מת על להקות שעומדות על שטיחים. קריסטל סטילטס

כבר חודש שאני נגרר עם המחשבות על השורה הזו שאני כותב ממש כעת. רבותיי, תרשו לי להכריז על ההבטחה הגדולה ביותר של שנת 2009. כן, אתם שומעים נכון, השנה האהובה הנוכחית טרם הסתיימה ואני כבר מפנטז כמו ילד חסר ניסיון על השנה האחרונה של העשור. הסיבה לכל הבלגן הפנימי הזה היא האי.פי המהפנט של Crystal Stilts הניו-יורקיים. אם אי-פעם אחליט להרים את מצעד האי.פי'ס האהובים עליי – זה שלהלן ודאי יהיה בפנים. כמה רגיש, כמה שובר וכמה עדין. הערפל המסואב ששזור סביב המלודיות בכל ששת השירים של הברוקלינאים המדוברים, גורם לי לתהות האם עסקינן בעוד להקה שעושה בדיוק את המוזיקה שאני בעצם אמור הייתי לעשות באחד מגלגוליי הקודמים על גגות חיפה: שילוב אולטימטיבי בין איאן קרטיס, Bardo Pond ו-Flying Saucer Attack.

תמר ואני משתגעים פה כבר שעות בניסיון למצוא את ההשוואה המדויקת ליצירה הזו שחורכת את הרמקולים שלנו מאז יוני – ומתקשים. ההגדרה האחרונה היתה "סוג של RIDE חולני משהו". אני לא סגור על זה לגמרי. בכל מקרה, אני אסתפק בלומר שברגע זה ממש נדמה לי ששוב אני ב-2001, צועד לאורך השדרה השלישית, ושלג דק ממוסס את נשימותיי העבות. בחיי שאני מת כבר לשמוע את האלבום המלא של הלהקה הזו. זה, כאמור, אם יקרה – יקרה רק בשנה הבאה.

Crystal Stilts :: Converging In The Quiet
Crystal Stilts :: Crippled Crown
Crystal Stilts :: Shattered Shine