הידד, הגשמתי חלום. ביתי יושב לו בנחת על גדות נהר וגונדלות מודל 2005 שטות בו בעצבנות. אם לא הייתי גר בקומה שנייה, או לחלופין – לו הייתי מתגורר עדיין במרתף מטפטף – ייתכן והייתי בוכה הלילה. למזלי, אני יכול להתבונן בסיפוק בנהר.

עושים חיים, רגע לפני שהפוסט פאנק גווע

שלשום בלילה, בזמן שכל המוזיקאים האהובים עליי ישבו לצד עצים מקושטים וגרביים אדומים, שקעתי במצעד 50 שירים הנושאים את שמו של ג'ון פיל ששודר בטלוויזיה. בין מיני מחדלים נשכחים (דאטסאנז, למשל) היו שם גם כמה הברקות מרגשות עד דמעות. רעותה לפחות בכתה, לטענתה, כשהתברר שאת הבכורה תופס לא אחר מ-Atmosphere של איאן קרטיס וחבריו. אנחנו בכלל היינו בטוחים שיהיה זה טינאייג' קיקס האל-מותי.
על כל פנים, הערב הוא הערב לחשוף את הדבר הטוב ביותר שקרה לי ביומיים האחרונים: The new stone age של מיודענו האנגלים, או שמא החיפאים, OMD. התמרונים התזמורתיים בחשכה, כן? ובכן, ריצה ברחוב תל-אביבי קפוא, להלן אלנבי, יכולה להשתדרג עם ליווי שכזה. נדמה לי שזה האבטיפוס המוצלח ביותר ל-The Knife שבוצע אי-פעם.

זה לא איאן קרטיס, אני יודע

חורף נעים.

Orchestral Manoeuvres in the Dark – The new Stone age