חלאס עם הכאפיות, יא בדאלק

קצת מצחיק לי. משעשע לגלות שדווקא השבוע, במקביל לחגיגות אינטרפול, הודלף אל העולם הסינגל החדש של Editors. פעם, בימים רחוקים יותר, אי-שם בקיץ 2005, הם סיפקו את התחליף האנגלי ההולם ביותר לניו-יורק. בלישה חזר אז מאנגליה וסיפר שהניגונים שלהם הם מה שנקרא "הצליל של בירמינגהם": זה המיוסר, הכואב והאפור. כיאה לעיר פועלים, כן? חיפה, למשל.
ובכן, אחרי ש-Munich שלהם היה לשיר המושמע ביותר לאוזניי בשנים האחרונות (ואני לא מגזים), כל העסק הזה בינינו הפך לסוג של רומן אמביוולנטי. אני יודע שמוזר לאהוב להקה שמחקה את אחד הדברים האהובים עליך בגלובוס, אני גם יודע שתמר מתקשה לקבל את הצליל הפלגיאטי שלהם – אבל אני חי עם להקת העורכים בשלום. מה אני אעשה שהם ממשיכים במסורת אנגלית ארוכת שנים של שורות קליטות שמקפצות לך ישירות לתוך הבטן, מדגדגות לך בקרסוליים, וקוראות "לרקוד, לרקוד"?
האלבום החדש ייקרא An End Has a Start, ואיכשהו בחרתי להעלות לכאן את השיר השני בו. זה לא הסינגל הראשון או משהו יומרני כזה, אבל זה עושה לי גשום בלב השיכור שלי.

Editors :: An end has a start

והנה, על חשבון הבית, קאבר לגורילאז:

Editors :: Feel good inc