ניצן רון של פינלנד. לאו נאו

"שלום לכם יקיריי,
הפעם אני כותבת לכם משטוקהולם היפה והגשומה. כשנמצאים פה מבינים מדוע יוצאים מפה כל כך הרבה דברים יפים. מקווה שייצא לכם לטייל כאן בקרוב. תחגגו על חנויות היד השנייה הרבות".

השבוע קיבלתי גלויה משבדיה. אם מצרפים אותה לגלויה אחרת שנשלחה אליי השנה מפינלנד – עלול להתקבל הרושם המוטעה שאני בעל קשרים ענפים במרחבי הצפון. ובכן, אין זה המצב. בסך הכל שלחתי לתפוצות את רעותה, שקורעת בשבילי קרחונים סקנדינביים בידייה הרבע תימניות. על כל פנים, לא הייתי מתנגד לשבור אותם בידיי שלי. בכלל, נדמה כאילו הבלוג הזה הופך ליותר ויותר סקנדינבופיל עם השנים – כך שסקנדינביה כבר מוכרת לי. הפעם מגיע תורה של פינלנד.
אז כן, כולם כבר שמעו על סצנת הפולק הגועשת של הלסינקי, וכולם כבר נרדמו פעם או פעמיים עם האנה האקלברג ברקע. כל זה לא הופך את סיפורה היצירתי של המדינה הזו לפחות ממרתק. ואני בכלל תוהה איך ייתכן שכבר יש דבר כזה "צליל פיני", שנשמע אך ורק כמו משהו שפיני או פינית יכולים לייצר. רוצים דוגמה? תאזינו רגע לאלבום החדש של Lau Nau. אמא צעירה זהובת שיער וצחורת קול, אליה התגלגלתי בזכות ירון וולף היקר ולהקתו Soleil (המשובחת בלהקות ירושלים לבטח). אין לי מושג מה שמם של כל הכלים האלו שמלווים את הקומזיץ הססגוני הזה לקראת חג הקיץ (או חג היער, כפי שקראו לו במומינים), אך נאה הוא יגונם בעיניי כמו זריחה נורדית, 10 דקות אחרי חצות הליל.
אמש חלמתי עם Lau Nau על הכר, הבוקר חלמתי איתה לצד ספר זכרונותיו של וילי ברנדט, ומחר אחלום איתה על הגשם האחרון. הוא עוד לא ירד, אני אומר לכם.

Lau Nau :: Lue Kartalta
Lau Nau :: Painovoimaa, Valoa