אין לי הרבה מה לקשקש כאן מלבד לבוא ולומר שנהניתי מכל מה שאלפי מוזיקאים מוכשרים ברחבי העולם עשו למעני השנה. הרשימה הזו אישית מאוד, לא מהפכנית ולא נעליים. ועם זאת, אני משער שאני שלם איתה לגמרי. תהנו, כי יש כאן 64 שירים להורדה, אם אינני טועה. נשיקות.

16.
Tegan and Sarah :: The Con
נשמע מעט לא אמין הסיפור ×”×–×” של טגאן ושרה. בחייאת, שתי תאומות זהות מקנדה, שנשמעות כמו תאומות זהות של קארין אנדרסון מלהקת הסכין השבדית? זו אולי להקת הבנות המושלמת (עובדה שעושה לי חיים קשים, אני מודה) – אבל הפופיות הבלתי נסבלת שלהן דווקא עושה לי את ×–×”.

רוצים הוכחות?
Knife going in
I was married

15.
Fridge :: The Sun
ידעתי, ידעתי כל הזמן שפרידג' ינצחו אותי. אני מודה שהייתי בדילמה גדולה מאוד בנוגע לאלבום השמש שלהם. תחילה הוא נגע בי, אחר כך התרחק, הביקורות לא התלהבו מי יודע מה, אך אז הוא שב אליי – לילה אחד במטבח המשותף בפרייבורג עשה את העבודה. השעונים שבו לתקתק, הרוחות נשבו שוב והגשם בחוץ הפך לטריוויאלי. שנים ארוכות חיכיתי לאלבום הקאמבק הזה – והנה הוא בא. השקיטו. והסכיתו. יחי הפוסט רוק, הפוסט רוק מת.

רוצים הוכחות?
Lost time
The sun
Clocks

14.
Apparat :: Walls
במשבצת הגרמני המענטז התורן, שאותו תפס אשתקד הר ברנארד (בי) פליישמן, התמקם לו באביב האחרון הר סשה רינג, אפארט בשבילכם. בימים בהם אין זה עוד טריוויאלי במיוחד לרגש אותי במחוות פוסט גליצ' פופיות ויומרניות, אני נוטר חסד לסשה. נדמה כי כל דבר שעובר תחת ידיו משתבח מיידית, ואין זה משנה מה הוא מנסה לעשות: אלקטרוניקה עתידנית, התנסויות ברעשים או מלודיות מינימליסטיות וחונקות. הוא עושה לי טוב. במיוחד כשהוא שר, אגב.

רוצים הוכחות?
Fractales Pt.1
Arcadia
Useless Information

13.
Band of Horses :: Cease to begin
בעולם משונה שבו קיימים אנשים שמאמינים באמת ובתמים כי האחרון של The National הוא הוא יצירת המופת של השנה האחרונה, שגם תיחקק בליבות כולנו – אני מוכרח לגחך. וזה לא שלהקת סוסים זכאית לתארים האלה. פשוט, מבין כל אותן להקות אינדי אמריקאיות טיפוסיות שהמונים מזילים ריר בהישמע שמותיהן, אני בוחר להתרגש דווקא מזו המצויינת כאן. היא פשוט באמת מצויינת, ונשמעת כמו דמעה אינסופית. לא יודע להסביר מדוע.

רוצים הוכחות?
Is there a Ghost
Ode to LRC
No ones gonna love you
Island on the Coast
The general specific

12.
Efterklang :: Parades
בדיוק אתמול קראתי באיזה מאמר משונה, כי "קשה להניח שהיצר האלים שאפיין את הדנים שנים כה רבות – נעלם לגמרי מדמם". ובכן, בהתחשב בעובדה ש-Efterklang הם לא פחות מדנים אסליים, אני מתחיל להירגע. האם כך נשמעת אותה אלימות? רכה, מתחנפת, ניסיונית וממוטטת? כי אם כן אז כנראה שהמלחמה היא באמת אמנות נפלאה – גדושה בקאנונים של פסנתרים, קסילופונים וחלילים אימתניים.

רוצים הוכחות?
Mirador
Caravan
Cutting ice to snow

11.
Bracken :: We Know About The Need
קצת עצוב לי לחשוב על שנה שלמה שחלפה לה מבלי כל אלבום של HOOD. קשה לי עוד יותר לחשוב על שנה שלמה שעומדת לעבור עליי ללא כל אלבום חדש של HOOD. אלא מה, לא רבים עוד זוכרים, אם בכלל שמו לב מלכתחילה, כי אי-שם בראשית 2007 פשע יקיר לידס יונייטד, כריס אדאמס, סולן הוד האדמדם, וברא יצירה עצמאית משלו תחת Bracken. מעט עצוב להיווכח כי הבודד במקרה זה משתווה לסך חלקיו. אם מתחשק לכם להאזין לשלכת, קחו אתכם את זה.

רוצים הוכחות?
Safe safe safe
Of Athroll slains
Many horses

10.
Explosions in the Sky :: All of a Sudden I Miss Everyone
בפברואר המראתי עם שלושה מאהוביי לקלן כדי לנסות ולהכניס את הדום הענקית לפריים אחד, לחצות את הריין בשעת לילה קרה וגם – ובעיקר – כדי לחיות על אמת את אחת הלהקות החשובות ביותר של חיי. את הדמעות שנשפכו, את הסער והפרץ וכן את הגעגוע ללילה ההוא, דקות אחרי ההופעה, כנראה שלא אצליח למחוק לעולם. בכל פעם שבוקע הצליל הראשון באלבום הרוגש הזה, אני פשוט עוצם את עיניי שוב, מדמיין את הנסיעה ההיא על האוטובאן בין קלן לדוסלדורף, את הרכבת לחיפה עם זיגפריד לנץ ביד ועוד עשרות (ואני לא מגזים) חזיונות כאב ועונג שהאלבום הזה הנחית עליי ב-2007.

רוצים הוכחה?
The birth and the death of the day
Welcome, Ghosts
It's natural to be afraid

9.
Amiina :: Kurr
תגידו שאני משוחד, שאני סתם נופל בכל פעם שאומרים לי "איסלנד" ושנמאס כבר מכל המעללים הנורדיים האלה. תגידו – ועדיין לא תשכנעו אותי. אף שבבית הזה כבר אסור להאזין לאלבום הזה ביחד, כי הוא תמיד מזכיר למישהי את יום השואה האחרון, בסתר בסתר אני והוא עדיין בוהים בצוותא ברחובות הכרך. כה מלודי, כה קריר, ועדיין כה חמים. למעשה, אמינה החינניות מוכיחות שוב כי יש סוג מסוים של צליל ענוג שניתן להפיק רק על איים מרוחקים במיוחד.

רוצים הוכחות?
Rugla
Hilli
Sogg

8.
Shout Out Louds :: Our Ill Wills
הממתק גדוש הסוכר הזה, שמקורו אגב בסניף איקאה הקרוב למקום מגוריכם, הוא ככל הנראה הקינוח הנעים ביותר שיכולתי להביא על עצמי. איך ייתכן ששבדים יודעים לחבר פזמונים כאלה. בסדר, נו, אני יודע על אבבא וכל הסיפורים על מדינת הרווחה ורוקסט – אבל איך זה ששיר אחרי שיר באלבום בן 48 דקות יכול לרקוד בכוחות עצמו כך, מבלי להתעצב אף פעם. זה לא הוגן.

רוצים הוכחות?
Impossible
You are dreaming
Tonight I have to leave it
Hard rain

7.
Panda Bear :: Person Pitch
אם אעביר לילה שלם בהרהור נצחי על אודות כל התמונות שעולות לראשי לצלילי Comfy in Nautica שפותח את האלבום הזה – סביר להניח שאשתגע. התחושת המופשטת חסרת הגבולות שאוחזת בצליל של דב הפנדה הזה משחר ימיו מרסקת לי את היכולת לדמיין. זה כזה תענוג צרוף להאזין לדמיון במקום לשחק איתו לפעמים. השאלה היא רק, איך דה הפנדה בכלל מצליח להפיק הרמוניות כאלו? למה אני לא מצליח, לעזאזל?

רוצים הוכחות?
Comfy in nautica
Bros.
Take pills

6.
Good Shoes :: Think Before You Speak
כבר בפעם הראשונה שבה נפגשנו במרתף בתל-אביב, להקת נעליים טובות ואני כלומר, ידענו שמדובר ברומן יחיד במינו. התשוקה הבלתי פוסקת שלי למבטא הבריטי המזמר לאוזניי בשילוב עם המקצב הגרגרני הזה והצליל המתחכם – כולם יחדיו אמרו לי: "חביבי, פה טמון עתיד ורוד". האמת, ההווה ורוד זוהר.

רוצים הוכחות?
Morden
We are not the same
All in my head

5.
LCD Soundsystem :: Sound of Silver
אל תאמינו למה שמספרים לכם. פה לא מדובר בכלל בצליל של כסף, אלא בצליל של זהב. ולא סתם זהב, כזה נוצץ כתליון של בית"ר על חזה גדוש שיער ים-תיכוני במשחק גביע הטוטו בשבת אחר הצהריים. עזבו, אני מדבר אתכם על הרובן עטר של רשימת האלבומים הזו שלי: זה בועט, זה וירטואוזי, זה סקסי, זה מתולתל וזה אפילו מהפנט. הצליל של ברוקלין אולי מת מזמן, אבל ג'יימס מרפי חי בעולם משל עצמו. אני אוהב אותו ואת כל הקצב המשחק המשוגע שלו.

רוצים הוכחות?
Time to get away
All my friends
Someone great
Get Innocuous!

4.
Electrelane :: No Shouts, No Calls
פעם, לפני שנים רבות, נשענתי על במה בינונית בגובהה בעיר ניו-יורק שבמדינת ניו-יורק אי-שם בארצות הברית הרחוקה. את ההמתנה מורטת העצבים לעלייתם של חברי Broadcast לבמה ניצלו ארבע בנות אנגליות מנומסות, כדי לנסות ולחמם אותנו. זה די הלך להן. מאז אנו בקשר. הן עברו לברלין, שלחו לי כמה שירים באוינק, כמה אלבומים משכנעים – ונעלמו שוב. ואז – הגיע No Shouts, No Calls הזה שלהן. יצירת מופת קטנה ונעימה.

רוצים הוכחות?
To the east
The greater times
At sea

3.
Klaxons :: Myths of the Near Future
איזה קטע אתכם! מה, באמת חשבתם שתעברו על רשימת אינדי תוססת ובועטת כמו זו ולא תתקלו שוב בחברי הקלאקסונז האהובים? אז זהו, שלא. אין – ואל תנסו לשכנע אותי אחרת – עוד אלבום שמצליח להגדיר טוב כל-כך מהי מסיבה אולטימטיבית. בעידן שבו מוחלפות כל חולצות הפסים בכל מיני חצים וכוכבים, נדמה כי אין אלוהים ראוי יותר מאשר הלהקה הזו. כמה להיטים אפשר לדחוס לתוך קופסה אחת? או, מסתבר שאחד עשר.

רוצים הוכחות?
It's not over yet
Gravity's rainbow
Golden skans
As above, So below

2.
The Maccabees :: Colour It In
מי שחתומים על שיר השנה שלי (ושל אוהד גם, כמדומני) לא הצליחו לאכזב את היושב בציון גם באלבום השלם שלהם. שעות על גבי שעות של מחולות לונדוניים לא התישו אותי עדיין, ונדמה שגם לא יצליחו לעשות זאת. מבין כל הדברים הטובים שעשו השנה הבריטים, סביר להניח כי רק המכבים החביבים יצליחו לשדרג את עצמם עוד יותר גם באלבום הבא. אני כבר מחכה.

רוצים הוכחות?
All in your rows
About your dress
Latchmere
Precious Time
O.A.V.I.P
First love

1.
The Twilight Sad :: Fourteen Autumns and Fifteen Winters
למעשה, אין אלבום ראוי יותר לסיים עמו את אסופת האהבות המופלאות האלה. הישר מפרברי גלאסגו נפל עליי כרעם רצוי ביום חורפי של תל-אביב המבטא הסקוטי הכבד הזה. זה לא יאמן בעיניי שישנם מוזיקאים כלשהם בעולם שהצליחו להרכיב את כל המוזיקה שאני אוהב לתוך הצליל הפרטי שלהם. האקורדיון הזה, המילים והמרסקות, הניכור האינסופי, אווירת הדם והיזע והרצון לשבור כל אדם יציב – לא מותירים לי ברירה אלא להכריע. קבלו את אלבום השנה שלי. זה היחיד אולי שבאופן ודאי ארצה לשמוע גם בעוד 42 שנה.

חודשים ארוכים אני מדמיין את הרגע שבו אכתוב עליו, שבו אתוודה על אהבתי וכמיהתי לו. לילה אחד, שוב בפרייבורג, צעדתי לבד בקור הזוי לגמרי של ליל קיץ, בדרך חזרה אל חדרי אחרי מסיבת אינדי כלשהי. תעלות מים זרמו מתחת לרגליי, ומרצפות זהב – המנציחות את יהודי העיר שגורשו בימי הרייך האחרון לעת עתה – נרמסו על-ידי נעליי בשוגג. האייפוד הרעב שלי זעק את זעקת השבר האהובה עליי, והמבול החל. מבול של סקוטלנד.

רוצים הוכחות? קבלו את האלבום במלואו.
The Cold Days From the Birdhouse
That Summer, at Home I Had Become the Invisible Boy
Walking for Two Hours
Last Year's Rain Didn't Fall Quite So Hard
Talking With Fireworks\Here, It Never Snowed
Mapped By What Surrounded Them
And She Would Darken The Memory
I'm Taking the Train Home
Fourteen Autumns and Fifteen Winters

שנה טובה.

אביעד יגיד שאני פסימיסט, והוא כנראה צודק. אבל כשאני מסתכל על כמה טובה הייתה שנת 2007 במוסיקה, דעתי רק מתחזקת. כן חברים, זה די ברור. אי אפשר להתעלות על ההישג. שנת 2008 תהיה סוף העולם !!! הממ. או אולי לא. אבל אני חייב להתחיל לפתח מנגנוני הגנה מפני סיכום השנה המדכא של 2008 כבר עכשיו. מה שעולה חייב לרדת.

אין פה דירוג, אין פה סדר, יש פה רק את השירים שכיכבו בפלייליסטים שהכילו את עצמם משוכפלים מעל 10 פעמים ומילאו את השנה שלי.

Andrew Bird – Heretics

הסיבה שהשיר הזה פה תיראה עבור רבים מכם די תמוהה. השיר הזה היה ועודנו השיר שמלווה אותי כל בוקר, משום שהוא השעון המעורר שלי. הפתיחה הזאת עם הגיטרה פוקחת את עיני באיטיות, ציוצי הכינור השקטים ברקע מותחים את שרירי המנומנמים, ואז, אם כל זה לא עזר, מגיעה הכניסה הרועשת עם הדיסטורשן. בשלב הזה אני מקלל, מזנק מהמיטה בעוורון בעוד הדופק שלי קופץ לרמות מסוכנות ואני נאלץ להשלים בצער עם העובדה שהתחיל לו עוד יום. בניגוד לשירים קודמים ששימשו אותי למטרה הזאת, השיר הזה מעולם לא הכזיב ובכל פעם התעוררתי בזמן לעבודה. תודה מר ציפור !

Editors – Smokers Outside the Hospital Doors

הם ללא ספק החיקוי של החיקוי. לא אכפת לי. נראה את המקור של המקור עושים כזה שיר שגורם לי לפתוח את החלונות באוטו לשליש ביום הכי קר הכי פחות חם שהיה פה השנה, להגביר את הווליום ולחפש בכיף חניה ברחוב בלפור. מיותר לציין שהיה לי שפע זמן, מספיק גם בשביל לשמוע את האלבום וגם את הדיסקוגרפיה של אינטרפול, אבל הייתי צריך לבחור משהו טוב להתחיל איתו.

Okkervil River – Savannah Smiles

משהו בשילוב של הקול של מר אוקרביל עם הקסילופון החינני עובד מאוד יפה בשיר הזה. אם השיר של העורכים היה השיר להתחיל לחפש איתו חניה, אז זה ללא ספק השיר של הרברס המיוחל, חצי שעה מאוחר יותר.

Feist – I Feel it All

הייתי אומר לכם שזה שיר מעולה של זמרת מעולה, אבל אני פשוט לא יכול. אני לא אובייקטיבי. אני לא אכתוב יותר מ….אני מאוהב בלסלי פיסט !!!

Mother Mother – Legs away

זה פשוט שיר כיפי. הכל נשמע בו טוב, ויש בו אוירה הולדן-קולפילדית חיננית ביותר. נאמר מספיק.

Kate Nash – Foundations

קייט נאש היא לא לסלי פיסט אבל עושה רושם שגם היא בחורה לעניין. הבית בהתחלה נשמע לי כאילו הבחורה הזאת שתתה קצת יותר מדי תה עם חלב, אבל בפזמון הכל מסתדר, אני מבטיח. ייכול מאוד להיות שהשיר הזה הוא הדבר הכי טוב שיצא ממייספייס אי פעם.

Stars – Your Ex-Lover Is Dead (Final Fantasy)

הקאבר/רמיקס הזה של הקנדים למיניהם מפיח רוח חיים חדשה באחד השירים האהובים עלי ביותר בכל הזמנים. מהו סוד הקסם ? האם זאת הילדה ב0015 ? הפסנתר ב0145 ? בידקו בעצמכם.

Arcade Fire – Keep The Car Running

אני יודע שזה קצת חוצפה להגיד, אבל זה השיר מהאלבום השני שלהם שהכי נשמע כאילו הוא Neighborhood #5. לא שהאלבום החדש רע או משהו, אבל אני קצת מתגעגע לקודם. אני רוצה להקדיש את השיר הזה לכביש מספר 2 עליו ביליתי חלקים נכבדים מהשנה החולפת.

Tokyo Police Club – Box

קצר מאוד ולעניין מאוד. איזה שיר מפוצץ אדרנלין. אני מאוד חושש מתסמונת ווקסטרוט אבל – שיוציאו כבר אלבום !

Black Kids – Hit The Heartbrakes

הייתי יכול להעלות כל שיר (מתוך הארבעה, בינתיים) של הילדים השחורים. אם הייתי מעלה את השיר המגניב שגם אביעד העלה הייתי חוסך מכם עוד שלוש וחצי דקות של ×›×™×£ צרוף. בתקופה האחרונה אני משתדל להמנע מלהיות איש ×›×–×” רע ולכן – ×”× ×” השיר הראשון מהלהקה הראשונה שאני מחכה לאלבום שלה ב-2008.

The Shins – Phantom Limb

נראה אותכם שומעים את ההתחלה של השיר הזה ולא נהנים. נו, תנסו. הבאס הזה עם הפאזז העדין, שנפל עלי כמו רעם ביום בהיר באמצע מדבר הסהרה ואמר לי – הי אוהד, אני האלבום השלישי של השינז. סרפרייז !!!

Sigur Ros – Staralfur

יום יבוא, וגם אני אסע לאיסלנד. ובלילה לפני הטיסה אני אראה את הסרט של סיגור רוס. אולי פעמיים. אולי שלוש. כולכם מוזמנים אלי הביתה באותו הלילה לראות את הסרט. אני מתנצל מראש, אבל אנחנו הולכים לראות את הקטע עם הקסילופון אבנים אפילו יותר מכמה פעמים. כיבוד – עלי. תה ייחודי – עליכם. אני יודע, זה שיר ישן. אבל בגרסה חדשה.

Belaire – you really got me going

לא כתבתי על זה פוסט כי שוב התעצלתי #542417: בלאייר הם שתי עלמות חמד ביחד עם הבסיסט והמתופף של ווקסטרוט. מטקסס כמובן. אם חשבנו, בצער רב, שווקסטרוט כבר לא יגיעו לדפי הסיכום של אתרנו, מסתבר שלפחות חצי מהם מצליחים להתפלח מהדלת האחורית, אבל עם זאת דופקים כניסה אופנתית. כל האלבום הזה ממש מצוין, אבל השיר שפותח אותו הוא לא פחות ממדהים.

The Most Serene Republic – Compliance

לא כתבתי על זה פוסט כי שוב התעצלתי #542418: איזה כיף של להקה. איזו התחלה מצוינת לשיר: זה נשמע כאילו הקנדים האלה פשוט שואבים אותי אל תוך בלאגן של בי.פי.אמ גבוה/נמוך/גבוה. ווווווווווופ.

Bright Eyes – Hot Knives

בכל שלב שהוא בכמה חודשים שחלפו מאז שקונור אוברסט הוציא את האלבום החדש שלו (או שמא – מאז האלבום הראשון שלו בגיל 13), הייתי יכול לבחור שיר אחר מתוכו לרשימה הזאת. אקראי לחלוטין או מוצדק להפליא ? אני חושב שמוצדק, אבל תחליטו בעצמכם.

Emma Pollock – Paper and Glue

זה שיר שכולו געגועים לשנת 2000 הרחוקה. הדלגדוס מוציאים את האלבום ששם את סקוטלנד על המפה מבחינתי. על אף היותם ללא כל צל של ספק מערבית ביחס אלי, הם בחרו לקרוא לו The Great Eastern. אמה פולוק, סולניתם של הדלגדואים הוציאה השנה אלבום סולו שנשמע נפלא ממש כמו האלבום ההוא. וזה השיר הכי טוב מתוכו. כרגע.

Good Shoes – Morden

כנראה שאביעד צדק כשכתב שהממלכה ללא ספק סיפקה את הסחורה השנה. השיר הזה מסמל זאת עבורי בצורה בולטת, והוא פה לא רק בגלל זה אלא גם, או בעיקר בגלל שאפשר להחליף את המילה "Morden" במילה "Haifa" והכל עדיין יהיה נכון ! אני מדבר בעיקר על הקטע עם המסעדה האסיאתית שאפשר היה לשמוע ממנה מוסיקת אייטיז עד לא מזמן, ועל חוסר ההשראה. את כל השאר גם אפשר לחבר איכשהו.

Jens Lekman – Postcard to Nina

השיר ×”×–×” הוא פשוט סיפור ענק שנשמע ממש ממש טוב. אני קצת מתבייש להגיד, אבל עד ששמעתי אותו לא אהבתי את ינס לקמן. שמעתי פעם אחת וזה התפוצץ לי בפרצוף. איזו טעות. אז אני שם אותו פה רק כדי להגיד ינס, אל תתן לאף אחד לעמוד בדרכך, שלך – אוהד.

Justice – D.A.N.C.E

אני אנצל את הבמה שניתנה לי על מנת להתנצל.

תחילת מאי. אדם שלח לי לינק לקליפ תחת הכותרת "קליפ אדיר לשיר אדיר" ואני שלחתי לו בתגובה משפט קר ומנוכר – "לא ×”×¢×™×£ לי את הגרביים מהרגליים". כך סתם. 8725 השמעות לאחר מכן הכל × ×”×™×” ברור. אדם – אתה צדקת ואני טעיתי. ס.ל.×™.×—.×”.

Mice Parade – Tales of Las Negras

דואט הפוסט-רוק הגדול של 2007. מצעד עכברים, תופים שבורים, וקצת סטריאולאב. איזה כיף. לא יודע איפה זה לאס נגראס אבל יש לי תחושה שיש שם אחלה קלמרי.

Radiohead – Nude

את השיר הזה, ששילמתי עליו בדיוק כמה שרציתי, אני מכיר כבר הרבה מאוד זמן. ולא באמת חשבתי שאפשר לעשות אותו כל כך יפה. רגע השיא, 0312 ואילך. לא תכננתי להשתמש במושגים מפוצצים, גבוהים, ויש היאמרו – קדושים, אבל זה ה-Exit Music של 2007.

Of Montreal – Bunny aint no kind of rider

מה שאתם צריכים לעשות זה עכשיו, זה להתחקות על עקבותי. להוריד את השיר, להריץ ל01:32 עד 01:52 וחוזר חלילה עד אור הבוקר. אולי אני קצת מגזים, ויש פה אלמנט של קונטקסט, אבל איזה תענוג. You ain't got no soul power !!! השיר הכי טוב באלבום השנה, וזה לא שהיה קל לבחור.

The Maccabees – First Love

אין ספק שהשיר הזה הוא כל מה שטוב לגבי בריט-פופ בריטניה רוק מוסיקה. שיר השנה של האייפוד הרעב ? אפשר לפרש את זה גם ככה ברור !

האמת היא שכואב לי הלב להגיע לרגע ×”×–×”. אהבתי את שנת 2007 כאילו היתה אהבת ×—×™×™. אינספור להיטים, עשרות רגעים משובבים, הופעות וגילויים – שכולם גרמו לי להבין שהשנה הזו אוהבת אותי. ומה עם השנה הבאה? אז זהו, שבנוגע אליה אני קצת מפחד.
בכל מקרה, החלטתי לדרג בעבורכם את 30 השירים שאני ×”×›×™ אהבתי השנה, ואני מדגיש – אני. אין בדירוג ×”×–×” כל כוונה להכריז על אמת אחת ויחידה, אלא על דחפים וגירויים סובייקטיביים לגמרי הנוגעים לחיי, לחיי הבלוג ×”×–×” ולהוויה המקיפה את שנינו. אגב, לעובדה שיש כאן רוב מוחלט לאינדי הבריטי אין קשר רק להיותי חובב בריט פופ מילדות. ×–×” פשוט שהיתה שנה די כיפית בממלכה.
כל שם של שיר יוביל אתכם לקובץ מדופלם של אמפי3, אז שימו לב. תראו כמה יפה דאגנו לכם.

חג שמח!

30. Dan Deacon :: Crystal Cat
בעידן שבו שבים החתולים והופכים לאחת הישויות הקדושות ברחבי המזרח התיכון, קשה שלא להצדיע לדן דיקון מבולטימור על ההמנון החתולי של השנה. יבבות מיוחמות, ריגוש אינפנטילי לגמרי וקצב נפלא לכל מסיבה ביתית שתעשו בימים הקרובים. ובכלל, מסתבר שכאשר חתולים שרים באנגלית, נשמע שיש להם עברית בפה.
רגע האמת: 0:16, מיצי מתחילה ליילל ברקע.

29. Late of the Pier :: Bathroom Gurgle
בשלהי ימינו התל-אביביים צצו במפתיע על מסך הטלוויזיה הילדים של לייט אוף דה פיר. תחילה היינו מעט המומים, תמר ואני. הייתכן שאינדי בריטי מסוגל להיות יומרני ומורכב כל כך? האם אני שומע פה טוקינג הדס עושים קלקסונז? או שמא השאגות בכלל לקוחות ממחוזות מייאשים של הצד האפל של הירח? נדמה כי כל התשובות נכונות.
רגע האמת: 1:33, מישהו מתחיל להזיז את העסק קדימה לפי הבס. לפחות ככה הוא מבקש מאיתנו.

28. Babyshambles :: Delivery
באמת שבהתחלה הייתי סקפטי לגמרי. קשה לי עם הלהקות האנגליות הגדולות באמת, כי אני פשוט מפחד שבכל רגע הן יבלעו לי ז'אנר שלם שממנו אני ניזון. ובכל זאת, יש משהו בפיט דוהרטי שתמיד מנצח. הוא מצליח להדליק אותי כשאני עם בירה ביד וגם כשאני קופא מקור במנהרות האפלות של הר הצופים. וסמים הם בכלל לא משהו.
רגע האמת: 2:03, משלוח בריטי ומענג של שירה בציבור מרגיעה ונרקוטית.

27. A Sunny Day in Glasgow :: A Mundane Phonecall to Jack Parsons
אני בטוח שאני טועה, אבל באמת יכול מאוד להיות שזה שיר בהיית הנעליים האהוב עליי בשנה האחרונה. האוקסימורון המרצד הזה שמכונה יום שמש בגלאסגו כה מכאיב לי ומחייה רצונות אבודים להקים להקה, שבכלל בא לי לבכות. בינתיים אני מסתפק בחלומות על גשם בדנדי. כמה יפה כל השירה הנבלעת מאחורי הגשם.
רגע האמת: 2:48, במקום לתהות בפעם המאתיים חמישים וארבע מה זה בהיית נעליים – תתרכזו ברגע זה.

26. To My Boy :: Fear of Fragility
מה הדבר שהכי מפחיד אתכם בחיים? עכבישים שעירים? אולי לילות קיץ לחים במיוחד אצל ג'ורג' אליוט התל-אביבי? הייתכן שהמחשבה על הריקנות שמגיעה עם גיל הבלות היא ששוברת אתכם? ובכן, מסתבר שיש מי שמשקשקים מעצם הרעיון של להיות שבריריים. ועם זאת, מבלי להיבהל יותר מדיי מז'אנרים שבריריים, מולידים הבחורים הללו יצירת ניו-רייב מעוררת תאווה.
רגע האמת: 1:03, "מה אני בכלל יודע על המוות", הוא שואל, ואיזו רוח רפאים עונה לו ברקע. אמא.

25. The Rumble Strips :: Motorcycle
רגע, רגע, תעצרו הכל. יש עלם בריטי צעיר שסובב סביב הכיכר בשלוש לפנות בוקר, בעוד אני משלה את הלילה התל-אביבי שלי ומשכנע אותו שאין סיבה לישון. כך החל הרומן המופלא ביני לבין השיר הזה, אי-שם בחודש מאי המתלהט. חלמתי אז על תלת אופן – והינפתי ידיים לשמיים.
רגע האמת: 3:20, הסוף המר הגיע, אך כאן האופניים באמת מתחילים לרחף.

24. Band of Horses :: Is there a Ghost
מבין כל פיסות השנה המשונה הזו שעברה עליי בחצי מכדור הארץ, יש רק שיר אחד ברשימה הארוכה הזו שנולד בעבורי דווקא בעיר הקודש. אני לא יודע כמה סמלית העובדה שאנו מתגוררים בעמק רפאים, והשיר הזה מושר על איזו רוח רפאים בבית של להקת הסוסים – אבל אנחנו כאן בירושלים מתים עליו. ובכלל, מעולם לא חשבתי שאתאהב כך בלהקה הזו.
רגע האמת: 0:55, איזה שבר, איזה חורבן, איזה יופי.

23. Caribou :: Melody Day
פעם, כשהייתי חייל, נדמה לי, קאריבו (או מאניטובה או דן סניית' או איך שלא קוראים לו) נחת עליי בעיצומה של פרשיית אהבים סוערת עם האייפוד הראשון שלי. כך קרה, שכשידיי הונחו על האלבום החדש שלו השנה, הן שיקשקו מפחד – אך כשהכפתור עם המשולש נלחץ, עיניי זרחו. כמה הומאג'ים מרהיבים וצבעוניים יכולים להיכנס בשיר אחד? רק קאריבו יודע.
רגע האמת: 0:47, חליל קטן בא לכאן, אמר משהו – ונעלם.

22. Those Dancing Days :: Hitten
איש אינו יודע כמה פעמים כבר התנצלתי בליבי על כך שלא התוודתי בפעם הראשונה שכתבתי על השבדיות האלה – כי תמר היא היא שזיהתה את קסמן. ובכן, זו השעה לומר סליחה, לקום מהכסא, לעמוד מתחת לספוט לייט עם מטאטא ישן ביד ולרקוד בתנועות רגליים מעגליות ועדינות. איך ייתכן שבאתר הזה משתחווים כך בפני כל פליטה שבדית, איך?
רגע האמת: 0:17, הזיוף הטוב ביותר שתשמעו בחייכם.

21. Kate Nash :: Mouthwash
שבוע שעבר רכשתי לעצמי בקבוק ירוק וממש לא מגרה של ליסטרין. ערב אחד הוא שורף לי את החניכיים שמשמאל ובבוקר למחרת הוא מבעיר לי את ארובות הלשון. בלי קשר לכך, יש את קייט נאש. הסוכריה הלונדונית ששרה או או בלילות שישי בעודה בוהה במראה, ובו זמנית מנגנת על פסנתר פלסטיק בצבע זהב ומודדת שמלה אדומה עם חגורה ירוקה זוהרת. היא לא קנתה ליסטרין.
רגע האמת: 3:31, סקיטלס, האריבו ואמ.נ'.אמס אוכמניות יוצאים למסע דילוגים בארץ קיט-קט.

20. Digitalism :: Pogo
אה, יש פה גרמנים. איזה קטע! על כל פנים, עושה רושם שהרשימה הזו מכילה מאות שירים שכוללים את הפזמון האל-מותי "או או, או או" על מגוון הווריאציות השונות שלו. אם הקבוצה שלי היתה משחקת בקצב של היצירה הדיגיטלית הזו, הייתי יכול לישון לילה אחד בנחת.
רגע האמת: 1:38, מאז סקוטר לא נשמע מבטא גרמני נעים כל כך באוזן יהודית.

19. The Young Knives :: Terra Firma
כשהייתי ביסודי היה עמי בכיתה בחור אחד, ילד בעצם, בעל מראה של חלבן אנגלי באיזו עיירה אפורה. לימים גדלתי והבנתי שהוא סתם היה נראה קוקני חובב שחמט, מהסוג הזה שלעולם אינו הופך לכוכב אינדי מבטיח. טוב, אז מסתבר שהוא גדל, הוסיף כמה קילוגרמים, הידק את האף והפך לסולן הסכינים הצעירים. עכשיו הוא שר על אדמה מוצקה, ומרקיד אותי מפה ועד בריסטול.
רגע האמת: 0:14, אביתר (שיט, איזה אאוטינג) מרביץ על הגיטרה. איך גדל הילד.

18. Franz Ferdinand :: All My Friends
בכיתה ח' גיבשנו לנו בלישה, דנושה ואני תיאוריה חביבה שגרסה כי קאבר ראוי ולגיטימי הוא רק כזה שמצליח להפוך את האמ'אמא של המקור ולייצר מוטציה מעניינת או טובה ממנו. כך למשל, העמדנו על ראש שמחתנו את הביצוע המרטיט של אואסיס לאני סוס-הים של הביטלס. כן. ובכן, להלן – על-פי משנה סדורה זו – גירסת הכיסוי הטובה ביותר של 2007. המקור הוא של LCD Soundsystem, אך התחושה היא בכלל ניו-אורדר.
רגע האמת: 3:49, איפה ברנרד סאמנר, איפה?

17. Jakobinarina :: His Lyrics are Disastrous
"אני לא יוצא לבלות בלעדייך, בלעדיי, בלי אף אחד. בואי נשדוד בנק, ואז נעזוב את האי הזה לנצח". גבירותיי ורבותיי, הישר מאיסלנד הרחוקה והקסומה, קבלו לסלון ביתכם את האינדי הפרוע ביותר של 2007 – יקובינרינה שמו. אם אתם לא אוהבים את זה, כנראה שלא הייתם באיסלנד.
רגע האמת: 0:21, לא צריך יותר מאשר הזעקה הכלבלבית הלבבית הזו. לבי נשבר. או לכל הפחות דואב.

16. Editors :: An End Has a Start
נו טוב, מינכן זה לא, אבל זה מספיק טוב בשבילי. בשנה שבה להקת העורכים מצליחה להתעלות על אמה האינטרפולית באלבום משובח יותר, קשה לי שלא לשבח אותם רק על ההישג הזה. כל העולם אמנם קטל את האלבום שלהם, אבל אני לא שם על העולם את פול בנקס וגם לא קרלוס ד'. מדהים כמה שהם לוקחים את עצמם ברצינות, החבר'ה האלה מבירמינגהם.
רגע האמת: 0:44, רגע לפני שהשיר הזה משתרש בראש, טום סמית מתחמם.

15. Interpol :: The Lighthouse
הדבר הכי טוב שהיה לאינטרפול להציע להיסטוריה האישית שלהם הוא המגדלור הזה. יצירת מופת שמימית שליוותה אותי בחשכת הג'ונגל הקוסטה-ריקני באוטובוס מפוארטו ויאחו לסן-חוזה. ככה נשמעים גלים.
רגע האמת: 4:24, זה בכלל לייף איריקסון. זה הוא!

14. The Shins :: Australia
שיר הבייגלה עם המלח שלי. אני עוצם עיניים ומשום מה מדמיין דווקא את ליל הקבבים אצל אוהד בבית. אני לא יודע להסביר מדוע, אבל איכשהו – בכל פעם שאני שומע את ג'יימס ראסל מרסר, אני רואה אותך, אוהד, יקירי, לנגד עיני. אותך, ואת הקבבים שכמעט וחלקנו באותו לילה לפני כשנתיים. אה, וגם פה יש "או או, או או".
רגע האמת: 0:18, אוף. פתאום בא לי ללכת לים.

13. Black Kids :: I’m not Gonna Teach Your Boyfriend How to Dance With You
כל רשימת להיטים שמכבדת את עצמה חייבת להכיל לפחות שיר אחד שהוא אופטימי מדיי למדינה כמו ישראל. מה לעשות שבחוץ לא מתרוצצים ילדי אינדי ושבכל רגע נתון השמש זורחת יתר על המידה? ובכן, הנה השיר הוורוד, הטורקיז, הירוק והצהוב ביצה שלי. היכרנו ממש לא מזמן, והוא כבר למד להרקיד את חבריי בשבתות.
רגע האמת: 0:50, מה שנקרא פזמון כוח.

12. 1990s :: See You At The Lights
עומר סיפר לי שהשמועות על השיניים החומות של חברי 1990s אכן מוצאות לעצמן מקום במציאות. אולם גם העששת הנוראית הזו לא מסוגלה לחסל את שיר הכוח הזה, שיכול ללמד כל ינוקא בריט פופ מהו. בכלל נחמד שקריוס ובקטוס האלה מודעים לעצמם עד כדי כך שהם קעקעו את הניינטיז לעצמם.
רגע האמת: 2:16, הזדמנות נפלאה להרים ידיים לאוויר, למחוא כף, ולשבור כמה צלחות מרק.

11. The Rakes :: We Danced Together
קשה לי במיוחד לשכוח את הפעם הראשונה שבה צפינו בקליפ הנאה למראה של הרייקס, ובליבנו התחוללה חגיגה גדולה. רימוני עשן צהובים! רימוני עשן כחולים! רימוני עשן ורודים! כל כך הרבה פסון וקצב של משחררי חומות היה שם בחורף 2007, בכל המעילים האנגליים הצמודים האלה והפרצופים הדקיקים שרקדו שם על הגג במסיבה.לעזאזל, אם זה רק היה אמיתי.
רגע האמת: 3:00, הפעם האחרונה שבה הם לא שמים זין בשיר הזה היא הפעם הטובה מכולן.

10. Apparat :: Fractales Pt.1
כשכתבתי קודם על דיגיטליזם שכחתי לגמרי שיש עוד גרמני אחד שמתחבא במצעד הלועזי השנתי הזה. סשה רינג החביב, שמלווה את חיי למן היום בו החלה השנה השלישית של האלף הנוכחי, מקפיד לנסות ולכבוש אותי כל כמה חודשים באילחושים חדשים. בחיי שנמאס לי לפספס את הערבים שלו במיני במות אחת לכמה ימים, שבועות או ירחים.
רגע האמת: 0:36, אני איש של מלודיות נלוזות, ואת זה כולם יודעים.

9. The Cribs :: Men’s Needs
אנגלים עושים אחים. אחים אנגלים עושים מוזיקה. מוזיקה עושים גם הקריבס. והקריבס הם אחים. מהמשוואה הזו לא יוצא שום דבר חוץ מגוון טיפשי, שמאפיין גם את השיר הזה. אני מודע לעובדה שבעוד שנתיים לא אאזין לצרכים הגבריים האלה, אבל נכון לשנה הנוכחית מדובר בריף השנה שנוגן על אי כלשהו ברחבי תבל.
רגע האמת: 1:42, אם הגיטרה היא הדבר הכי טוב פה, אז כשהיא כמעט לבד – אני לא.

8. Electrelane :: To The East
פעם בכמה ימים אני חולם שוב על ערים רחוקות, המקיפות קתדרלות גותיות אדומות או שחורות, אשר בחצרן מתקיימים ירידים ושווקים ססגוניים. מפעם לפעם מצלצלים פעמוני הכנסיות, אך איש כבר לא נכנס בשעריהן, כי כולם עסוקים ברכיבה שגרתית על אופניהם לאורך הנהר הצר שחוצה את שכונתם. בחלומות אלו – השיר הזה תמיד מתנגן ברקע.
רגע האמת: 0:44, אין לי מה להוסיף. קחו אופניים וצאו לדרך.

7. LCD Soundsystem :: Time To Get Away
שערורייה. שיר שני לג'יימס מרפי במצעד אחד הכולל רק 30 שירים? מה לעשות, שלא בכל שנה יוצא אלבום משובח כל-כך שיכול לבלוע את כל ברוקלין בזמן שאתם ישנים. אני קצת מתבייש לספר איך רקדתי בפרייבורג לבד בחדרי, מחובר לאייפוד דרך אוזניים, כשאלוהים קורא לי בקול גדול "איטס טיים טו גט אוואי".
רגע האמת: 1:31, פה אלוהים כבר רוקד בעצמו.

6. Shout Out Louds :: You Are Dreaming
השבדים האלה אמנם שרים לי לא לשוב לשטוקהולם יותר לעולם, אבל אני עוד אראה להם מה זה. אם הם לא ירצו אותי בשטוקהולם, הם לא יקבלו אותי. מצד שני, יש בי תחושה שאם על כל פעם שהאזנתי לשיר הזה השנה הייתי טס קילומטר אחד – כבר מזמן הייתי מגיע לקוטב. זה כל-כך מתוק עד שזה בלתי נסבל, אבל הפזמון הזה נולד בשבילי.
רגע האמת: 2:24, לפני שאני נרדם, אאזין שוב, בפעם האחרונה ליום זה, לאבא השבדי שלי.

5. Arcade Fire :: Intervention
אם יש סיבה בגללה הייתי ממיר את דתי לנצרות ומצטרף למסדר איזוטרי כלשהו – הרי שהיא בטוח מסתתרת מאחורי צלילו האגבי של העוגב. אולי אלו הכרמליטים שלצידם גדלתי, אולי אלו דווקא הכרמליסטיות שלצדן ישבתי בכיתה, ואולי בכלל זה אותו רגע נדיר שלא ישוב עוד לעולם בו ארקייד פייר ניגנו לי את המזמור הזה לא רחוק מנויהאוזן אוב אק שבדרום גרמניה. בכיתי.
רגע האמת: 0:01, כמו בימי הביניים, כך בימות הגלובליזציה. ההד הוא הד אלוהים.

4. The Wombats :: Let’s Dance To Joy Division
שיר הכוח שנכתב עבור כל חיפאי הולך בערך כך: "אני שב אל עירי והכל נראה אותו הדבר. בואו נרקוד לג'וי דיוויז'ן, ונחגוג את האירוניה, הכל נראה עגום – אבל אנו כה שמחים". אוהד, אם לא הכרת עד כה את השלאגר ההיסטרי הזה, סימן ששכחת את עברך. רגליי הארוכות חושקות בריקוד נוסף לצלילי מכונת הריקודים והאופטימיות הזו.
רגע האמת: 1:55, איאן קרטיס מתגלגל במחולות בתוך קברו.

3. Kaiser Chiefs :: Ruby
עוד יום של קור, בירה, אוכל שמנוני וקניות מסתיים בנורדריין וסטפלייה, בעיר מי הקולון. רעותה, אלושה, עומר ואנוכי מסכמים עוד יום ופורצים בשאגת "רובי, רובי, רובי, רובי", ואיש אינו מושיט לנו יד לעזרה ושואל "דו יה, דו יה, דו יה, דו יה". ועכשיו ברצינות: בין חוויות הפוסט רוק שלי בקלן בפברואר האחרון, בלט במסע הגרמני שלנו רובי הזה. הוא עוד לא ממש היה גדול בשום מקום, אבל אנחנו נתנו לו להשתלט עלינו, להפוך לנו את הצורה, ולאהוב את החיים. ובאמת שהחיים היו אדירים באותו שבוע.
רגע האמת: 0:52, אני רוצה לשמוע את כולכם.

2. Klaxons :: Golden Skans
אם יש שיר ברשימה הזו שאשמח לשמוע גם בלילה שלפני מותי, הקרוב או הרחוק, זה יהיה זה. כשאני מנסה להיזכר בפעם כלשהי בה שרתי לעצמי אותו, אני הולך לאיבוד בין צעידות בשדרה לריצות עם בקבוק גולדסטאר מהעבודה הביתה, בין המתנות לרכבות מעיקות שלא באות, למסיבות שוואביות, מסיבות חיפאיות, מסיבות ביתיות ומסיבות דמיוניות. אם לא הסנטימנט הברור שאוחז במקום הראשון שלי – אז זהו ללא ספק הסינגל המוצלח ביותר שהיה לעולם להציע לי השנה.
רגע האמת: 0:01, לא צריך יותר מזה.

1. The Maccabees :: First Love
לא בא לי להגיד שום דבר על הגאונות האנגלית העדינה הזו. אבל הנה אמרתי.
הסינגל אמנם יצא בנובמבר 2006, אבל האלבום יצא כמה חודשים אחרי כן. בכל מקרה השיר הזה הוא אך ורק 2007, ושאף אחד לא יגיד לי אחרת.
רגע האמת: בשירים מנצחים מדובר ברגע אמת אבסולוטי אחד וטהור. סליחה.

×”× ×”, מצאתי כמה דקות בין הפלפלים הממולאים לבין חבר הלאומים וכשלונו המשכנע – כדי להתפורר לחתיכות רקידות. הימים ימי הסער והפרץ, אין עוד אוינק בחיי, ואני מוצא את עצמי מגשש בבלוגים אבודים, מחפש פתרונות במיני תחליפים לא מספקים לאתר הוורוד והמושלם ההוא, ובעיקר – דופק את הראש שוב ושוב בשולחן הירוק שלפניי. כואב הלב. דואב לחשוב כמה יפים היו חיינו עד לא מזמן, עת פיזזנו בין אלבומים חדשים למהירויות הורדה מדהימות. עכשיו כל שנותר לנו לעשות הוא להמתין. אולי עוד יקרה דבר מה.

ובכן, ×”× ×” דבר מה. קוראים לדבר ×”×–×” FORTUNE, ואם הדבר הראשון שאליו הוא זורק את ראשיכם ×–×” JUSTICE – כנראה שאתם צרפתים. מר מזל ×”×–×” מתגורר בארץ הקרואסון ונותן בקצב לפנים, בדיוק כמו שדנושה אוהבת. רק צריך להרים איזו יד למעלה, בתנועת אגרוף, ולהניעה לפי הביט. כבר שבועיים אני מדמיין את עצמי עושה את ×–×”, בעוד אני נדחס כאחרון ההרינגים המעושנים בתוך אוטובוסים מעלי ×–×™×¢×” בעיר הבירה. שלשום, למעשה, אפילו ראיתי את עצמי בראשי מרקד לצלילי המכונה הצרפתית בין מדף PQ בספריה לשכנו החביב PR. ×–×” לא קרה. עדיין. קבלו שיר כוח, אולי אחרון לשנה זו.

FORTUNE :: Bully

על כל פנים, בשבוע הבא במוצאי שבת (8 בדצמבר) בלישה ואנוכי חונכים את ליין המנדט הירושלמי שלנו. כל שבוע נשמיע המון אינדי בריטי ואמריקאי, ניו-רייב, בריט פופ ופוסט-פאנק בפאב התקליט בירושלים (רחוב הלני המלכה 7). כולכם מוזמנים לבוא, או לכל הפחות להצטרף לקבוצה החדשה שלנו – כאן.

טוב, נו, אני יודע שכל העולם כולו זמרת אחת גדולה בשנה האחרונה, אבל תרשו לי להתחיל גם כן לכסוס את מיטב ציפורניי. ועל מה המהומה הפעם? אחת, Adele קוראים אותה. הבחורה המלאה הזו, אולי בכלל שמנמנה, יושבת כבר שבועות אחדים על כיסא קטן ומזמרת לכל צופי M2 הקטנים עוד יותר, אבל נדמה שהיא גדולה על המעמד חסר המשמעות ×”×–×”. כחברה הטובה של ×’'ק (רגליים רוטטות) פנייטה סומנה גם היא כדבר הגדול הבא של הממלכה המאוחדת – ואל תצפו ממנה להיכשל במשימה.
לאדל המדוברת יש את אחד הקולות המטורפים שתשמעו או שכבר שמעתם אך לא הפנמתם. האלבום שלה עוד רחוק משיגור אל עבר מדינות המערב, אך מה שכבר מסתובב במרחבים הדרום לונדוניים הצפופים אומר לי – קח אותי. באופן מפתיע מצאתי באיזו פינה גירסה מלאה ומרגשת יותר ללהיט הראשון שלה Hometown Glory, וכולי תקווה שמשהו ממנו מסמן את הבאות. מצאתי גם עוד איזה שיר (שלא ממש מצא חן בעיניי), אך הייתי חייב לתרום אותו לכם – ×›×™ מסתבר שהוא ×–×” שהביא לפריצה המינורית הראשונה שלה בבריטניה.

כמה ×›×™×£. בעוד אני מתכנן להתחיל בהכנות לסיכומי 2007 שלי בשבוע הבא – 2008 כבר רוקדת איתי הורה, פולקה וסמבה. ייתכן ואני אופטימי.

Adele :: Hometown Glory
Adele :: My Same

דמיינו שהייתם חיים על אי ששטחו גדול פי ארבעה מזה של המדינה הקטנה שבה אתם מתגוררים. הוסיפו לכך בדמיונכם שדות קרח אינסופיים, דממה של מקרר, קיץ שאף פעם לא רוצה באמת לבוא לבקר וגם המוני בלונדינים ובלונדיניות (שזופים יותר מכם, אגב). נסו לצייר בראשכם גם אלפי נערי ונערות אינדי אופנתיים, שנוסעים לטיולים שנתיים במכתשי ענק שיצרו סוסים אליליים עם יותר מארבע רגליים. הצעירים האלה, אגב, יכולים גם לבהות בלוויתנים כשמתחשק להם, להקריב קורבן במזבח פגני כשמשעמם להם, להפגין בנחת נגד מדיניות ציונית קלוקלת כשממש בא להם להיות מודעים לעולם, או סתם להקים לעצמם להקת פוסט-רוק איזוטרית שתצליח יותר מכל סופרגרופ אינדי במטרופולין הכי מבעיר מנועים שלכם.

ובכן, מסתבר שאפשר ליהנות מכל הטראפלס הצוננים האלה ועדיין לרצות להעיף אותם לתוך פח המיחזור הקרוב. ×”× ×”, תראו את Jakobinarina. חבורה של מתבגרים לא בתולים שמגיעים מעיירה איסלנדית נעימה בשם האפנאפיורדור, שמקפיצים כבר איזה שנה את כל הפיורדים בים הצפוני. הם, אגב, עושים קריירה על צעקות צרודות, על ניחוחות מרק אי. סמית' או ארט ברוט ועל הפגנות טקסטואליות הקוראות לכולם לעוף מאיסלנד. טמבלים כאלה, לעזאזל. האלבום החדש שלהם, מסע הצלב הראשון שמו – חביב בהחלט.

Jakobinarina :: His Lyrics are Disastrous
Jakobinarina :: (I've got a date with) my Television
Jakobinarina :: This is an Advertisement

זהו, הסתיימה ההמתנה, אתם יכולים להדליק את כל האורות שאתם מוצאים, ואני יכול לכבות את האורות שלי בנחת. הסינגל החדש של אהוביי הגדולים Interpol ×”×’×™×¢ השבוע לרשת בגרסאות שונות ומשונות, איכותיות יותר או פחות, ובכל מקרה – אני אוהב אותו.
אולי אני משוחד, אבל אחרי למעלה מ-30 האזנות ביום אחד, אני יכול להעיד על דבר אחד: אני בניו-יורק שוב. לבי, נשמתי, ראשי, ידיי, עיניי ורגלי צועדים בחלומותיהם על בליקר סטריט כאילו לא היתה תל-אביב מעולם. כמה כיף, כמה כיף, כמה כיף. בלישה, אתה זוכר איפה רחוב ספרינג?

Interpol :: Heinrich Maneuver