה כי כל התשובות נכונות.
רגע האמת: 1:33, מישהו מתחיל להזיז את העסק קדימה לפי הבס. לפחות ככה הוא מבקש מאיתנו.

28. Babyshambles :: Delivery
באמת שבהתחלה הייתי סקפטי לגמרי. קשה לי עם הלהקות האנגליות הגדולות באמת, כי אני פשוט מפחד שבכל רגע הן יבלעו לי ז'אנר שלם שממנו אני ניזון. ובכל זאת, יש משהו בפיט דוהרטי שתמיד מנצח. הוא מצליח להדליק אותי כשאני עם בירה ביד וגם כשאני קופא מקור במנהרות האפלות של הר הצופים. וסמים הם בכלל לא משהו.
רגע האמת: 2:03, משלוח בריטי ומענג של שירה בציבור מרגיעה ונרקוטית.

27. A Sunny Day in Glasgow :: A Mundane Phonecall to Jack Parsons
אני בטוח שאני טועה, אבל באמת יכול מאוד להיות שזה שיר בהיית הנעליים האהוב עליי בשנה האחרונה. האוקסימורון המרצד הזה שמכונה יום שמש בגלאסגו כה מכאיב לי ומחייה רצונות אבודים להקים להקה, שבכלל בא לי לבכות. בינתיים אני מסתפק בחלומות על גשם בדנדי. כמה יפה כל השירה הנבלעת מאחורי הגשם.
רגע האמת: 2:48, במקום לתהות בפעם המאתיים חמישים וארבע מה זה בהיית נעליים – תתרכזו ברגע זה.

26. To My Boy :: Fear of Fragility
מה הדבר שהכי מפחיד אתכם בחיים? עכבישים שעירים? אולי לילות קיץ לחים במיוחד אצל ג'ורג' אליוט התל-אביבי? הייתכן שהמחשבה על הריקנות שמגיעה עם גיל הבלות היא ששוברת אתכם? ובכן, מסתבר שיש מי שמשקשקים מעצם הרעיון של להיות שבריריים. ועם זאת, מבלי להיבהל יותר מדיי מז'אנרים שבריריים, מולידים הבחורים הללו יצירת ניו-רייב מעוררת תאווה.
רגע האמת: 1:03, "מה אני בכלל יודע על המוות", הוא שואל, ואיזו רוח רפאים עונה לו ברקע. אמא.

טו מיי בוי

25. The Rumble Strips :: Motorcycle
רגע, רגע, תעצרו הכל. יש עלם בריטי צעיר שסובב סביב הכיכר בשלוש לפנות בוקר, בעוד אני משלה את הלילה התל-אביבי שלי ומשכנע אותו שאין סיבה לישון. כך החל הרומן המופלא ביני לבין השיר הזה, אי-שם בחודש מאי המתלהט. חלמתי אז על תלת אופן – והינפתי ידיים לשמיים.
רגע האמת: 3:20, הסוף המר הגיע, אך כאן האופניים באמת מתחילים לרחף.

24. Band of Horses :: Is there a Ghost
מבין כל פיסות השנה המשונה הזו שעברה עליי בחצי מכדור הארץ, יש רק שיר אחד ברשימה הארוכה הזו שנולד בעבורי דווקא בעיר הקודש. אני לא יודע כמה סמלית העובדה שאנו מתגוררים בעמק רפאים, והשיר הזה מושר על איזו רוח רפאים בבית של להקת הסוסים – אבל אנחנו כאן בירושלים מתים עליו. ובכלל, מעולם לא חשבתי שאתאהב כך בלהקה הזו.
רגע האמת: 0:55, איזה שבר, איזה חורבן, איזה יופי.

23. Caribou :: Melody Day
פעם, כשהייתי חייל, נדמה לי, קאריבו (או מאניטובה או דן סניית' או איך שלא קוראים לו) נחת עליי בעיצומה של פרשיית אהבים סוערת עם האייפוד הראשון שלי. כך קרה, שכשידיי הונחו על האלבום החדש שלו השנה, הן שיקשקו מפחד – אך כשהכפתור עם המשולש נלחץ, עיניי זרחו. כמה הומאג'ים מרהיבים וצבעוניים יכולים להיכנס בשיר אחד? רק קאריבו יודע.
רגע האמת: 0:47, חליל קטן בא לכאן, אמר משהו – ונעלם.

22. Those Dancing Days :: Hitten
איש אינו יודע כמה פעמים כבר התנצלתי בליבי על כך שלא התוודתי בפעם הראשונה שכתבתי על השבדיות האלה – כי תמר היא היא שזיהתה את קסמן. ובכן, זו השעה לומר סליחה, לקום מהכסא, לעמוד מתחת לספוט לייט עם מטאטא ישן ביד ולרקוד בתנועות רגליים מעגליות ועדינות. איך ייתכן שבאתר הזה משתחווים כך בפני כל פליטה שבדית, איך?
רגע האמת: 0:17, הזיוף הטוב ביותר שתשמעו בחייכם.

21. Kate Nash :: Mouthwash
שבוע שעבר רכשתי לעצמי בקבוק ירוק וממש לא מגרה של ליסטרין. ערב אחד הוא שורף לי את החניכיים שמשמאל ובבוקר למחרת הוא מבעיר לי את ארובות הלשון. בלי קשר לכך, יש את קייט נאש. הסוכריה הלונדונית ששרה או או בלילות שישי בעודה בוהה במראה, ובו זמנית מנגנת על פסנתר פלסטיק בצבע זהב ומודדת שמלה אדומה עם חגורה ירוקה זוהרת. היא לא קנתה ליסטרין.
רגע האמת: 3:31, סקיטלס, האריבו ואמ.נ'.אמס אוכמניות יוצאים למסע דילוגים בארץ קיט-קט.

20. Digitalism :: Pogo
אה, יש פה גרמנים. איזה קטע! על כל פנים, עושה רושם שהרשימה הזו מכילה מאות שירים שכוללים את הפזמון האל-מותי "או או, או או" על מגוון הווריאציות השונות שלו. אם הקבוצה שלי היתה משחקת בקצב של היצירה הדיגיטלית הזו, הייתי יכול לישון לילה אחד בנחת.
רגע האמת: 1:38, מאז סקוטר לא נשמע מבטא גרמני נעים כל כך באוזן יהודית.

19. The Young Knives :: Terra Firma
כשהייתי ביסודי היה עמי בכיתה בחור אחד, ילד בעצם, בעל מראה של חלבן אנגלי באיזו עיירה אפורה. לימים גדלתי והבנתי שהוא סתם היה נראה קוקני חובב שחמט, מהסוג הזה שלעולם אינו הופך לכוכב אינדי מבטיח. טוב, אז מסתבר שהוא גדל, הוסיף כמה קילוגרמים, הידק את האף והפך לסולן הסכינים הצעירים. עכשיו הוא שר על אדמה מוצקה, ומרקיד אותי מפה ועד בריסטול.
רגע האמת: 0:14, אביתר (שיט, איזה אאוטינג) מרביץ על הגיטרה. איך גדל הילד.

יאנג נייבס

18. Franz Ferdinand :: All My Friends
בכיתה ח' גיבשנו לנו בלישה, דנושה ואני תיאוריה חביבה שגרסה כי קאבר ראוי ולגיטימי הוא רק כזה שמצליח להפוך את האמ'אמא של המקור ולייצר מוטציה מעניינת או טובה ממנו. כך למשל, העמדנו על ראש שמחתנו את הביצוע המרטיט של אואסיס לאני סוס-הים של הביטלס. כן. ובכן, להלן – על-פי משנה סדורה זו – גירסת הכיסוי הטובה ביותר של 2007. המקור הוא של LCD Soundsystem, אך התחושה היא בכלל ניו-אורדר.
רגע האמת: 3:49, איפה ברנרד סאמנר, איפה?

17. Jakobinarina :: His Lyrics are Disastrous
"אני לא יוצא לבלות בלעדייך, בלעדיי, בלי אף אחד. בואי נשדוד בנק, ואז נעזוב את האי הזה לנצח". גבירותיי ורבותיי, הישר מאיסלנד הרחוקה והקסומה, קבלו לסלון ביתכם את האינדי הפרוע ביותר של 2007 – יקובינרינה שמו. אם אתם לא אוהבים את זה, כנראה שלא הייתם באיסלנד.
רגע האמת: 0:21, לא צריך יותר מאשר הזעקה הכלבלבית הלבבית הזו. לבי נשבר. או לכל הפחות דואב.

16. Editors :: An End Has a Start
נו טוב, מינכן זה לא, אבל זה מספיק טוב בשבילי. בשנה שבה להקת העורכים מצליחה להתעלות על אמה האינטרפולית באלבום משובח יותר, קשה לי שלא לשבח אותם רק על ההישג הזה. כל העולם אמנם קטל את האלבום שלהם, אבל אני לא שם על העולם את פול בנקס וגם לא קרלוס ד'. מדהים כמה שהם לוקחים את עצמם ברצינות, החבר'ה האלה מבירמינגהם.
רגע האמת: 0:44, רגע לפני שהשיר הזה משתרש בראש, טום סמית מתחמם.

15. Interpol :: The Lighthouse
הדבר הכי טוב שהיה לאינטרפול להציע להיסטוריה האישית שלהם הוא המגדלור הזה. יצירת מופת שמימית שליוותה אותי בחשכת הג'ונגל הקוסטה-ריקני באוטובוס מפוארטו ויאחו לסן-חוזה. ככה נשמעים גלים.
רגע האמת: 4:24, זה בכלל לייף איריקסון. זה הוא!

שינז

14. The Shins :: Australia
שיר הבייגלה עם המלח שלי. אני עוצם עיניים ומשום מה מדמיין דווקא את ליל הקבבים אצל אוהד בבית. אני לא יודע להסביר מדוע, אבל איכשהו – בכל פעם שאני שומע את ג'יימס ראסל מרסר, אני רואה אותך, אוהד, יקירי, לנגד עיני. אותך, ואת הקבבים שכמעט וחלקנו באותו לילה לפני כשנתיים. אה, וגם פה יש "או או, או או".
רגע האמת: 0:18, אוף. פתאום בא לי ללכת לים.

13. Black Kids :: I’m not Gonna Teach Your Boyfriend How to Dance With You
כל רשימת להיטים שמכבדת את עצמה חייבת להכיל לפחות שיר אחד שהוא אופטימי מדיי למדינה כמו ישראל. מה לעשות שבחוץ לא מתרוצצים ילדי אינדי ושבכל רגע נתון השמש זורחת יתר על המידה? ובכן, הנה השיר הוורוד, הטורקיז, הירוק והצהוב ביצה שלי. היכרנו ממש לא מזמן, והוא כבר למד להרקיד את חבריי בשבתות.
רגע האמת: 0:50, מה שנקרא פזמון כוח.

12. 1990s :: See You At The Lights
עומר סיפר לי שהשמועות על השיניים החומות של חברי 1990s אכן מוצאות לעצמן מקום במציאות. אולם גם העששת הנוראית הזו לא מסוגלה לחסל את שיר הכוח הזה, שיכול ללמד כל ינוקא בריט פופ מהו. בכלל נחמד שקריוס ובקטוס האלה מודעים לעצמם עד כדי כך שהם קעקעו את הניינטיז לעצמם.
רגע האמת: 2:16, הזדמנות נפלאה להרים ידיים לאוויר, למחוא כף, ולשבור כמה צלחות מרק.

הרייקס

11. The Rakes :: We Danced Together
קשה לי במיוחד לשכוח את הפעם הראשונה שבה צפינו בקליפ הנאה למראה של הרייקס, ובליבנו התחוללה חגיגה גדולה. רימוני עשן צהובים! רימוני עשן כחולים! רימוני עשן ורודים! כל כך הרבה פסון וקצב של משחררי חומות היה שם בחורף 2007, בכל המעילים האנגליים הצמודים האלה והפרצופים הדקיקים שרקדו שם על הגג במסיבה.לעזאזל, אם זה רק היה אמיתי.
רגע האמת: 3:00, הפעם האחרונה שבה הם לא שמים זין בשיר הזה היא הפעם הטובה מכולן.

10. Apparat :: Fractales Pt.1
כשכתבתי קודם על דיגיטליזם שכחתי לגמרי שיש עוד גרמני אחד שמתחבא במצעד הלועזי השנתי הזה. סשה רינג החביב, שמלווה את חיי למן היום בו החלה השנה השלישית של האלף הנוכחי, מקפיד לנסות ולכבוש אותי כל כמה חודשים באילחושים חדשים. בחיי שנמאס לי לפספס את הערבים שלו במיני במות אחת לכמה ימים, שבועות או ירחים.
רגע האמת: 0:36, אני איש של מלודיות נלוזות, ואת זה כולם יודעים.

9. The Cribs :: Men’s Needs
אנגלים עושים אחים. אחים אנגלים עושים מוזיקה. מוזיקה עושים גם הקריבס. והקריבס הם אחים. מהמשוואה הזו לא יוצא שום דבר חוץ מגוון טיפשי, שמאפיין גם את השיר הזה. אני מודע לעובדה שבעוד שנתיים לא אאזין לצרכים הגבריים האלה, אבל נכון לשנה הנוכחית מדובר בריף השנה שנוגן על אי כלשהו ברחבי תבל.
רגע האמת: 1:42, אם הגיטרה היא הדבר הכי טוב פה, אז כשהיא כמעט לבד – אני לא.

אלקטרליין

8. Electrelane :: To The East
פעם בכמה ימים אני חולם שוב על ערים רחוקות, המקיפות קתדרלות גותיות אדומות או שחורות, אשר בחצרן מתקיימים ירידים ושווקים ססגוניים. מפעם לפעם מצלצלים פעמוני הכנסיות, אך איש כבר לא נכנס בשעריהן, כי כולם עסוקים ברכיבה שגרתית על אופניהם לאורך הנהר הצר שחוצה את שכונתם. בחלומות אלו – השיר הזה תמיד מתנגן ברקע.
רגע האמת: 0:44, אין לי מה להוסיף. קחו אופניים וצאו לדרך.

7. LCD Soundsystem :: Time To Get Away
שערורייה. שיר שני לג'יימס מרפי במצעד אחד הכולל רק 30 שירים? מה לעשות, שלא בכל שנה יוצא אלבום משובח כל-כך שיכול לבלוע את כל ברוקלין בזמן שאתם ישנים. אני קצת מתבייש לספר איך רקדתי בפרייבורג לבד בחדרי, מחובר לאייפוד דרך אוזניים, כשאלוהים קורא לי בקול גדול "איטס טיים טו גט אוואי".
רגע האמת: 1:31, פה אלוהים כבר רוקד בעצמו.

6. Shout Out Louds :: You Are Dreaming
השבדים האלה אמנם שרים לי לא לשוב לשטוקהולם יותר לעולם, אבל אני עוד אראה להם מה זה. אם הם לא ירצו אותי בשטוקהולם, הם לא יקבלו אותי. מצד שני, יש בי תחושה שאם על כל פעם שהאזנתי לשיר הזה השנה הייתי טס קילומטר אחד – כבר מזמן הייתי מגיע לקוטב. זה כל-כך מתוק עד שזה בלתי נסבל, אבל הפזמון הזה נולד בשבילי.
רגע האמת: 2:24, לפני שאני נרדם, אאזין שוב, בפעם האחרונה ליום זה, לאבא השבדי שלי.

שאוט אאוט לאודס!

5. Arcade Fire :: Intervention
אם יש סיבה בגללה הייתי ממיר את דתי לנצרות ומצטרף למסדר איזוטרי כלשהו – הרי שהיא בטוח מסתתרת מאחורי צלילו האגבי של העוגב. אולי אלו הכרמליטים שלצידם גדלתי, אולי אלו דווקא הכרמליסטיות שלצדן ישבתי בכיתה, ואולי בכלל זה אותו רגע נדיר שלא ישוב עוד לעולם בו ארקייד פייר ניגנו לי את המזמור הזה לא רחוק מנויהאוזן אוב אק שבדרום גרמניה. בכיתי.
רגע האמת: 0:01, כמו בימי הביניים, כך בימות הגלובליזציה. ההד הוא הד אלוהים.

4. The Wombats :: Let’s Dance To Joy Division
שיר הכוח שנכתב עבור כל חיפאי הולך בערך כך: "אני שב אל עירי והכל נראה אותו הדבר. בואו נרקוד לג'וי דיוויז'ן, ונחגוג את האירוניה, הכל נראה עגום – אבל אנו כה שמחים". אוהד, אם לא הכרת עד כה את השלאגר ההיסטרי הזה, סימן ששכחת את עברך. רגליי הארוכות חושקות בריקוד נוסף לצלילי מכונת הריקודים והאופטימיות הזו.
רגע האמת: 1:55, איאן קרטיס מתגלגל במחולות בתוך קברו.

3. Kaiser Chiefs :: Ruby
עוד יום של קור, בירה, אוכל שמנוני וקניות מסתיים בנורדריין וסטפלייה, בעיר מי הקולון. רעותה, אלושה, עומר ואנוכי מסכמים עוד יום ופורצים בשאגת "רובי, רובי, רובי, רובי", ואיש אינו מושיט לנו יד לעזרה ושואל "דו יה, דו יה, דו יה, דו יה". ועכשיו ברצינות: בין חוויות הפוסט רוק שלי בקלן בפברואר האחרון, בלט במסע הגרמני שלנו רובי הזה. הוא עוד לא ממש היה גדול בשום מקום, אבל אנחנו נתנו לו להשתלט עלינו, להפוך לנו את הצורה, ולאהוב את החיים. ובאמת שהחיים היו אדירים באותו שבוע.
רגע האמת: 0:52, אני רוצה לשמוע את כולכם.

קלאקסונס

2. Klaxons :: Golden Skans
אם יש שיר ברשימה הזו שאשמח לשמוע גם בלילה שלפני מותי, הקרוב או הרחוק, זה יהיה זה. כשאני מנסה להיזכר בפעם כלשהי בה שרתי לעצמי אותו, אני הולך לאיבוד בין צעידות בשדרה לריצות עם בקבוק גולדסטאר מהעבודה הביתה, בין המתנות לרכבות מעיקות שלא באות, למסיבות שוואביות, מסיבות חיפאיות, מסיבות ביתיות ומסיבות דמיוניות. אם לא הסנטימנט הברור שאוחז במקום הראשון שלי – אז זהו ללא ספק הסינגל המוצלח ביותר שהיה לעולם להציע לי השנה.
רגע האמת: 0:01, לא צריך יותר מזה.

המכבים

1. The Maccabees :: First Love
לא בא לי להגיד שום דבר על הגאונות האנגלית העדינה הזו. אבל הנה אמרתי.
הסינגל אמנם יצא בנובמבר 2006, אבל האלבום יצא כמה חודשים אחרי כן. בכל מקרה השיר הזה הוא אך ורק 2007, ושאף אחד לא יגיד לי אחרת.
רגע האמת: בשירים מנצחים מדובר ברגע אמת אבסולוטי אחד וטהור. סליחה.