קצת לא נעים לי לדחוף את פיט והפיראטים למטה, אבל נדמה לי שאין לי די ברירות כדי לא לעשות כן. רבות כבר קשקשתי כאן על יופיה של 2008, אך נדמה לי שבכל שבוע, או למעשה בכל יום, אני מופתע מעוצמות המוזיקה העולמית שנוצרת בכל שניה כדי להביס אותי. והנה כי טוב, אחרי נדודים למחוזות סנדינביים, אוסטרליים, ניו-זילנדיים ובריטיים – הגיעה השעה לשוב אל עירי האהובה באמת: ניו-יורק. שם מחכה לי Santogold המגניבה בעליל.
אני מודה שלא שמעתי עליה דבר לפני יום שישי האחרון, וכי סתם כך הורדתי את אלבומה – כמו עשרות אלבומים אחרים שאני מקפיד לרחרח מדי שבוע – אבל מה משנות הנסיבות, משנה התוצאה: שוב הפקה ניו-יורקית מופלאה, עוד פעם ביטים אחוזי תזזית, חדים, חריפים ומלוטשים – אך הפלורליזם הקונספסטואלי הוא שגומר אותי פה. זו התוצאה המובהקת של עולם שבו חיים בצוותא בריטני, CSS ו-M83. אני יודע שזה נשמע מופרך – אבל תאמינו לי, זה עובד. במיוחד כאשר לכל זה מצליחה סנטוגולד להחדיר סקס אפיל מזוהם שרק בברוקלין יודעים לייצר. סוג של חגיגת כדורגל צבעונית.
לא מזמן היא חיממה את ביורק (מה שברור שלא יקרה כאן בארץ), אבל נדמה לי שבזאת תם תפקידה של סנטוגולד והטייץ המנומר שלה כמחממת של מישהו. עם אלבום כוח כזה – היכונו להסתערות עצמאית על העולם כולו. אני שם את כספי ואת אוזניי עליה. אלבום כוח.

Santogold :: Lights Out
Santogold :: L.E.S Artistes
Santogold :: Creator
Santogold :: Starstruck