בתור מישהו שכותב לעתים (יש האומרים רחוקות) על מוסיקה, נתקלתי לא פעם בצורך לתאר איך משהו נשמע. הגעתי למסקנה שיש שלוש שיטות עיקריות לעשות את זה. השיטה הראשונה היא שיטת ה "זה דומה לדברים המוקדמים של להקה X" או "זה נשמע כמו Y ו-Z שמנגנים ביחד". שיטה סבירה בסך הכל, ודאי למסכימים עם התאוריה שמוסיקה היא אבולוציה. השיטה השניה היא שיטת הג'אנרים הדומה מאוד לשיטה הקודמת רק מעט יותר כוללנית. השיטה השלישית, בה נוהג להשתמש לעיתים קרובות חברנו אביעד, היא לתאר את המוסיקה בעזרת דימוים עו עצמים השאולים מתחומים אחרים (מזג אויר, כדוגמה מתבקשת). קצת דפדוף אחורה בעמודי בלוג זה ודאי יפיג את סימני השאלה שאולי עוד נותרו לכם בנושא.

וואו

כל ההקדמה הזאת נועדה כדי להמחיש עד כמה הייתי אובד עצות אם הייתי רוצה לתאר את האלבום החדש של עוף מונטריאל. אין צורך וגם אי אפשר. הוא פשוט לא נשמע כמו כלום. אפשר להשוות אותו לכל מיני דברים אבל זה לא יהיה צודק. כל מה שיש להגיד על האלבום הזה הוא שהוא האלבום הכי טוב ששמעתי מאז האלבום הלפני קודם שלהם (Satanic Panic In The Attic). שמעתי אותו כבר 200 פעם בחודשיים האחרונים והיד עוד מאוד נטויה. זה פשוט לא נמאס. כל שיר אדיר בפני עצמו וכולם ביחד הם פחות או יותר גאונות לשמה. נראה כי תאלצו להאזין לו בשלמותו.

האלבום נקרא בשם האינטואטיבי "Hissing Fauna, Are You The Destroyer?" ויוצא ב-23 בינואר. הייתי שם את כל השירים אבל זה לא נהוג במחוזותינו. נסתפק באחד האהובים עלי.

of Montreal – Bunny ain't no kind of rider

אלבום שלהם כל יום. זה מה שאני צריך. המממ.