אין לי הרבה מה לקשקש כאן מלבד לבוא ולומר שנהניתי מכל מה שאלפי מוזיקאים מוכשרים ברחבי העולם עשו למעני השנה. הרשימה הזו אישית מאוד, לא מהפכנית ולא נעליים. ועם זאת, אני משער שאני שלם איתה לגמרי. תהנו, כי יש כאן 64 שירים להורדה, אם אינני טועה. נשיקות.

16.
Tegan and Sarah :: The Con
נשמע מעט לא אמין הסיפור ×”×–×” של טגאן ושרה. בחייאת, שתי תאומות זהות מקנדה, שנשמעות כמו תאומות זהות של קארין אנדרסון מלהקת הסכין השבדית? זו אולי להקת הבנות המושלמת (עובדה שעושה לי חיים קשים, אני מודה) – אבל הפופיות הבלתי נסבלת שלהן דווקא עושה לי את ×–×”.

רוצים הוכחות?
Knife going in
I was married

15.
Fridge :: The Sun
ידעתי, ידעתי כל הזמן שפרידג' ינצחו אותי. אני מודה שהייתי בדילמה גדולה מאוד בנוגע לאלבום השמש שלהם. תחילה הוא נגע בי, אחר כך התרחק, הביקורות לא התלהבו מי יודע מה, אך אז הוא שב אליי – לילה אחד במטבח המשותף בפרייבורג עשה את העבודה. השעונים שבו לתקתק, הרוחות נשבו שוב והגשם בחוץ הפך לטריוויאלי. שנים ארוכות חיכיתי לאלבום הקאמבק הזה – והנה הוא בא. השקיטו. והסכיתו. יחי הפוסט רוק, הפוסט רוק מת.

רוצים הוכחות?
Lost time
The sun
Clocks

14.
Apparat :: Walls
במשבצת הגרמני המענטז התורן, שאותו תפס אשתקד הר ברנארד (בי) פליישמן, התמקם לו באביב האחרון הר סשה רינג, אפארט בשבילכם. בימים בהם אין זה עוד טריוויאלי במיוחד לרגש אותי במחוות פוסט גליצ' פופיות ויומרניות, אני נוטר חסד לסשה. נדמה כי כל דבר שעובר תחת ידיו משתבח מיידית, ואין זה משנה מה הוא מנסה לעשות: אלקטרוניקה עתידנית, התנסויות ברעשים או מלודיות מינימליסטיות וחונקות. הוא עושה לי טוב. במיוחד כשהוא שר, אגב.

רוצים הוכחות?
Fractales Pt.1
Arcadia
Useless Information

13.
Band of Horses :: Cease to begin
בעולם משונה שבו קיימים אנשים שמאמינים באמת ובתמים כי האחרון של The National הוא הוא יצירת המופת של השנה האחרונה, שגם תיחקק בליבות כולנו – אני מוכרח לגחך. וזה לא שלהקת סוסים זכאית לתארים האלה. פשוט, מבין כל אותן להקות אינדי אמריקאיות טיפוסיות שהמונים מזילים ריר בהישמע שמותיהן, אני בוחר להתרגש דווקא מזו המצויינת כאן. היא פשוט באמת מצויינת, ונשמעת כמו דמעה אינסופית. לא יודע להסביר מדוע.

רוצים הוכחות?
Is there a Ghost
Ode to LRC
No ones gonna love you
Island on the Coast
The general specific

12.
Efterklang :: Parades
בדיוק אתמול קראתי באיזה מאמר משונה, כי "קשה להניח שהיצר האלים שאפיין את הדנים שנים כה רבות – נעלם לגמרי מדמם". ובכן, בהתחשב בעובדה ש-Efterklang הם לא פחות מדנים אסליים, אני מתחיל להירגע. האם כך נשמעת אותה אלימות? רכה, מתחנפת, ניסיונית וממוטטת? כי אם כן אז כנראה שהמלחמה היא באמת אמנות נפלאה – גדושה בקאנונים של פסנתרים, קסילופונים וחלילים אימתניים.

רוצים הוכחות?
Mirador
Caravan
Cutting ice to snow

11.
Bracken :: We Know About The Need
קצת עצוב לי לחשוב על שנה שלמה שחלפה לה מבלי כל אלבום של HOOD. קשה לי עוד יותר לחשוב על שנה שלמה שעומדת לעבור עליי ללא כל אלבום חדש של HOOD. אלא מה, לא רבים עוד זוכרים, אם בכלל שמו לב מלכתחילה, כי אי-שם בראשית 2007 פשע יקיר לידס יונייטד, כריס אדאמס, סולן הוד האדמדם, וברא יצירה עצמאית משלו תחת Bracken. מעט עצוב להיווכח כי הבודד במקרה זה משתווה לסך חלקיו. אם מתחשק לכם להאזין לשלכת, קחו אתכם את זה.

רוצים הוכחות?
Safe safe safe
Of Athroll slains
Many horses

10.
Explosions in the Sky :: All of a Sudden I Miss Everyone
בפברואר המראתי עם שלושה מאהוביי לקלן כדי לנסות ולהכניס את הדום הענקית לפריים אחד, לחצות את הריין בשעת לילה קרה וגם – ובעיקר – כדי לחיות על אמת את אחת הלהקות החשובות ביותר של חיי. את הדמעות שנשפכו, את הסער והפרץ וכן את הגעגוע ללילה ההוא, דקות אחרי ההופעה, כנראה שלא אצליח למחוק לעולם. בכל פעם שבוקע הצליל הראשון באלבום הרוגש הזה, אני פשוט עוצם את עיניי שוב, מדמיין את הנסיעה ההיא על האוטובאן בין קלן לדוסלדורף, את הרכבת לחיפה עם זיגפריד לנץ ביד ועוד עשרות (ואני לא מגזים) חזיונות כאב ועונג שהאלבום הזה הנחית עליי ב-2007.

רוצים הוכחה?
The birth and the death of the day
Welcome, Ghosts
It's natural to be afraid

9.
Amiina :: Kurr
תגידו שאני משוחד, שאני סתם נופל בכל פעם שאומרים לי "איסלנד" ושנמאס כבר מכל המעללים הנורדיים האלה. תגידו – ועדיין לא תשכנעו אותי. אף שבבית הזה כבר אסור להאזין לאלבום הזה ביחד, כי הוא תמיד מזכיר למישהי את יום השואה האחרון, בסתר בסתר אני והוא עדיין בוהים בצוותא ברחובות הכרך. כה מלודי, כה קריר, ועדיין כה חמים. למעשה, אמינה החינניות מוכיחות שוב כי יש סוג מסוים של צליל ענוג שניתן להפיק רק על איים מרוחקים במיוחד.

רוצים הוכחות?
Rugla
Hilli
Sogg

8.
Shout Out Louds :: Our Ill Wills
הממתק גדוש הסוכר הזה, שמקורו אגב בסניף איקאה הקרוב למקום מגוריכם, הוא ככל הנראה הקינוח הנעים ביותר שיכולתי להביא על עצמי. איך ייתכן ששבדים יודעים לחבר פזמונים כאלה. בסדר, נו, אני יודע על אבבא וכל הסיפורים על מדינת הרווחה ורוקסט – אבל איך זה ששיר אחרי שיר באלבום בן 48 דקות יכול לרקוד בכוחות עצמו כך, מבלי להתעצב אף פעם. זה לא הוגן.

רוצים הוכחות?
Impossible
You are dreaming
Tonight I have to leave it
Hard rain

7.
Panda Bear :: Person Pitch
אם אעביר לילה שלם בהרהור נצחי על אודות כל התמונות שעולות לראשי לצלילי Comfy in Nautica שפותח את האלבום הזה – סביר להניח שאשתגע. התחושת המופשטת חסרת הגבולות שאוחזת בצליל של דב הפנדה הזה משחר ימיו מרסקת לי את היכולת לדמיין. זה כזה תענוג צרוף להאזין לדמיון במקום לשחק איתו לפעמים. השאלה היא רק, איך דה הפנדה בכלל מצליח להפיק הרמוניות כאלו? למה אני לא מצליח, לעזאזל?

רוצים הוכחות?
Comfy in nautica
Bros.
Take pills

6.
Good Shoes :: Think Before You Speak
כבר בפעם הראשונה שבה נפגשנו במרתף בתל-אביב, להקת נעליים טובות ואני כלומר, ידענו שמדובר ברומן יחיד במינו. התשוקה הבלתי פוסקת שלי למבטא הבריטי המזמר לאוזניי בשילוב עם המקצב הגרגרני הזה והצליל המתחכם – כולם יחדיו אמרו לי: "חביבי, פה טמון עתיד ורוד". האמת, ההווה ורוד זוהר.

רוצים הוכחות?
Morden
We are not the same
All in my head

5.
LCD Soundsystem :: Sound of Silver
אל תאמינו למה שמספרים לכם. פה לא מדובר בכלל בצליל של כסף, אלא בצליל של זהב. ולא סתם זהב, כזה נוצץ כתליון של בית"ר על חזה גדוש שיער ים-תיכוני במשחק גביע הטוטו בשבת אחר הצהריים. עזבו, אני מדבר אתכם על הרובן עטר של רשימת האלבומים הזו שלי: זה בועט, זה וירטואוזי, זה סקסי, זה מתולתל וזה אפילו מהפנט. הצליל של ברוקלין אולי מת מזמן, אבל ג'יימס מרפי חי בעולם משל עצמו. אני אוהב אותו ואת כל הקצב המשחק המשוגע שלו.

רוצים הוכחות?
Time to get away
All my friends
Someone great
Get Innocuous!

4.
Electrelane :: No Shouts, No Calls
פעם, לפני שנים רבות, נשענתי על במה בינונית בגובהה בעיר ניו-יורק שבמדינת ניו-יורק אי-שם בארצות הברית הרחוקה. את ההמתנה מורטת העצבים לעלייתם של חברי Broadcast לבמה ניצלו ארבע בנות אנגליות מנומסות, כדי לנסות ולחמם אותנו. זה די הלך להן. מאז אנו בקשר. הן עברו לברלין, שלחו לי כמה שירים באוינק, כמה אלבומים משכנעים – ונעלמו שוב. ואז – הגיע No Shouts, No Calls הזה שלהן. יצירת מופת קטנה ונעימה.

רוצים הוכחות?
To the east
The greater times
At sea

3.
Klaxons :: Myths of the Near Future
איזה קטע אתכם! מה, באמת חשבתם שתעברו על רשימת אינדי תוססת ובועטת כמו זו ולא תתקלו שוב בחברי הקלאקסונז האהובים? אז זהו, שלא. אין – ואל תנסו לשכנע אותי אחרת – עוד אלבום שמצליח להגדיר טוב כל-כך מהי מסיבה אולטימטיבית. בעידן שבו מוחלפות כל חולצות הפסים בכל מיני חצים וכוכבים, נדמה כי אין אלוהים ראוי יותר מאשר הלהקה הזו. כמה להיטים אפשר לדחוס לתוך קופסה אחת? או, מסתבר שאחד עשר.

רוצים הוכחות?
It's not over yet
Gravity's rainbow
Golden skans
As above, So below

2.
The Maccabees :: Colour It In
מי שחתומים על שיר השנה שלי (ושל אוהד גם, כמדומני) לא הצליחו לאכזב את היושב בציון גם באלבום השלם שלהם. שעות על גבי שעות של מחולות לונדוניים לא התישו אותי עדיין, ונדמה שגם לא יצליחו לעשות זאת. מבין כל הדברים הטובים שעשו השנה הבריטים, סביר להניח כי רק המכבים החביבים יצליחו לשדרג את עצמם עוד יותר גם באלבום הבא. אני כבר מחכה.

רוצים הוכחות?
All in your rows
About your dress
Latchmere
Precious Time
O.A.V.I.P
First love

1.
The Twilight Sad :: Fourteen Autumns and Fifteen Winters
למעשה, אין אלבום ראוי יותר לסיים עמו את אסופת האהבות המופלאות האלה. הישר מפרברי גלאסגו נפל עליי כרעם רצוי ביום חורפי של תל-אביב המבטא הסקוטי הכבד הזה. זה לא יאמן בעיניי שישנם מוזיקאים כלשהם בעולם שהצליחו להרכיב את כל המוזיקה שאני אוהב לתוך הצליל הפרטי שלהם. האקורדיון הזה, המילים והמרסקות, הניכור האינסופי, אווירת הדם והיזע והרצון לשבור כל אדם יציב – לא מותירים לי ברירה אלא להכריע. קבלו את אלבום השנה שלי. זה היחיד אולי שבאופן ודאי ארצה לשמוע גם בעוד 42 שנה.

חודשים ארוכים אני מדמיין את הרגע שבו אכתוב עליו, שבו אתוודה על אהבתי וכמיהתי לו. לילה אחד, שוב בפרייבורג, צעדתי לבד בקור הזוי לגמרי של ליל קיץ, בדרך חזרה אל חדרי אחרי מסיבת אינדי כלשהי. תעלות מים זרמו מתחת לרגליי, ומרצפות זהב – המנציחות את יהודי העיר שגורשו בימי הרייך האחרון לעת עתה – נרמסו על-ידי נעליי בשוגג. האייפוד הרעב שלי זעק את זעקת השבר האהובה עליי, והמבול החל. מבול של סקוטלנד.

רוצים הוכחות? קבלו את האלבום במלואו.
The Cold Days From the Birdhouse
That Summer, at Home I Had Become the Invisible Boy
Walking for Two Hours
Last Year's Rain Didn't Fall Quite So Hard
Talking With Fireworks\Here, It Never Snowed
Mapped By What Surrounded Them
And She Would Darken The Memory
I'm Taking the Train Home
Fourteen Autumns and Fifteen Winters

שנה טובה.