זה שי נובלמן? זה בלישה חתול?

סליחה, אני יודע שזה אינו נחשב לדבר המקובל ביותר לביצוע בימים אלה של חיי – אך אין לי הרבה ברירות. לא, טרם שבתי ממסעותיי בעולם. למעשה, אני עדיין שקוע עמוק בבוץ של פוארטו ויאחו בחוף הקאריבי, אבל עלם שבדי קרץ לי במקרה ואני השתחוותי. אינני מעוניין לספר על חוויותיי בגרמניה, צרפת, שוויץ, קוסטה ריקה וגואטאמלה – כי המסע יימשך עוד שבועיים וקצת – אבל על ידידי ינס אני חייב לספר.
אתם, שיושבים לכם בציון החמה, ממתינים למלחמה של קיץ 2007, קוראים את סקירת מעוטרי צה"ל מהמלחמה הקודמת, ומתעדכנים בכל החדשות הטריות בפיטצ'פורק – ודאי כבר יודעים שלמר ינס לקמן יש אלבום חדש. טוב, אז אני לא ידעתי. אבל עכשיו אני יודע, ובידיים רועדות וברגליים מצולקות אני חייב להודות: אני נשטף בהתרגשות.
כמה מדהימה היא העובדה שהאיש והאוקוללה הקטנה, שמחבר מילים ענוגות זו לזו, חוזר בדיוק בספטמבר, בסתיו – אותה עונה שבה הכרתי אותו לראשונה עם בטן נפוחה מדלקת מעיים כזו או אחרת. נו, אני יודע, אוהד ובלישה ודאי יזלזלו בקביעה המטופשת הזו, לפיה ספטמבר מביא עמו את הסתיו, אך אני, מה אכפת לי בכלל. מלבד יום אחד של 39 מעלות בברלין, חום אימים בטיקאל, ולחות קטסטרופלית באוטובוס נטול מיזוג בדרך ללימון בקוסטה ריקה – לא היה לי קיץ. ובתור מי שפסח על העונה המזעזעת מכולן, מותר לי גם להכריז שהסתיו כבר כאן. תשאלו את ינס.

כבר שמעתי מישהו שטען שמדובר באלבום הפופ השבדי הגדול בכל הזמנים. אני אהיה הראשון להודות בכך.
נשיקות לכולכם. ניפגש אי-שם בסוף החודש.

Jens Lekman :: The Opposite Of Hallelujah
Jens Lekman :: Your Arms Around Me
Jens Lekman :: And I Remember Every Kiss