לעזאזל, אני פשוט שבור לב. אחת השנים המהוללות של ×—×™×™ המוזיקליים מגיעה אל קצה – ולי לא נותר אלא לעצום עיניים ולהתרפק. אין לי חשק לשוב ולקשקש בפעם המי-יודע-כמה על שלל החוויות ש-2008 הנחיתה עליי, ועל החשש הגדול שליווה אותי בראשיתה – בכל הנוגע למוזיקה שהיא תוליד במהלכה. ועם זאת, עליי לומר רק דבר אחד: נדמה לי ×›×™ ב-12 החודשים האחרונים נשברו כל השיאים הקשורים לגלובליות של כל האינדי ×”×–×” שלנו, במיוחד לאור העובדה שאוסטרליה האפלה עלתה על המפה האישית שלי. בשבוע הקרוב אנסה להבהיר את יופיה של 2008 בעבורכם, ואנסה גם להרקיד את עצמי בסלון לצליליה בפעם האחרונה. מה לעשות שכל הסיפור השנה ×”×™×” בשבילי באמת מסיבה אחת גדולה?
טוב, חלאס – קבלו את המצעד האישי שלי, וזהו רק החצי הראשון. כמו בכל שנה (2006, 2007) גם הפעם אעלה ואומר: אין מדובר בהכרח בשירים הטובים ביותר שהוקלטו באחרונה, אלא בהכרח בשירים אשר ריגשו אותי בלבד – ואיתם אלך לעד. או שלא, מי יידע.

כמיטב המסורת, לחיצה על כל שיר = הורדה. הישמרו!

60. Bloc Party :: Ares
נשבע באמא שלי שלא חשבתי לרגע שעוד אזכה לשמוע שיר טוב של הלהקה הזאת. אלא שתראו מה קרה בקיץ האחרון. בהפתעה גמורה הודיעה החבורה הבריטית הטרחנית של קלה אוקרקה על אלבום חדש, כמה ימים לאחר מכן היא כבר העלתה אותו לרשת, והרוחות סערו. טוב, לא יותר מדי, אבל מספיק בכדי שהטורנדו הצרחני הזה יפתח את סיכום השנה שלי בקול תרועה.
רגע האמת: 0:41, כל הכמיקל ברדרס הזה מתפוצץ. ואוו, ואוו, ואוו.

59. Polarkreis 18 :: Allein Allein
סיכומי שנה פרטיים אינם כוללים, כאמור, את יצירות המופת האובייקטיביות שהעמידה האנושות כולה בשנה אחת בודדה. למעשה, הם כוללים, באופן סובייקטיבי למדיי, את מיטב הרגעים הבלתי נשכחים ששברו אותנו לגורמים קטנים, כמו פירורי לחם זהובים על שניצל וינאי. כניסת בכורה למצעד ישראלי כלשהו ללהקה הגרמנית הזו? יש שאומרים.
רגע האמת: 2:07, קיטש גרמני במיטבו גורם לי לתהות מתי ישראלים בכל זאת ילמדו לעשות פופ.

58. No Kids :: I Love the Weekend
בשנה שבה Sufjan Stevens אינו נראה באופק, יכולים כל מיני שכנים מקנדה הצפונית לחגוג את סוף השבוע שלהם במלודיות קלילות, שעושות חשק להדליק נרות מעל עוגת הבית התעשייתית שמונחת בארון במטבח. זמן לפסטיבל, זמן לקרנבל, אך בעיקר זמן לרקוד באמבטיה במקצב משונה עם הידיים באוויר שוב.
רגע האמת: 0:34, כל חיות היער מתחברות יחד.

57. White Lies :: Death
מותו של האינדי הבריטי נשמע בדיוק כך: שילוב מרגיז של הקילרז ואדיטורז ביחד לכדי תרכיז פופי מרוכז יתר על המידה. עם זאת, ולמרות ההפקה המלחיצה וההמתנה לבואה של ישועה מינימליסטית כלשהי, השיר הזה גדול. לעתים הוא גדול עליי, או קטן עליי בעצם, אבל המתח שהוא יוצר בי גורם לי לתהות מה אני יותר: נערה בריטית בת 14 או סטודנט מזדקן שמת להקים להקה.
רגע האמת: 1:33, בתנועות קצובות, הנה אינטרפול באים, והם אוהבים את השקט של הלילה. ככה, ממש ככה.

56. Freezepop :: Pop Music is not a Crime
תקשיבו טוב, כל אותם אנשים אשר אינם יודעים כיף מהו, מתי תבינו שוב כי מוזיקת פופ אינה פשע? אנחנו בינתיים נמשיך לרקוד לצלילי המלודיות הטפשיות שלנו. ואתם יודעים מה, אינני היחיד שחושב כך. גם השלישיה הזו מבוסטון מרימה לי מעט את הביטחון העצמי עם כל הסליזיות שעוטפת את ימיה.
רגע האמת: 0:31, לא צריך יותר מפופ מיוזיק.

55. Chairlift :: Bruises
רגע לפני סוף השנה הזו צץ השיר הנ"ל והטריף אותי לגמרי. נעימות סיניות ברקע, תחושה כי משהו טוב ועצוב מתקרב, ממש כמו טופי ורוד שאינו מסוגל להידבק לשיניים. בכלל – כל רעיון הדואטים האלה עושה לי שמח בלב כבר מאז המפגש של מוג'דה וזאב נחמה בחורף 1991 בהיכל הספורט העירוני של חיפה. השיר המושלם למדרגות הנעות.
רגע האמת: 1:26, אני מת על הקולות הגבוהים.

54. Collapsing Cities :: So I Said Last Weekend
איך יודעים שאני מתגעגע לאחים מ-The Cribs? אולי כי אני מחפש בכוח את הגיטרות שלהם ואת הזימרה הכפולה היבשושית שלהם. הערים המתמוטטות שלהלן מגיעים מניו-זילנד, מאוקלנד סיטי, וחוץ מ-Ladyhawke הם ככל הנראה הדבר הכי טוב שמגיע מדרום העולם שאינו אוסטרליה. מסובך? לא נורא.
רגע האמת: 2:00, זה Cut Copy? זה PNAU? הדרומיים האלה משגעים אותי, תאמינו לי.

53. Empire of the Sun :: Half Mast
הלו, מישהו פה דיבר על אוסטרלים? מישהו אמר PNAU? רק דיברנו עליהם, וכבר קיבלנו את להיט הפורנו הגרנדיוזי של ההרכב הצדדי שלהם – אימפריית השמש, הלו היא ישראל ובכבודה ובעצמה. כמה רכות, כמה כאב אפשר להחדיר לעוד שיר רגיל שאיש לא ישמע לעולם, אני תוהה כל פעם שאני מאזין לקטע הזה – ואינני מוצא פתרון. כה נעים באוזן, רק להזיז את הכתפיים לפי הקצב.
רגע האמת: 0:50, אני מת על מתופפים אוסטרלים שאוהבים הד על הכלים שלהם.

52. Joe Lean & The Jing Jang Jong :: Lonely Buoy
הילד הקטן שבי חייב אחת בכל כמה שירים לשלח בכם את מיטב הכוחות הבריטיים הקיימים במרחב הגלובלי, פשוט לזכר הימים הגדולים ההם – שבהם הבלוטונוז עוד היו הדבר הגדול הבא. זה באמת לא להיט ענק (ולכן הוא במקום ה-52, תגידו), אבל יש לו אופי של חורף נשכח, של ריקוד לילי מול תנור כתום. ראו בו כהופעת חימום לדבר הגדול הבא.
רגע האמת: 1:18, ב-ר-י-ט-פ-ו-פ!

51. Get Well Soon :: Prelude
באחד הערבים הקרים יותר של החורף הקודם, רגע אחרי שנזרקתי שוב אל תוך המעיל שלי במנהרות האוטובוסים של הר הצופים, התאהבתי בשיר ×”×–×”. לא זוכר מה קרה באותו יום שגרם לי לחשוב שסוף העולם קרב ובא, אבל אני זוכר שאחרי ארבע האזנות רצופות לדבר ×”×–×” – מצבי השתפר. הייתי רוצה להאמין שבאותו לילה ירד גם שלג, אבל אינני בטוח.
רגע האמת: 1:20, תנוחו רגע.

50. The Courteeners :: What Took You So Long
ישנם שירים שנמדדים בעיקר לפי מספר הפעמים שבהן הן הושרו על-ידי – במקלחת, במטבח, על הספה, במיטה, באוטו, במסיבה, עם מטאטא, עם יאה, עם שקית אשפה ביד ובעיקר עם תקווה בלב שאכן האיחור נגרם בשל התור הארוך בפוסט אופיס. רגעים ארוכים נשמע כאילו איש אינו יודע לשיר כאן, או שזו בעיה כללית עם המבטא של הסולן, אבל אני עדיין קופץ מצד לצד.
רגע האמת: 3:09, זה כל-כך טיפוסי שזה מייאש.

49. Kaiser Chiefs :: Never Miss A Beat
לא מזמן, בקיץ בעצם, רעותה ואנדי שלה הסבירו לנו שקייזר צ'יפס הם הם הלהקה הגדולה ביותר באי הבריטי. "כולם שומעים אותם", גילו לי, ואני הנהנתי בהבנה. כמו תמיד, לא היה לי כל חשק להשקיע מאמצים גדולים בלנסות ולהבין את העניין. למעשה, יצרני הלהיטים הגדולים של הממלכה לא הולידו עוד רוּבּי או חזו מהומה כלשהי – אבל כרגיל, הסינגל שלהם פשוט קליט בצורה משוגעת.
רגע האמת: 0:43, יש כסף, יש הפקה, יש קול גדול, יש מהומה – למרות הכל.

48. The Lodger :: The Good Old Days
אין פה חורף וגם אף פעם לא יהיה, ולכן אין כל טעם לבזבז את הזמן עם שירים עצובים. בנוסף לכך, החיים פה כל-כך נפלאים, עד שבכל רגע נתון יש לי חשק עז למסיבת אינדי רותחת בירושלים הבירה. אינני צוחק. תקשיבו לזה רגע, ותבינו.
רגע האמת: 0:08, קליל כמו אובלט עם קימל.

47. The Teenagers :: The Homecoming
"תקשיבו בנות, הכרתי את הבחור הכי לוהט של החיים. בפשטות, איך שיצאתי מהג'יפ שלי פגשתי את בן הדוד שלי, או משהו כזה, למי אכפת. בכל מקרה, הוא לבש סקיני ג'ינס, היה לו שיער מדליק ומבטא בריטי הכי חמוד בעולם. מיד ידעתי שהוא רוקר, עם אטיטיוד סקסי – לפי איך שהוא הסתכל עליי. מממ, הוא פשוט מדהים. השם ירחם, אני חושבת שאני מאוהבת". סקרנים לדעת איך זה נגמר?
רגע האמת: 0:42, לא רוצה להרוס את הרומנטיקה, אבל כאן נמצאת התשובה.

46. M83 :: Graveyard Girl
לפני משהו כמו ארבע שנים נדחסתי בין המוני בוהי נעליים ניו-יורקיים כדי לראות את הפלא הצרפתי הגדול שבדיוק נולד – M83. אולריך שנאוס חימם אותו, או שמא חימם את עצמו, והקירות התקשו לקלוט את רוחות ההייפ הגדול. עברו חלפו שנים, הנער הצרפתי התבגר, אולריך שנאוס נעלם מן התמונה – ולהיט שוגייז נפלא נולד. חבל ששמו של הלהיט טפשי כל כך, וגם חבל שיש שם באמצע פטפטפת שכזו.
רגע האמת: 2:33, אני נסחף אל תוך מערבולות שמאלץ ססגוניות.

45. We Are Scientists :: After Hours
איש עוד לא הצליח להבין מה קורה בקליפ המלווה את השיר הזה של המדענים האמריקניים בעלי השיער המאפיר, אבל אני מרוצה ממנו במיוחד. סוד הבריאה הפופית טמון כאן בכלל בריף המהפנט שגם האחיין שלי יכול היה לנגן תוך 6 דקות של אימון גדוש זלזול. פשוט לא צריך הרבה יותר מזה, זולת בקשה קטנה: שישאר. מי? האחיין היקר שלי.
רגע האמת: 1:06, הגיטרה לא נרגעת עדיין, אבל משהו קטן משתנה. אני מוכן להישבע.

44. Esser :: Headlock
השנה הזו היתה גדושה ביותר מדי שירי שטות קליטים למדי, אשר מבלי שאתכוון נתקעו בראשי והפריעו לי להתרכז בכל פעם שפרופ' שמידט זעק בקול גבוה "פיכטה, פיכטה!". אדון עשר הבריטי, צ'רלי מגירה של שנות האלפיים (זה הפרצוף, אני אומר לכם), סיפק שיר אחד כזה, אשר גם עכשיו – בעת כתיבת השורה הזו – אינו מרפה וממשיך לאלצי להקליד לפי הקצב.
רגע האמת: 2:33, פעם אחרונה, רגע אחרי שהרובוט הפסיק לזמר.

43. Envelopes :: Party
רוצים שירים מפוספסים? הנה אחד. השבדים הראשונים שפוקדים את הרשימה השנתית שלי אירגנו לי מסיבה בסוף החורף שעבר, ומלא אנשים באו. זה כל-כך מזכיר לי איזה עוף מונטריאול ישן, אבל גם Love is all ועוד כל מיני דברים חביבים, שבעיקר גורמים לי לתהות שוב בנוגע לדברים הטובים שאותם בכל זאת ניתן להפיק מיום שמש.
רגע האמת: 0:25, אני פשוט משתגע כשהוא מתחיל לשיר.

42. Does it Offend You, Yeah? :: Dawn of the Dead
מתישהו באביב נתקלתי בתמונות רבות של ילדי אינדי קליפורניים הרוקדים לצלילי החבורה הבריטית שלעיל. כל המצולמים לבשו בגדים זרחניים, בעוד אני אכלתי ג'לי של גפילטע. החזרת, לפחות היא, קראה: ניו-רייב, ניו-רייב! אז כן, 2008 הייתה השנה הגדולה של להקות הצלילים המנופחים. במקום כינורות – סינתיסייזרים, במקום ייאוש – תקווה גדולה. שוב, למען קיומה של מסיבה אחת גדולה.
רגע האמת: 1:00, הפזמון בשיאו, אך ברקע נשמעים פעמוני הוואי כאלה. לא יודע מה שמם.

41. Hot Chip :: Ready For the Floor
וידוי קצר: אינני מסוגל להאזין לשיר הזה במלואו. בדומה לשירים רבים מן השנתיים האחרונות, הוא נשרף לגמרי על-ידי ועל-ידי חבריי המתקלטים עמי במסיבות המנדט הירושלמיות, עד כדי כך שללא ארבע כוסות של וויסקי סאוור – אני מעדיף לעבור לשיר הבא. ובכל זאת, אני עדיין מוכן לרקוד אותו ברחבה.
רגע האמת: 0:08, הקפיץ הזה מתחיל לנגן שוב. וכולם רוקדים, בחיי.

40. The Presets :: Yippiyo-Ay
האוסטרלים המזורגגים האלה עומדים לכבוש אפילו את חיפה בסערה. הלהקה היחידה שמצליחה לעתים להישמע כמו הרכב ה-EBM הגדול הבא, הביאה לי אור גדול בדמות להיט הרחבות הזה. הפעם הראשונה בה שמעתי אותו היתה במיקס הגדול של Digitalism הגרמנים, ומיד נפלתי שדוד על הארץ (רק כדי להגביר לפול ווליום), ורצתי לרקוד מול המראה.
רגע האמת: 0:18, אקספוזיציה עם קלאסה.

39. Grouper :: Heavy Water / I'd Rather Be Sleeping
ועכשיו ארגע מעט מכל הבלאגן שהבאתי על העולם במשך למעלה מעשרים שירים, ברשותכם. בין כל המסיבות הגדולות ששלטו בחיי (בחיי שאני לא מגזים) בשנה האחרונה – השתרבבו לעולמי גם כמה שירי ערש אולטימטיביים שסייעו לי לשרוד עבודה על וילי ברנדט, למשל. הנה שיר אחד כזה, אשר נדמה לי כי הביאני עד דמעות לילה אחד כשהייתי לבד.
רגע האמת: 1:02, לרגע נדמה כי כל הסיפור הזה מתעצם, ואז, שוב, הוא לא.

38. British Sea Power :: Waving Flags
אני אוהב שירים גדולים שנולדים מתוך אלבומים בינוניים למדיי. מדוע? פשוט כי קיימת תחושה כי מישהו הקליט אותם, ואז עטף אותם בעשרה שירים נוספים רק כדי שיהיה להם חם. זה הסיפור של האפוס הנהדר הזה. שנייה אחת זה Doves, שנייה אחר כך אלה Godspeed, וכעבור שלוש שניות זה בכלל אקו והבנימן. בקיצור, שיר כמעט חד-פעמי.
רגע האמת: 2:29, לעצום עיניים, רגע לפני שכל הסיפור הזה מתרומם.

37. Born Ruffians :: Humming Bird
כמעט שנה חלפה מאז תמר ישבה בשדה התעופה על-שם בן-גוריון, חיכתה לאביה, קראה מגזין בריטי כלשהו, ונחשפה אל שירו של יונק הדבש הזה. הקצב הוא קצב תנועות הכנפיים. לא מספיקים לצעוק עם הסולן "האמינג בירד!!" וכבר מתנדף לו השיר הקנדי הזה. כמה מקצבים אפשר לדחוס בשלוש דקות? או, ספרו ואימרו לי.
רגע האמת: 1:00, זה הקטע שלי, עם הצקצוק הזה שמקפץ בנחת שם מאחור.

36. Hercules and Love Affair :: Blind
נו, שיר צפוי, אני יודע. ובכל זאת, אחד הדברים הנהדרים ששמעתי השנה. נהדר כל-כך, שלרגע מכה בי מצפוני וגורם לי לשקול מחדש את הדירוג הנמוך יחסית שהענקתי לו. כל הפרויקט של אנדי בטלר הזה, פה בצוותא עם אנתוני (נטול הג'ונסונס), הוא דוגמה טיפוסית לתשובה קלאסית שעוד תישאל רבות בחיי: "כיצד, בין השאר, נשמעה שנת 2008 שלך?". רבותיי, רוח הזמן כאן.
רגע האמת: 3:48, כבר אין דרך חזרה: או שאתם בתוך הנתיב הנכון על הרחבה, או שכבר שבתם אל ביתכם.

35. Mystery Jets :: Half In Love With Elizabeth
אף פעם לא הייתי מאוהב באליזבת', גם לא חצי מאוהב בה. למען האמת, מעודי לא פגשתי כל אליזבת'. עם זאת, לאור העובדה שהאזנתי לשיר המדובר של המיסטרי ג'טס למעלה מאלף פעם השנה – ייתכן ואני מסוגל להאמין שאליזבת' אכן קיימת.
רגע האמת: 1:24, הצעקה הכואבת. והכל בגלל המלכה.

34. Santogold :: L.E.S Artistes
כל הרומן המשונה שלי עם סנטוגולד, אשר החל ממש בסביבות פסח, זעזע אותי לגמרי. אינני חובב רגאיי גדול, אני גם לא מתחבר כל-כך לדאב, ובכל זאת – כל האקלקטיות של העלמה הניו-יורקית הזו פשוט קנתה אותי. זה היה השיר הראשון שלה ששמעתי, והוא חרץ את גורלי: להיות שפוט לגמרי לממלכת הפופ הטראשי המופק למהדרין.
רגע האמת: 2:30, תופים, תופים, תופים – ואז שוב אני בעניינים. מדוע בניו-יורק הם יודעים להקליט כך?

33. Noah and the Whale :: Jocasta
למעשה, שוב, הרי לכם שיר שמקורו הממשי בכלל אשתקד – אבל אז איש לא שם לב אליו או אל הלהקה שעומדת מאחוריו. והנה, עם להיט גלגל"צ גדול אחד מאחוריהם (Five Years Time), נותר לי רק להתרפק על הפעם הראשונה בה נפגשנו, אני ונוח (וגם הלוויתן) – ולומר שלמרות הכל, עוד נותר מקום בלבי גם לכינור. לעזאזל, זה בכלל היה בנובמבר 2007 (כאן).
רגע האמת: 2:10, כולם דוהרים יחד אל עבר האופק, ואז זהו.

32. The Walkmen :: In the New Year
הלהקה והמצילתיים התגלגלה עד לירושלים עם אלבום נוסף בשרשרת המלנכוליה המצלצלת שלה. אני מאזין ומתגלגל עם כל הבכייה לדורות הזו בחזרה אל עיר הבירה שלי – ניו-יורק. אני מריח שוב את האננס והקרח במכולת ברחוב 30, צועד על לקסינגטון, עובר באדום, מתכסה במעיל גדול. כל האסתטיקה הטבעית הזו שוברת אותי, איש אינו מסוגל להבין זאת.
רגע האמת: 4:09, הלוואי והיו מחליפים את האורגן בעוגב, רק לרגע אחד.

31. FM Belfast :: Underwear
תמר סיפרה לי לא מזמן בעת ארוחת הערב, כי השיר הזה עושה לה עצוב בלב. מה זה צריך להיות לשיר ככה על כך שרע לך כל-כך במדינה הקטנה שלך? איך ייתכן שכה משעמם בה באיסלנד שתושביה נאלצים לרוץ בתחתונים ברחובות? האמת היא שהייתי באיסלנד – והיה לי די כיף, איש לא רץ ברחובות, ובטוח שלא בתחתונים.
רגע האמת: 0:22, כלי ההקשה הזערוריים והאלקטרונים נכנסים לתמונה, ואני עובר לתזזיתיות אופיינית.

המשך יבוא…