×–×” כל כך נדוש לעשות סיכומי שנה שזה כבר אנטי-פוסט-מודרניזם לא לעשות אותם. אפשר להגיד עלי הרבה דברים – אבל אנטי-פוסט-מודרניסט הוא בטוח לא אחד מהם. אז ×”× ×”, סיכום השנה של האייפוד הרעב. הייתי כותב כמה השנה הייתה יחסית דלה ומאכזבת אבל את ×–×” כבר כולם אמרו. אז ×”× ×” עשרת האלבומים המשובחים ביותר שזכיתי לשמוע בשנת 2005, שנה מגעילה מכל הבחינות, גם המוסיקלית. אין סדר מסוים לאלבומים. כלומר, יש, אבל אין לו משמעות.

Broken Social Scene – Broken Social Scene

אני חושב שזה שינוי לטובה. האלבום ×”×–×” ממש שובר את הטרנד הנפוץ מדי בימינו של להקה שהאלבום השני שלה (או לצורך העניין – האלבום שאחרי האלבום המטורף שלהם) נשמע כמו זכוכית שבורה מלאה בקוטג' מקולקל. האלבום ×”×–×” ×—×™ ונושם לפחות כמו הקודם.

Wolf Parade – Apologies to the Queen Mary

השניות הראשונות של האלבום ×”×–×” העבירו בי צמרמורות והזכירו לי את ימי נעורי, עת הייתי יושב ומאזין לאמפישלושים של מודסט מאוס. ההמשך לא אכזב – הפקה טובה עם שירים לא רעים בכלל. ורק המחשבה על הקליפ המטורף שיהיה לזאבים האלה אוטומטית מקפיצה אותם אל העשיריה הפותחת.

Sufjan Stevens – Illinoise

אני לא אכתוב כי אביעד רצה לכתוב על האלבום הזה. טוב, אולי קצת. מדובר באלבום עמוס לעייפה ביצירות מופת של הלבנוני הגאון הזה. לא זוכר איפה קראתי את זה, (ולכן כל הזכויות שמורות למי שזה לא יהיה), אבל זה סוג של פוליפוניק ספרי למי שאלרגי לכל הדביקות של התזמורות שלהם. גאון.

Bloc Party – Silent Alarm

האמת היא שזה היה די מזמן, בתחילת השנה, אבל אני זוכר שהייתי די מרוצה מהאלבום הזה שהיה וכנראה עדיין הינו אנרגטי וחם. קשה להגיד שאני מאלו שגדלו על ברכיהם של הג'וי דיביז'ן ושאר החיוורים, אבל מהפרסבקטיבה שלי זה עדיין נראה טוב. אז מה אם העטיפה של האלבום נראית כמו העטיפה של האלבום השני של טראוויס.

Bright Eyes – I'm Wide Awake, It's Morning

שמעתי את האלבום הרבה פעמים כדי להיות בטוח, ועכשיו אני בטוח. מדובר באלבום קלאסי. כל השירים טובים מאוד. אפשר להגיד שזה גם אחד האלבומים הראשונים בהיסטוריה שגרמו לי להקשיב למילים. כנראה שזה רע אבל זה היה כיף.

Jose Gonzales – Veneer

האלבום הזה השתרבב לרשימת עשרת הגדולים בשבועיים האחרונים אבל הוא עשה את זה עם הרבה פאסון ובלי לחשוש יותר מדי. בדקתי אתמול וגיליתי שהצליל של כל השירים זהה לחלוטין, מה שמעורר הערכה בימים אלו של גיטרות במהופך. אחלה שבדי.

Iron and Wine with Calexico – In The Reins

כשאביעד ראה את האלבום הזה ברשימה שלי הוא נפנף בזלזול ואמר 'הי אוהד אני רואה שיש לך הרבה פולק ברשימה'. הדפתי את האשמותיו לכל הרוחות. האלבום הזה מצוין ומתבלט בעיקר בגלל כתיבת השירים המופלאה של ברזל ויין. האלבום האלקטרוני של השנה.

Stars – Set Yourself on Fire

אני יודע שהוא לא היה כל כך פופולרי במקומות שבהם משמיעים מוסיקה שהרבה אנשים אוהבים לשמוע, אבל כנראה שזה אלבום הפופ של השנה. פופ-שוגייז. דרים-פופ. משהו כזה. קשה להגיד שזה אלבום רציף ויציב במיוחד אבל יש בו כמה שירים בולטים.

Andrew Bird – The Mysterious Production of Eggs

תמיד שנאתי כינורות. אבל האלבום הזה דווקא מצליח להביא את הכינורות באופן לא מאוד מעצבן. כאן במפקדת האייפוד הרעב הגענו למסקנה שאנדרו בירד נשמע כמו שילוב של סטפן מלקמוס, תום יורק ויש הגורסים שגם רופוס ויינרייט אבל אני לא אוהב אותו אז לא אכפת לי. אלבום טוב על אף התעלמותו הבוטה מקיומן של תרנגולות.

Sigur Ros – Takk…

לדעתי האלבום הזה הוא האלבום שמקבע את מעמדה של סיגור רוס כאחת הלהקות המשמעותיות שהזמר שלהן נשמע כמו לוויתן חובב אינדי. אלבום מצוין שהתגובה האינסטנקטיבית אליו היא לרוץ לעבר משרד הנסיעות הקרוב ולרכוש במהרה כרטיס למטוס הבא שיוצא לאיסלנד. יש סיכוי טוב שאני עלול לעשות את זה בקרוב. זה היה יכול להיות אלבום החורף של חורף 2005/06 לו רק היה פה חורף.