סיכום שנה הוא עניין סבוך ורציני שאין להקל בו ראש.
עוד בשנה שעברה הבטחתי לאוהד שאסכם עבורו את השנה שחלפה בתחום הקליפים. משהגיעה השעה לשבת ולברור כאלו מאחרים , לא הרגשתי בשל לעמוד במשימה, ולכן הכחשתי את ההבטחה המקורית בתוקף (ועודני מכחיש, מפעם לפעם). גם השנה איני מרגיש בשל לסכם דבר (מצד אחד), ומצד אחר למדי, כבר אין בי עוד האנרגיה להכחיש (ועוד בתוקף? בוודאי שלא).

וכך נוצרה רשימה של קליפים שאהבתי השנה, בצירוף רשימת סייגים. למען היושר המקצועי (של מי? איני בטוח כלל), יש לציין שאילו אלו היו יוצאים לאור לפני שנה, או נאמר- בשנה הבאה, כנראה שהיו אהובים עלי במידה מדוייקת ושווה. אין בהם בכדי להעיד על שנה מוצלחת יותר או פחות, מאכזבת או מעוררת השראה. אין בהם להעיד על דבר, בעצם.

אם כך – איזהו מן מדד מפוקפק ×–×” בכלל? הקורא הנבון (והמפוקפק, יתכן) יסיק את המסקנות עבור עצמו. ובינתיים רק אעזור מעט ואומר – אלו הקליפים שאני אהבתי השנה. הם שלמים בעיני, את כולם ראיתי מספר פעמים, וכמעט כולם (7\6) גרמו לי לשמוע את האלבומים שמאחוריהם.

אם כך:

The Sad Little Stars – Don't Fuck With Love

במאים: Jim Starace, Rachel Mcintosh

קליפ קצרצר ומושלם לשיר קצרצר ויפיפה. חשבתי לצרף גרסה ללא רשימת הקרדיטים האינסופית, אבל היה לי חבל לוותר על גרסת המעליות היפה שמתנגנת ברקע. קוויקטיים

Thom Yorke – HarrowDown Hill

במאי: Chel White

האבולוציה של הקליפ הזה (מבחינתי) עדיין נמשכת. תחת רושם ראשוני הקליפ נראה לי מפוזר וטרחני, ובכלל לא היתה לי סבלנות אליו. אחרי כמה צפיות הוא נראה לי שלם יותר, והקשר בין ההחלקים השונים נראה אסוציאטיבי אבל מוקפד. בצפיות האחרונות בעיקר מטרידה אותי המחשבה שקליפ פוליטי מובהק וקצת מניפולטיבי מצליח לרגש אותי כל כך. קויקטיים

The Rapture – whoo! alright – yeah… uh huh

במאי: Ben Dickinson

ממש כיף. בעולם מוצלח יותר גם בפרסומות של קולה (לא כל כך רחוק מכאן, בעצם) היתה מושקעת כזו כמות של נשמה. אני אפילו חושב שהאנימציה מיותרת. ניסיתי לשכנע את החברים לעשות מסיבה כזו בדיוק, אבל גג בגורג' אליוט הוא לא גג בברוקלין, וכאן אף אחד לא מוכן ללבוש גלימה למסיבה. קויקטיים
(גם הקליפ הקודם של ×”-Rapture מאותו במאי ממש שווה צפייה – קויקטיים)

The Knife – Marble House

במאי: Chris Hopewell

מאיזושהי סיבה הגרסה הזו של הקליפ נגנזה, והוחלפה באחת די מקושקשת עם נוצות של טווסים ועניינים. משהו בקצב המונוטוני של הגרסה הזו ובעדינות שלה ממש סוחט את השיר לחלוטין. קויקטיים

Basement Jaxx – Take Me Back To Your House

במאי: Dougal Wilson

קברט סוביטי עצום עם רקדנים קוזאקים, באללייקות ענק, דובים, וטנק. קויקטיים

Bloc Party – The Prayer

במאי: Walter Stern

כך בדיוק קליפ של בלוק פארטי צריך ×”×™×” להראות, וכך הוא אכן נראה לראשונה – המון רגעים קטנים והמון ניואנסים. האפקטים מוגזמים, העריכה משונה, התפאורה מלאכותית, תנועות המצלמה, הצבעים והתאורה מוזרים. אבל החיפוף ×”×–×” דווקא מתגבש לכדי משהו שלם ועוצמתי. קליפ מוזר ונפלא. קויקטיים

Teddybears – Cobrastyle

במאי: Ace Norton

על פניו הייתי יכול להצהיר כבר מראש שאני לא אוהב את הקליפ הזה (דוקומנטרי? מסיכות דובים? לא לא לא). למעשה, מלבד כמה מחיאות כפיים מיותרות בסוף, מדובר בכלל בקליפ מצוין. קויקטיים, דרך SRO

האם זה הרגע שבו מחויב אני לצאת ולרקוד בין השירותים לחדר השינה? כי אם כן, אז אני טועה בגדול. בכל זאת, אני יושב ליד המחשב וכותב כמה שורות. לא רוקד ולא שר.

לא מזמן חזרתי מהופעה עברית, כזו שבה שרים שירים עבריים. מדובר בשירים שאינם מושרים בשפה שאותה רגיל אני לשמוע בליווי גיטרות, כך שייתכן וזו הסיבה בגינה לא פצחתי במחולות בין הבר לברמנית. כעת, לעומת זאת, אני מאזין שוב לאלבום החדש של !!! (צ'יק צ'יק צ'יק), והשכנים שלי ודאי משקשקים מפחד. ג'וליאני היה נועץ את שיניו הרפובליקניות בירכי השמאלית הכה רכה, לו היה יודע מה אני עושה עם מי ששרו בעבר את אחד מלהיטי הרחבות הגדולים מכולם. מה גם שאותו שיר ישן נושן נכתב על אותו בורגרמייסטר אימתני.

האלבום החדש של !!! מאכזב בגדול, כצפוי יש לומר, אך במקביל הוא מצליח להחיות בי שוב כמה דחפים לניו-יורק. בלישה, חברי הבליין, ודאי נאנח בהנאה למשמע הלהקה שראה הוא בלייב תחת השפעה משל עצמו, אך אני יכול לעצום עיני בנחת. לא זה הלהיט שדרשנו.

Chk Chk Chk – A new Name 

הידד, הגשמתי חלום. ביתי יושב לו בנחת על גדות נהר וגונדלות מודל 2005 שטות בו בעצבנות. אם לא הייתי גר בקומה שנייה, או לחלופין – לו הייתי מתגורר עדיין במרתף מטפטף – ייתכן והייתי בוכה הלילה. למזלי, אני יכול להתבונן בסיפוק בנהר.

שלשום בלילה, בזמן שכל המוזיקאים האהובים עליי ישבו לצד עצים מקושטים וגרביים אדומים, שקעתי במצעד 50 שירים הנושאים את שמו של ג'ון פיל ששודר בטלוויזיה. בין מיני מחדלים נשכחים (דאטסאנז, למשל) היו שם גם כמה הברקות מרגשות עד דמעות. רעותה לפחות בכתה, לטענתה, כשהתברר שאת הבכורה תופס לא אחר מ-Atmosphere של איאן קרטיס וחבריו. אנחנו בכלל היינו בטוחים שיהיה זה טינאייג' קיקס האל-מותי.
על כל פנים, הערב הוא הערב לחשוף את הדבר הטוב ביותר שקרה לי ביומיים האחרונים: The new stone age של מיודענו האנגלים, או שמא החיפאים, OMD. התמרונים התזמורתיים בחשכה, כן? ובכן, ריצה ברחוב תל-אביבי קפוא, להלן אלנבי, יכולה להשתדרג עם ליווי שכזה. נדמה לי שזה האבטיפוס המוצלח ביותר ל-The Knife שבוצע אי-פעם.

חורף נעים.

Orchestral Manoeuvres in the Dark – The new Stone age 

רק הסתיימה לה שנה אחת, והנה מגיעה לה אחרת – וברצוני להיות חצוף. רק סיימנו לסכם את 2006, ואני מוכן להמר על המראה הבסיסי של כמה מרשימות הסיכום של השנה הבאה. מה ×™×”×™×” שם? החדשים של רדיוהד, אינטרפול, מאם, פרידג', ווקסטרוט, אוף מונטריאול, צ'יק צ'יק צ'יק, דאבס, אולי איזה גם הארקטיק מנקיס ובלוק פרטי, ובטוח שבורדס אוף קנדה, התפוצצויות בשמים, אנימל קולקטיב, low, שינז ובטח עוד כמה. למה אני טורח לבזבז לכם את הזמן עם כל הניימדרופינג ×”×–×”, אתם תוהים? ×›×™ שם אחד ולא צפוי כבר מופיע ברשימת הציפיות הגדולות שלי: להקת המכבים.

תקשיבו לי, ותקשיבו לי טוב, אני יודע שאני נוהג להתלהב לעתים מכל מיני הרכבים בריטיים כאילו הוריי הם עורכי ×”-NME, אבל הפעם אני בטוח. אם יש אנגלים שראויים להיות הדבר הבא, הרי שאלו הם קולואטי, משומר, בוקולי, רפאלוב ואולארה – The Maccabees. כל-כך רציניים, ×›×” נטולי פוזה מעיקה ששולטת ברבות מהלהקות הבריטיות.
בינתיים הצלחתי לשים את ידי רק על סמפלר של האלבום שלהם ועל כמה סינגלים. מי שצופה באם.2 כבר מכיר אותם (חולים להם על הישבן שם), אבל זה לא ימנע ממני להתלהב גם כן. בואו נעשה חיים.

 The Maccabees – Precious Time
 The Maccabees – OAP

והנה הקליפ ל"אהבה ראשונה"…

הבטחתי לא להיות שלילי. ובעצם, למה להיות ? ×–×” שהתעוררתי כל בוקר בציפיה לשמוע אלבום שישנה את כל מה שאני חושב על מוסיקה ואולי על החיים בכלל זו בעיה שלי בלבד. תמיד הייתי תובעני. השנה יצאו כמה דברים ראויים גם אם לא גאוניים, כך מסתבר בפרספקטיבה. רשימת עשרת האלבומים הגדולים שלי מתאפיינת בהרבה מוסיקה עם מילים, עם הפקה פחות או יותר שגרתית, בלי יותר מדי חריגים, וכנראה לא מכילה שום דבר שיופיע בסיכום שנה של מבקר מוסיקה מיושב בדעתו. היא פשוט כזאת – אישית. האלבומים לא מסודרים לפי סדר ×›×–×” או אחר, ובסוף כל פסקה יש קישור למקום בו תוכלו לשמוע חלקיקי מוסיקה וע"×™ כך להימלט מהצורך הנורא להסתמך על השטויות שכתבתי. קריאה מהנה.

Bears – Bears

הדובים הם חברים טובים מקליבלנד, שנשמע שעושים כל מאמץ להשמיע את ×–×” שהאלבום הוקלט בחדר שינה של אחד מהם. כשהשירים עצמם כל כך טובים ופשוטים, סגנון ההפקה ×”×–×” פשוט מחולל פלאים. הידד לפופ המינימליסטי ! (שיר לדוגמה – באתר הלהקה)

Trail of Dead – So Divided

אני אוהב לראות שלהקות מתקדמות הלאה ומפתחות את עצמן לצלילים חדשים. אבל לא מסיבות חינוכיות האלבום הזה כאן, אלא פשוט כי הוא טוב וממש עוצמתי בלי להיות רועש מדי. (שיר לדוגמה נמצא כאן)

Belle and Sebastian – The Life Pursuit

אם לא בל וסבסטיאן היו מוציאים את האלבום הזה, אלא איזשהי להקה אחרת, כנראה לא הייתי שומע אותו. פופ כל כך סליזי ובוטה בחיים לא היה עושה את דרכו אלי בצינורות ובחוטים. לשמחתנו, לא כך המצב. מדובר באלבום גאוני נוסף של הלהקה הגאונית וענפת הז'אנרים הזאת. (שירים לדוגמה נמצאים כאן)

Islands – Return to Sea

את המשבצת של עוף-מונטריאל תופסים, ולא בחסד, האיים. מדובר כמובן על פרס בקטגורית הבלאגן המוסיקלי שנשמע ממש טוב. למי שעוד לא שמע את האלבום הערת אזהרה – לא בטוח שזה ישמע טוב על הפעם הראשונה, אבל ברביעית כבר תזעקו "Rough Gem!!!" במלוא הכוח. (שירים לדוגמה – פה.)

Ratatat – Classics

תמיד פחדתי מהיפ-הופ. לא על רקע ×’×–×¢× ×™ חו"×—, אלא פשוט ×›×™ לשמוע את אותו הלופ של שתי תיבות חוזר על עצמו 60 פעמים עם ראפ עליו גורם לי לאי נוחות, שלא לומר לתחושה קשה של בזבוז זמן. רטטט מצליחים ליצור משהו שמזכיר היפ-הופ בהיבט הגרוביות והמגניבות אבל נשאר נושם ואורגני. לא רבים האנשים שיסכימו איתי אבל אני חושב שהאלבום ×”×–×” אף יותר טוב מהקודם, פשוט ×›×™ הוא כל כך מגוון. מוסיקת משחקי המחשב בשיאה. (מוסיקה – במייספייס)

Silversun Pickups – Carnavas

יש בעיה קטנה עם האלבום ×”×–×”. אני לא ממש בטוח מה היא אבל קיים סיכוי טוב שהיא קשורה בקול של הסולן. נסלח להם לעת עתה ונתמקד ביתרונות. אני אישית מוכן להתחייב שהלהקה שמעה את Siamease Dream המופתי של הדלעות המתנפצות כמה אלפי פעמים ואם לא אז אני ×’'יימס איהה. עם השפעות כאלה, שירים חזקים והפקה שבהרבה פעמים היא פשוט מקורית, די קשה לטעות. לא אלבום ללכת איתו לישון. (להוכחות מנומקות – מייספייס)

Starlight Mints – Drowaton

האלבום הזה צבר אצלי תאוצה באופן מאוד הדרגתי. אני לא מכיר שום דבר קודם של הלהקה הזאת (ואני קצת מפחד לבדוק, האמת), ואין לי מושג איך הוא הגיע אלי. עדיין אלבום מגניב, גם כן מז'אנר הבלאגן המוזכר לעיל, הטומן בחובו מספר שירים החיים על הגבול הדקיק בין שיר כוח לסתם שיר מצוין. (דוגמאות שאפשר להוריד)

Voxtrot – Raised by Wolves, Mothers Sisters Daughters and Wives, Your Biggest Fan

אני יודע, ×–×” לא אלבום. אלה הם שלושה סינגלים /איפים של הגדולה בלהקות 2006. לכתוב על האלבום שלהם שיצא (אני מאוד מקווה) בשנה הבאה בסיכום 2007 ×–×” סוג של עונג שאני מצפה לו בקוצר רוח כבר מהשניה החמישית אחרי שהתחלתי לשמוע בפעם הראשונה את The Start of Something. חתיכת התחלה. לאלה מכם שמנותקים מהיקום – באינדיפופ חם ועצמתי מהשורה הראשונה עסקינן. (הרבה דוגמאות – אחת, שתיים, שלוש).

The Radio Dept. – Pet Grief

האלבום ×”×–×” מעורר בי תמונה של ילד שהולך לבד בחורף אירפואי (שוודי ?) קפוא באזור תעשייתי אפרורי ומעביר מקל מטאטא שבור בגדר סורגים של מפעל מתכת נטוש בצורה שמפיקה את הצליל קלינג-קלינג-קלינג-קלינג. ובלי קשר לדמיון הפורה שלי, שירים מצוינים עם צליל אייטיז-×™ אך מדהים בשוגייזיותו. כמו שאמרו משכילים ממני – מפגש מרתק בין הסיטי-הול לבין איקאה. (אפשר לשמוע כאן)

Asobi Seksu – Citrus

יהיו שיתלו את חולשתי המובהקת לכל צליל שמנסה להדמות לLoveless של מיי בלאדי ולנטיין כסיבה המרכזית להמצאותו של האלבום ×”×–×” ברשימה. או ×–×” או היללות ביפנית. יכול להיות. בכל מקרה – אלבום זורם ונפלא. לא ממש שוגייז סלואודייבי טהור לדעתי – אלא משהו קצת פחות מנוכר. למי שלא הבין את כל המושגים ×”× "ל – ממש כדאי לשמוע את האלבום. (דוגמא להורדה).

בדיוק בזמן הזה, רק ב-2005, התקבצנו בחדרו של אדם ב, המתגורר ברחוב המקביל והיפה יותר. אוהד עמל במרץ על רשימת אלבומי השנה שלו, ואני זרקתי לאוויר את השמות האהובים עליי. עכשיו אוהד היקר פוסע כאחרון המוצ'ילרוס בגבעות גואטמלה במראה המזכיר את טין-טין, ולי נותר לסכם את השנה מבלי להתווכח עם איש (לפחות עד שהוא ישוב אל העיר).
לפני שאתם קופצים להתווכח עמי, קראו את ההנחיות הבאות: האלבומים המרכיבים את הרשימה שלהלן אינם בהכרח החשובים, המשמעותיים, המהפכניים או הכיפיים ביותר. עם זאת, הם בהכרח אלה שאני נהנתי במחיצתם יותר מכל ב-12 החודשים האחרונים. נסו להיות סבלניים. הם זקוקים לחום.
אה, גם אין כל חשיבות לסדר הופעתם.
—————————————————————————————————-

Mahogany :: Connectivity

מה? קולקטיב בינלאומי המתגורר בעיר החביבה ניו-יורק, ומתמחה בניסיונות חוזרים ונשנים לשוב אל תחילת שנות ה-90 עם מיני השפעות של שוגייז אנגלי.
למה? הרומן שלי עם מהוגאני החל כבר לפני 5 שנים, אז הם הוציאו את האלבום הראשון שלהם (המשובח יותר. אין מה לעשות, 2001 היתה שנה טובה יותר למוזיקה). הפעם נדמה כי העולם הרבה יותר אופטימי, השמים תכולים מתמיד והעוצמות גדולות אף יותר. כמעט קווין שילדס.
הזמן הנכון: טיול ברחובות עיר קרה, יד אחת טמונה במעיל והשנייה אוחזת בפחית בירה גרמנית צוננת.
אפשר לטעום?  supervitesse,  the view from the people wall,  neo plastic boogie woogie

Current 93 :: Black ships ate the sky

מה? דיוויד טיבט האנגלי ורעיו בסביבה כמעט אותו מספר שנים כמו ג'רוויס קוקר, אך ההזיה שלהם גדולה יותר. אחרי למעלה מ-20 אלבומים לאורך השנים, הפעם הרוח רכה יותר, מורבידית יותר וקודרת לחלוטין.
למה? בזכות שמונה הגרסאות השונות לאותו השיר (idumea), שכל אחת מהן נשמעת חצובה מאדמה אחרת. פעם זה מארק אלמונד שמזמר, פעם זה אנטוני ובמקרה אחר זהו טיבט עצמו.
הזמן הנכון: סופי שבוע גשומים בצפון הארץ, כשאין כל חשק או סיבה להיכנס לקצב.
אפשר לטעום?  sunset

Camera obscura :: Let's get out of this country

מה? הלהקה הסקוטית, או שמא הפלגיאט השכן של בל וסבסטיאן, בשורה של שירים מעוררי השראה ואסקפיסטיים לגמרי.
למה? לפעמים בחיים כל מה שצריך זה פזמונים טובים וקליטים, שמזכירים לך כמה ימים של לימודים לבגרויות ב-1999.
הזמן הנכון: כמו The Thrills לאביב 2004 בדרך למנגל אצל רעות במכמורת, כך קמרה אובסקורה הפעם. פרחוניים כגלבוע בחודש מרץ.
אפשר לטעום?  let's get out of this country,  lloyd, i'm ready to be heartbroken,  I need all the friends I can get

Marsen jules :: Les fleurs

מה? היישר מדורטמונד מגיע עלם האבסטרקט ×”×–×” (ששמו האמיתי – תחזיקו חזק – מרטין יולס). ממשיך מסורת עתיקת יומין של גרמנים חובבי מינימליזם שמקשטים את עצמם בפרחים ושובים אותי.
למה? בזכות היכולת הבלתי נתפסת להפוך תמונות וצלילים לחוויה שאינה מאפשרת לך לשקוע בנחת בקריאה. בלישה כינה זאת בעבר "האזנה אינטנסיבית", ובמקרה זה אין צודק ממנו.
הזמן הנכון: נסיעות, בלי עיתון או ספר. אותי ליווה מרסן בטיסה לברלין בדרך לאיסלנד, כשלצדי ישבה גותית ישראלית תלושה מהמציאות. כך התגברתי עליה.
אפשר לטעום?  Couer Saignant

Final fantasy :: He poos clouds

מה? מה, מה? כמה עוד אני יכול לדבר על אואן פאלט, הכנר של הארקייד פייר, שמחייה את כל קלישאות כלי-המיתר ביצירה המופלאה הזו שלו.
למה? לחיי כל הדרמות הקטנות, לחיי הקלילות והתיאטרליות המופתיות. יש שיאמרו שזה אלבום השנה שלי. אני, למשל.
הזמן הנכון: נסו את זה בכל מקום: בבית, בעבודה, בזמן חיפוש יורש לאורי גלר ואפילו במקביל למשחק של בית"ר.
אפשר לטעום?  This lamb sells condos,  arctic circle,  he poos clouds

iLIKETRAINS :: Progress – Reform

מה? הבשורה הגדולה ביותר של העת החדשה. מיני אלבום של קבוצת אינטלקטואלים סקוטים הכותבים על הרפורמה הגדולה בתחום הרכבות באנגליה, על כיבוש הקוטב הדרומי ועל בובי פישר המטורף. כבר אמרתי בעבר, ואני חוזר על כך שוב: החיבור הטוב ביותר שנעשה בין מוגוואי ומוריסי.
למה? מלודרמות יכולות להיות משובחות להפליא כשמי שעומד מאחוריהן האזין ממושכות לגאדספיד. באמת.
הזמן הנכון: ימים עצובים, בקרים חסרי זהות, ימי מחלה או סתם בעבודה. העיקר שלא תהיה סיבה גדולה לשמוח.
אפשר לטעום?  terra nova,  a rook house for bobby

Dirty on purpose :: Halleluja sirens

מה? חמישה ברוקלינאים שגדלו על בוהי נעליים אך גם על סוניק יות'. הנפש שלי מקבלת בקלות צלילים מעין אלה.
למה? בעיקר על שום כמה רגעים של אובדן חושים או זהות בקיץ האחרון. מה גם שאחד משיריי השנה שלי נמצא פה.
הזמן הנכון: סתיו של מקום אחר או אולי בכלל קיץ ישראלי טיפוסי. על כל פנים, יש צורך באוזניות.
אפשר לטעום?  Light pollution,  no radio,  your summer dress

Helios :: Eingya

מה? אהוב לבי, גולדמונד, הגיח השנה תחת זהות אחרת עם טפטופי פסנתר וציפורים. הגיטרה שלו חורקת והוא ענוג מתמיד.
למה? ברור שאין כאן מילים, והרי אנחנו אוהבים את החברים האינסטרומנטלים שמנסים לעשות מוזיקה אחרת. הייתכן שאין גישה נכונה יותר לעצבות?
הזמן הנכון: בלישה החיפאי אמר הקיץ, כי "לצלילי האלבום הזה גיליתי לפני מספר ימים שברגע שיש אזעקה, להקות של ציפורים ממריאות סימולטנית ודואות יחדיו בחוסר נחת במשך כדקה". לא אוסיף.
אפשר לטעום?  paper tiger

Sol seppy :: The bells of 1 2

מה?האוסטרלית שרצתה להיות דיפלומטית והפכה לצ'לנית של ספארקלהורס הקליטה אלבום נוגה שכמעט ופספסתי. אבל לא. הוא כאן.
למה? הקול שלה אמנם מרפרף ומהתל, אבל הלחנים והעיבודים – אוצ'ימאמא. תרשו לי להזיל דמעה בכל כמה רגעים.
הזמן הנכון: כשכוויה טרייה מארל גריי רותח אוחזת בחיכי אומר בגאון, הדליקו תנור, הסופה בדרך.
אפשר לטעום?  enter one,  slo fuzz, human

Archie bronson outfit :: Derdang derdang

מה? מוזר לראות להקות אנגליות מזוקנות. הכבוד המפוקפק והבלתי מהוקצע הזה הרי שמור לתל-אביבים ולזקני אינדי אמריקנים בלבד. ובכן, להלן להקה עם זקן.
למה? כי בלוז-פסיכדלי לא נשמע טוב יותר, חד יותר ולהיטי יותר ב-2006.
הזמן הנכון: אני חייב לשמוע את זה פעם אחת ולתמיד במסיבה גדולה ואיכותית. זה יכול להוות אתגר גדול מאוד לכמה מחבריי הקרובים ביותר.
אפשר לטעום?  kink,  kangaroo heat,  cherry lips

Yo la tengo :: I am not afraid of you and I will beat your ass

מה? אמנם הם ביטלו את מסיבת החנוכה השנתית שלהם, אך זקני ניו-ג'רסי היהודים האלה ממשיכים להתמיד ולהנפיק אלבום מופת אחד בשנה, פחות או יותר.
למה? ייתכן ואני משוחד, מכיוון שמדובר באחת הלהקות האהובות עליי, אבל לכמה רגעים נחמד היה לחוש זרזיף של 1994 בעורפי. ואני בכלל לא מתכוון להרחיב בדברים על השירים השקטים כאן, שיכולים להכניסני מתחת לכוננית הטלוויזיה.
הזמן הנכון: אוטובוס דן, פקק תנועה או רמזור מקולקל בדרך בגין, איש מסריח חולף על פניך, נימה של רעש באוזניך. אתה ניצל.
אפשר לטעום?  I feel like going home,  black flowers

Mono :: You are there

מה? "יפנים שעושים פוסט-רוק" יכולה להיות אקסיומה מלחיצה מאוד. עם זאת, כשמדובר ב-mono אני נותר עבד נרצע שמקבל כל דבר בהבנה, במיוחד כשמדובר בהקלטה הטובה ביותר של הלהקה.
למה? בשנה שבה עשיתי מאמץ-על לשוב אל הז'אנר הנכחד והאהוב כל-כך, האלבום המדובר עמד לו בנחת מעל לכל החידושים. מישהו בכלל זוכר ש-mogwai שחררו איזה אלבום בתחילת השנה?
הזמן הנכון: הגיעה העת להחשיך לגמרי את הבית.
אפשר לטעום?  the flames beyond the cold mountain,  yearning

The knife :: Silent shout

מה? נו, שני בני המשפחה השבדית הממוצעת שמכסים לעצמם את הפרצוף במקורים או במסכות ציפוריות כאלה ואחרות. כן, נו, אלה שכל העולם כבר דיבר עליהם.
למה? את האלבום הראשון גיליתי באיחור כבד – ולא ממש התלהבתי. אולם אז ירד הלילה, יום הכיפורים שלי ×”×’×™×¢, והביא עמו עשרות מפלצות משונות שקרעו אותי לתוך האוזניות. עם סכין, כמובן.
הזמן הנכון: אוי כמה שכיף לרקוד את הזעקה הדוממת או לרוץ ברחובות עם הקפטן.
אפשר לטעום?  silent shout,  we share our mother's health

Jóhann Jóhannsson :: IBM 1401, A User's Manual

מה? מלחין איסלנדי, כמעט פיקטיבי בעיניי. יוהן לקח הקלטות של מחשב IBM ישן שביצע אביו (יוהן גם כן) לפני למעלה מ-30 שנה, הוסיף לכך את העיבודים התזמורתיים המוכרים שלו, ויצר עוד בלטה ברצפה האיסלנדית הכה מרנינה.
למה? כי לא כל מה שפלצני בבסיסו אינו ראוי להאזנה. אם מתאמצים אפשר אף לשמוע את סטיבן הוקינג מדבר שם ברקע.
הזמן הנכון: מסיבת דראם אנד בייס עולצת או חגיגות היובל לספרים רבותיי ספרים. סתם.
אפשר לטעום? ibm 1401 processing unit, ibm 1403 printer

Adrian klumpes :: Be still

מה? פסנתרן אוסטרלי שהחליט להתחיל לשחק עם עצמו, במינימליזם כמובן. התוצאה הוכתרה כאחד התופינים האלקטרוניים המוצלחים של השנה, ואני דיי מסכים.
למה? בין כל העננים המצקצקים מבצבץ לו פסנתר אחד, רך ונמעך. לרגע אני נזכר ב-alva noto וחברו ריוצ'י סקמוטו, לרגע מתחשק לי לשחק בצ'מבלו.
הזמן הנכון: חפשו בעצמכם.
אפשר לטעום?  exhale

Hammock :: Raising your voice… Trying to stop an echo

מה? שני חברים שמנסים להחיות כל פיסה של דרים-פופ שהוקלטה אי-פעם. לרגע זה verve, ברגע אחר זה בכלל slowdive, אבל יותר מכל זה autumns.
למה? כי אף פעם לא נמאס לי לשמוע מפלים, זרימות, רוחות, שטפונות וצונאמים של דיסטורשן.
הזמן הנכון: כבר שבועות שזה עובד לי ממש טוב במקביל לעריכה של ידיעות מקרו כלכליות. ובכל זאת, לא לכולם זה יעבוד כך.
אפשר לטעום? losing you to you

B. Fleischmann :: The humbucking coil

מה? אוי ברנרד שלי, או שאולי תרצה שאתמיד ואקרא לך בי, אני מתקנא בצלילך האלקטרוניים הכה גרמניים. אתה היחיד שמצליח לשמור על גחלת של לייבל שלם שכבר הלך לאיבוד. ואתה בכלל אוסטרי, השם ישמור.
למה? כמה פעמים בחייכם הרגשתם שיש צליל שמאפיין אתכם? ובכן, ישנם רגעים שאני משוכנע לגמרי שברנרד פליישמן נולד כדי לנגן את פסקול ימיי.
הזמן הנכון: כנראה שבדרך לתחנות אוטובוס נטולות כל עוצמה וטעונות באשפת רחוב אורבנית. כמו בווינה!
אפשר לטעום?  first times,  from to

OM :: Conference of the birds

מה? שני טיפוסים קודרים שרגילים היו לנגן דום-מטאל עשו הסבה לעולם רך יותר, ועם זאת אפל כעינו העקורה של אודין.
למה? כי טרם שמעתי עבודה בס-תופים אדירה כל-כך שמשתלבת עם שירת מואזין אמריקני העטופה בערפל נערץ. וכל זה בכלל מזכיר לך את הבטא בנד, משום מה.
הזמן הנכון: לילות השכרות הגדולים ביותר, רגע לפני שאתם נרדמים, רגע לפני שאתם נופלים.
אפשר לטעום?  at giza

Adem :: Love and other planets

מה? כאשר Four Tet לא בסביבה, אז אדם הוא החבר התורן של Fridge המעולים שמגיע עם אלבום נפלא משל עצמו.
למה? בקול צרוד, סטייל ג'קו האומלל, מקפץ אדם בין טיפות הפעמונים, הקסילופון, הפריטות ומחיאות הכפיים. אני חסיד נאמן שלו, ובעיניי זה הדבר הטוב ביותר שהוא עשה למען האנושות. משום מה, איש כמעט לא דיבר עליו השנה. חבל.
הזמן הנכון: ימים של חיוכים, שבהם קיים דחף עז למחולות עממיים (בסלון הבית, כמובן). לחלופין, אסתפק גם בימים נטולי עבודה.
אפשר לטעום?  launch yourself,  spirals,  these lights are meaningful

Josephine foster :: A Wolf in sheep's clothing

מה? אלבום שלם המורכב משירים גרמניים עתיקים, שאותם לקחה פוסטר ועיבדה לכמה מרגעיי המוזיקלים האהובים השנה. ואיזה קול יש לה, איי יאי יאיי.
למה? אווירת תיבת × ×’×™× ×” רק עם קורטוב של יומרה ופלצנות – שני מרכיבים שחיי היו נוראיים בלעדיהם. מה גם, שמדובר בשיעורי בית, מבחינתי.
הזמן הנכון: מכון גתה?
אפשר לטעום?  der könig in thule,  wehmut

תחילה חשבתי שיהיה זה מסובך בצורה בלתי סבירה לגבש רשימה של שירים אהובים לשנה שלמה. הרי את חודש יולי בקושי אני זוכר, אז שאצליח לשוב אל פברואר או אפילו לינואר. עם זאת, המשימה הזו היתה פשוטה למדי. כל שהיה עליי לעשות הוא להיזכר ברגעים ספציפיים ולחשוב מה שמעתי בהם: מי ליווה אותי לשיעורי הגרמנית, מי לקח אותי כל בוקר לעבודה ועם מי ברחתי בדיוטי פרי אל אגף הממתקים השוויצריים? מה שמעתי במכונית בדרך לסבתא ומי ניגן בפול ווליום בראשי בדרך לאקוררי האיסלנדית? כמה מהתשובות לשאלות האלה מרכיבות את מצעד הפזמונים הפרטי שלי.
השירים האלה אינם בהכרח הטובים ביותר (בצורה אבסולוטית כלשהי), הם פשוט הדבר הנכון ביותר שיצא השנה ונגע בי, או לפחות בי. לחצו על השמות. הם מנגנים…

Director : Reconnect
מי שקרא את הבלוג הזה בשנה האחרונה כבר מכיר הדבלינאים החמודים שהגיחו לחיי באביב עם הסינגל הראשון שלהם. השיר הזה מעולם לא יצא באופן רשמי מחוץ לאירלנד, ולכן עוד ייתכן והעולם יפגוש בו. ייתכן גם שלא. ככל הנראה זה הפזמון ששרתי הכי הרבה פעמים ב-2006, במיוחד ברחובות העיר האפורה שבחוץ.
רגע בלתי נשכח: 3:59–> המילים האחרונות בשיר נאמרות, וכל שנותר הוא לצפות לפזמון שיבוא שוב. הוא אינו מגיע, ולכן אתחיל את השיר מהתחלה.

 Voxtrot : Mothers, Sisters, Daughters & Wives
להקת השנה של האייפוד רעב (יש למישהו ספק בנוגע לזה?) שיחקה אותה תוך שנה אחת עם שלושה סינגלים (או אי.פיז, אם בא לכם). בעיניי, ובעיני רבים – אין כמו שיר הנשים ×”×–×”, שמילא לי חללים רבים בהמתנות בלתי נשכחות לרכבות מאחרות על רציף 1 בתחנת השלום. שואלים למה עדיין? חכו לרגע הבלתי נשכח…
רגע בלתי נשכח: 1:24–> רבותיי, או שמא גבירותיי, פזמון הגיטרה של 2006. טו-× ×™-נו-נו, טו-× ×™-נו-נו-נו.

 Radio 4 : Enemies like this
יאללה, שתקו, אני יודע מה תגידו! "נו, חלאס כבר עם להקות ניו-יורק הסו 2003 האלה!". טוב, אני מסכים. האלבום של רדיו 4 באמת לא משהו, אבל הם לא צריכים אלבום. יש להם את אחד משירי המסיבות הטובים ביותר שמעולם לא שמעתי במסיבה. אני מסוגל לדמיין את חברי בלישה מתפוצץ על הרחבה עם מרפקים לפנים וכל הטררם הרגיל של מסיבת אינדי עם אנשים כבויים. כמה שמח.
רגע בלתי נשכח: 3:01–> הגיטרה מקפצת והבס נמוג. פינג פונג קצב משובח שמסוגל להפיל אותי לרצפת רחבה עמוסה בבירה.

 Current 93 : Sunset-the death of thumbelina
רגע לפני שהקיץ הואר באורות צפוניים מכל כיוון ובכל מקום בעולם, שקעה השמש במרתף הבלפורי שלנו. הקיץ נראה היה אז חזק מתמיד, המזגן שלנו אמר שלום, בעל הדירה נופף לגוד-ביי, ונותרתי אני עם רגע אחד ויחיד של סתיו מוזיקלי, כמו שרק חיפאי יכול לאהוב.
רגע בלתי נשכח: 0:15–> הפה נפתח ומתחיל לו סוג של כישוף משונה, שאין הגיוני שאוהב כלל. אפל מדי? מרגש מדי.

Primal scream : Country girl
פעם, כשבובי גילספי ×”×™×” מניח אלבום על הדלפק – העולם ×”×™×” רועד. השנה ×–×” לא ממש עבד, אבל לרגע אחד, איפושהו על אחד מכבישי איסלנד, בזמן שמישהו נאם על משהו בתוך היונדאי סנטה פה שלנו – בובי החל לצעוק. נדמה לי שזה קרה כשחיפשנו את הביקתה האבודה שלנו במקום שאת שמו אינני זוכר כעת. ×›×” מקפיץ ואינפנטילי. על מי ×–×” נכתב, לעזאזל?
רגע בלתי נשכח:3:51–> הפזמון מתחיל שוב, ובפעם האחרונה, כמעט. כאן הלהקה הזו אמורה היתה לפרוש. מספיק.

Hope of the states : Blood meridian
הפעם הראשונה שבה נתקלתי בתקווה של הארצות היתה באביב 2002, כשנשלחתי לראיין את מפקד אוגדת אילת ובאיזו שק"לית (שק"ם, למענכם) מישהו צפה באם.2. די חיבבתי את החשיבות העצמית והפומפוזיות שלהם. גם באלבום האחרון שלהם הם שמרו על הניחוחות המוכרים, והסינגל הזה אינו יוצא מן הכלל. משובח במיוחד לימים של נקיון דירה.
רגע בלתי נשכח: 0:55–> אינטרפול חודרים לראשונה לשיר. הבס, התופים, הגיטרות והאווירה אומרים ניו-יורק. מזויף, ועדיין, חביב.

 Final fantasy : Many lives –] 49 MP
אם היה לי ילד, ודאי הייתי דוחף לו כינור ליד. במקרה הטוב הוא היה מוזמן לנגן סולו עם איזו תזמורת פילהרמונית של תחנת רדיו בווארית. במקרה הרע הוא היה הופך לפיינל פנטזי ועושה את הבלתי ייאמן: מצליח להיות אמריקני פלצן, ועדיין לרגש אותי בקלות יתרה. ניפגש בסיכום אלבומי השנה, חביבי.
רגע בלתי נשכח: 1:22–> ×–×” בכלל לא שייך לאינדי. הכינור מתרסק מטה, רוטט כולו. האח.

 iLIKETRAINS : Terra nova
בוקר אחד אני צועד למכון גתה מכיוון ג'וסלנד והקריה, ויומיים אחר כך אני מגיח מכיוון איכילוב. פעם קו 18, פעם קו 38. פעם חום אימים, פעם רוחות עזות. בוקר אחד אקוזטיב, בוקר אחר דאטיב. ועם זאת, כמעט תמיד, כבר הרבה זמן, טרה נובה. כיף להתבודד על מושבי אוטובוסים כחולים עם יומרות סקוטיות בלתי מתפשרות.
רגע בלתי נשכח: 4:08–> מהרגע ×”×–×” ועד לסיום השיר, נדמה ×›×™ העולם כולו רועד, מבכה את לכתך בטרם עת. עד שהאוזניות מוסרות.

 Dirty on purpose : Your summer dress
עד לא מזמן כלל לא זכרתי שהשיר ×”×–×” קיים, עד שדי במקרה הוא עלה באיזה חיפוש שערכתי למחשב – ונזכרתי: "אני דיי אוהב אותך", אמרתי לו, והוא השיב בחיוך קטן ואמר לי שהוא יודע. בדיוק השטנץ שמפיל אותי, כך שזו לא חוכמה גדולה.
רגע בלתי נשכח: 3:51–> יש כאן בחורה ששרה, יש כינור, גיטרות שוגייז ברקע והתופים שוב באופק. מה אני עושה בישראל?

 Fields : Brittlesticks
כן, אני יודע שזה נשמע כמו טראוויס מעודכנים לרגע, אבל ×–×” כל-כך עדין וכיפי, ותמר העניקה לזה השמעת בכורה בגלי צה"ל לא מזמן – אז שאני לא אנצור? אפילו את הדירה החדשה סידרתי כשזה ברקע. למטה, ברחוב המשוקץ, המוני אנשים ודאי תהו מהו השיר היפיוף ×”×–×”.
רגע בלתי נשכח: 2:36–> מה ×–×”? אני שומע קסילופון קטן שם ברקע? האם זהו גיל?

 Boy kill boy : Suzie
כל אסופת שירי שנה חייבת להכיל איזה שיר בריטי נלוז וטיפוסי אחד לפחות. אני יודע שאצלי מופיעים כמה כאלה, אבל לסוזי הזאת אין מתחרים. כל פעם שאני רואה את הפרצפוים המטופשים של החבר'×” האלה בטלוויזיה, אני מעביר תחנה – אך לא כשמדובר בסוזי. אין כמו סוזי.
רגע בלתי נשכח: 2:33–> הייתכן שאני שומע כאן shed 7? הייתכן שבלישה עומד להיראות הערב על רחבת הריקודים?

 Belle and sebastian : Another sunny day
יש שירים שהשמחה פשוט אינה מסוגלת שלא לזלוג מהם אליך. למעשה, לנצח אזכור את הפזמון הזה בזכות האחיין שלי. הרי זה השיר הראשון ששינה את חייו, ומבלי שהוא מודע לכך. האופטימיות החיננית שנוטפת מיום השמש הזה גרמה לאיתמר הקטן לפתוח את פיו ולאכול דייסה לראשונה בהיסטוריה! ואיזה אושר היה אז בבית! היום הוא כבר קורא לי "גגיגה".
רגע בלתי נשכח: 1:32–> יש לנו פה קנון, ממש כמו בימים יפים יותר של בל וסבסטיאן. איפה איזבל, איפה?

 Asobi seksu : New years
אם אני אוהב את מיי בלאדי ולנטיין, את צ'פטרהאוס ואת רייד – האם ×–×” אומר שאני מסוגל שלא לחבב יפנית שמחברת בין שלושתן ביחד עם כמה אמריקאים? כנראה שלא. ×”× ×” לכם עוד שיר שהייתי רוצה לפרק איתו מועדון שלם, כשאני שיכור, ×¢×™×™×£ משבוע משעמם בעבודה וחולם על ניו-יורק.
רגע בלתי נשכח: 0:44–> יש לנו פזמון שוגייז מנצח.

 Vapnet : Storgatan
ילדים שבדים זה דבר נפלא. הם מנגנים על גיטרות צעצוע, מקליטים את עצמם בבית שרים על שלכת, ומשתכרים במסיבות פרטיות עם חברים שצעירים מהם בשנה-שנתיים. אין לאומה הזו כל תחרות בתחום המלודיות, גם כשמדובר בעלם בלונדיני שעושה צחוק מכולם. אה, והוא שר בשבדית, שפתה של דנושה.
רגע בלתי נשכח: 2:39–> אמנם איש לא שר עוד, אך הסוס ממשיך לדהור בשביל הצר המוביל לחנות צעצועים בשטוקהולם.

 Peter, bjorn and john : Young folks
שיר השנה? רינגטון השנה בדור השלישי? אולי בכלל מדובר בשריקה החשובה ביותר שיצאה מסקנדינביה? אה, ואולי זה הקליפ הכי מרענן שראיתי השנה? מה שבטוח, התחושה דומה לזינוק למים קרים ביום הלוהט ביותר של הקיץ, מיד לאחר שהמדינה שלך קיבלה על עצמה את עול הפסקת האש, המעיק כמובן.
רגע בלתי נשכח: 3:51–> ×–×”, ×–×”, ×–×” פופ משובח! פטר, ביורן או שמא ×’'ון מפנה מקום לשריקה המסחררת בפעם האחרונה להפעם.

 The legends : People like us
לא נעים לי לומר, אך גם הפעם מדובר בשבדים. ולא סתם שבדים, אלא כאלה משופמים, שמאוד מאוד אוהבים אייטיז, או לכל הפחות שמעו המון ניו-אורדר בילדותם הקרה. הגיטרה, ההמהום ×”×–×” ברקע, הזמזום ואפילו ההד הקצר והרכות של הזמיר יוהאן – עושים את כל העבודה. עוד שיר נפלא לצעידה לעבודה ביוני, יולי, אוגוסט, ספטמבר וכד'.
רגע בלתי נשכח: 0:02–> אסתפק בארבעת הביטים בפתיחה כדי להבהיר את עמדתי.

 Junior boys : In the morning
בוקר אחד, בסמוך לסניף הפועלים באלנבי, חלף על אוזניי השיר הזה ואז הוא נתקע. עברו כמה ימים, והבנתי שאם שוב אינני מסוגל להתחבר לאלבום של ג'וניור בויז, הרי ששיר אחד לפחות יספק אותי ועוד איך. מניסיון אומר, שמלבד יציאה במחולות בסלון ניתן די בקלות לבהות ברכבות בעזרת הלהיטון הזה.
רגע בלתי נשכח: 2:08–> כל הסליזיות מתגמדת אל מול המלודיה החלומית שפתאום מגיחה. טרילילי.

 Nina nastasia : Why don't you stay home
לא מזמן ×”×™×” פה סתיו קשה במיוחד. ירדו הרבה מאוד גשמים של אוקטובר, כאלה שהופכים לתירוץ ×”×—×™× × ×™ ביותר של נביאי שנת הבצורת. בעבור התקוות ההן לימים קודרים יותר – נולד לו השיר ×”×–×”. זכורה לי אפילו פעם אחת שנרדמתי בעזרתו על כסאות הפלסטיק המעוצבים של מכון גתה – לפני שהמורה שמה קץ לחלומי.
רגע בלתי נשכח: 1:37–> הפסנתרן האלמוני מנגן לפתע ברקע, והכל עובד למוד אחר לגמרי. ובכל זאת, דבר לא השתנה.

 Juana molina : Micael
בכל פעם שאני קורא ×›×™ מולינה הזו היא בעצם איזו ריקי בליך של ארגנטינה, שמככבת בשלל סדרות פופולריות במיוחד בארצו של דייגו – אני מזדעזע. איך יכול להיות שכוכבי הטלוויזיה שלנו אינם מסוגלים להתרומם לגבהים דומים, המזכירים לי את שערו של מיכאל אחר (זנדברג) במשחק הגביע המטורף נגד הפועל תל-אביב לפני כמה שנים. כמה חבל שזה נגמר מהר כל-כך.
רגע בלתי נשכח: 1:59–> ההתחרפנות הקלה מתחילה, ומזכירה לרגע איזה ניחוח רדיוהד לא קשור. כוונות טובות כל-כך בקול נעים כל-כך.

 James figurine : 55566688833
ממש באותם רגעים שכוחות צה"ל פגשו בכוחותיו של אללה אצל השכנה למעלה וחייבר 1 פגש את עפולה, נאלצתי להמשיך ולרקוד בלב הלבה התל-אביבית שלי. וכשזה קרה, הרגשתי כמו בפעם ההיא לפני 4 שנים, כשרקדנו לצלילי הרמן אונד קליינה בדינמו דבש, אולריך שנאווס ישב לצדנו, וגליטץ' נראה היה כמנה שווארמה: חם ועסיסי.
רגע בלתי נשכח: 5:31–> שתי דקות של סוכריות מקפיצות מסתיימות במלודיה טיפשית הראויה למחיאות כפיים סוערות. בתום ריקוד מתיש, כמובן.

The Walkmen : Don't get me down – come on over here
אל המצילתיים האופייניים של ווקמן הצטרפו לשיר אחד באלבום האחרון גם קולות אחרים, לוהטים יותר, כאלה המעירים אותך בבוקר כשאין לך כוח לקפה, אינך בטוח בגרמנית שבפיך ובקו 18 לא ממש נשאר מקום בשבילך. אגב, זו ניו-יורק. זה הצליל שלה.
רגע בלתי נשכח: 2:09–> תכינו את האוזניות! הבס חוזר לפעול ושילה מתבקשת שלא לבאס יתר על המידה. ×–×” עובד, תשמעו.

 Good shoes : We are not the same
הופה הופה, הופה הופה, יש גביע, יש אירופה. זה כנראה השיר הכי טוב שיצא מהאי הבריטי בשנה האחרונה לפחות, ועל כך גם תמר תסכים עמי. וגאד, יש לו קליפ אלוהי שכולו מגזרות נייר וחבורה של נערים בריטים אדישים, המשחקים באופן מושלם בהקלטת סטריאו. כל-כך אינדי אנגלי שבא לי לבכות. כה משובח.
רגע בלתי נשכח: 1:51–> אהוי, איזה קצב, אהוי. חבל שאלוהים לא עשני אנגלי.

 The knife : Silent shout
בפסח האחרון ביקרו בישראל כל אחייני הקוסטה-ריקנים. אחרי שבוע אצל הוריי בחיפה, הם כבר ידעו לזמזם את כל המלודיות של "השיר עם היצורים" – כך הם קראו לזעקה השקטה של האחים השבדים לבית סכין. ואם האחיינים שלי מרוצים ממוזיקה שאני מביא להם, אז גם אני חייב להיות מרוצה.
רגע בלתי נשכח: 0:52–> אלמנט הפחד נכנס לסיפור בסיוע כמה הצלפות אלקטרוניות. במרכז אמריקה עדיין מצומררים.

 Ms. john soda : Hands
סוכריה קטנה עם פסים לבנים וורודים שאמורה היתה להיות מושרת בכלל בגרמנית, רק כדי לשווק את השפה הרכה והלא אהודה הזו. במקום זאת, מונחת לפנינו הגברת ג'ון סודה מתוקה מתמיד, על סף המיאוס, אך ממש בשיאה. כך עדיף היה בתקופה מסוימת לפתוח את השבוע.
רגע בלתי נשכח: 1:25–> כל הרגעים נעשים סמיכים יותר כשעוד שכבה אחת של סינתי עולה למעלה.

 B. Fleischmann : From to
ממש ברגע האחרון נזכרתי כמה אני אוהב את ברנרד פליישמן. ב-1 בפברואר כתבתי על השיר ×”×–×” שלו, והייתי משוכנע שמדובר ב"אלבום החודש שלי". מה שבטוח הוא שזה ×”×™×” אחד השירים ×”×›×™-×”×›×™-×”×›×™-×”×›×™ מושמעים בבית שלנו בשנה האחרונה – עד שבאה אגנס מדויסבורג וגנבה את כל הסימפתיה.
רגע בלתי נשכח: 3:44–> בראש של האוסטרי יש ציפור שחורה שאינה יכולה לראות, ואיזה נקר מנקר את הרמקולים שלי בפול ווליום.

The sunshine underground : Commercial breakdown
הרבה זמן לא תקלטתי במסיבה שמחה באמת, כך שאני רק יכול לדמיין את התחושה המרנינה הטמונה בצפייה בכמה צעירים קופצים כשהשיר הזה מתנגן ברקע. בינתיים, אני פוסע איתו במסדרונות ארוכים בבית מעריב ומחכה לרגע שבו אוכל לצעוק: "ווהווו".
רגע בלתי נשכח: 3:01–> עוצמה בריטית בהתגלמותה הטיפוסית ביותר.

 Sigur rós : Hafsól
את השנייה שבה הם התחילו לנגן את השיר האהוב ×”×–×” ב-30 ביולי אני לא מתכוון להוציא בקלות מהראש. מקל התופים הקיש במרץ על הבס, והאוויר ×”×™×” קפוא. ברקע הקרינו כל מיני צילומים של עמודי חשמל – וידעתי, באמת ידעתי – שהגשמתי חלום. ×–×” אמנם במקור מהאלבום הראשון של הלהקה, אך זו הגרסה הטובה יותר ששוחררה השנה כבי-סייד לאי.פי האחרון.
רגע בלתי נשכח: 6:38–> שניות לפני השיא, לבד באמצע שום מקום, הקול שלו נשבר, אני מרוסק לחתיכות ובזכות הצמרמורת מגלה לפתע שיש לי שערות גם על הרקות.