היה נדמה לי שכבר שמעתי על The Chap קודם, ואכן לא הופתעתי כשהקלדה קצרה של שמם פה בצד שמאל העלתה שיר כוח שאביעד השכיל לכתוב עליו בחודש ינואר הקריר של שנת 2006 הנשכחת (אי אפשר להוריד את השיר יותר, אבל לא נורא, מיד תראו שיש תחליף הולם אפשר להוריד את השיר, ובכל זאת פה יש חלופות הולמות נוספות :).

חברינו הבריטים מוציאים אלבום שלישי בימים אלו, Mega Breakfast שמו. אני חושב שהתמונה שלהם כפי שהיא מופיעה באתר הלייבל שלהם מתארת באופן נפלא את איך שהם נשמעים :

כן, קצת קשה להגדיר את זה במילים. אבל זה חזק מאוד מאוד. האלבום הזה מתחיל בשני שירים נפלאים, קליטים, פופיים אך מוזרים במידה, שללא שמץ של ספק מכבדים את ההגדרה 'שיר כוח'. לדעתי הצ'אפים האלה עוד יהיו גדולים, ולו רק בזכות החולצה של המתופף בסרט הזה. הקיץ התחיל ! מי בא לים ?

The Chap – They Have A Name
The Chap – Fun and Interesting

אני לא רוצה להיסחף, אבל יש לי תחושה שלפנינו מונח להיט השנה. תמצאו לי אדם אחד שלא יקום לרקוד אותו – ואני מת. אפילו החיפאים רקדו אותו אמש. אפילו הם. שבועות אני שומר אותו בראשי, רוקד אותו בזמן מבחנים מתישים, ומתקשה להוציאו מראשי בלילות. אני כבר לא יודע מה ×™×”×™×” איתי. כנראה שלא אזדקן לעולם.

זו הסיבה בגללה לא נאחר ליום ההולדת שלכם,
סודות שהחזקנו ביום ההוא יישמרו בבטחה.
כל החברים כבר עזבו, אז בואו נחגוג,
ואתם עדיין שומרים תקווה לברנש ההוא שגורם לכם לחכות.

אורות ומוזיקה – נמצאים בראשי
היי הבייבי שלי בזמנך החופשי!

חג שמח מאוסטרליה!

Cut Copy :: Lights And Music

נהייתי איש של טראש. יש לי שפם דק של נער בר-מצווה מהאייטיז, שרשרת זהב דקה על הצוואר וזנב סוס א-סימטרי וחזירי על העורף. אני משמיע בריטני במסיבות, וצופה בכדורגל ביו-טיוב. אני קונה טורטית במכונות המזון המקורר בקמפוס, ומתמוגג מעוז רוחה של מרגרט תאצ'ר. אני נשבע בקסמי הריאליסטים, וחולם על טחינה עם פטרוזיליה של אמא שלי. אני מתגעגע למרקו ואן-בסטן – ואף גרוע מכך: מחייך אל השמש האביבית. אכן, הפכתי לקיץ. קצת קשה לי שלא ליפול לידי הטראש, כאשר העולם כולו טראש. תראו מה ×–×”, אפילו הכבשים בניו-זילנד גילו אותו.
פוסט אחד למטה השתגעתי על PNAU, והנה אני חוזר אל העלמה ההיא שעשתה איתם את Embrace, ליידיהוק קוראים לה. אין לה לא אלבום ואפילו לא שני סינגלים, אך יש בי אהבה. הבחורה הזו, על כל הפרמננט שהיא נושאת על ראשה, נעה על ציר פריז ולונדון ועמלה קשות על צלילי הפופ הגשמיים שלה. היא חברה של הטינאייג'רס החביבים וגם של שוקו (שעליה עוד אכתוב כאן בקרוב), אך גם בלעדיהם נדמה לי שהיא הדבר הכי מגניב שאי פעם יצא מוולינגטון.
אני אמנם חובב סופרלטיבים נלוז, אך ברשותכם – אחלק גם לה את תואר שיר הכוח שאותו אני כל-כך אוהב. כנראה שרוח הזמן היא כוח. כל העולם מסיבה אחת גדולה, תאמינו לי. תסתכלו על הקליפ המצורף ותבינו.

Ladyhawke :: Back of the Van
Ladyhawke :: Paris is Burning

אני נשבע בכל אל שקיים, שמעולם לא חשבתי שאומר את הדבר הבא: אוסטרליה היא המקום החם בעולם (וגם ניו-זילנד, אבל על כך בפעם אחרת). מאז תיכון הלבבות השבורים לא אהבתי כל-כך את הקיץ כמו שאני אוהב אותו כעת עם האוזניות הקטנות שמונחות באוזניים שלי ומנפצות אותי עם PNAU.

חודש שלם וצפוף אני חושב מתי אכתוב על הצמד הזה מסידני, שאמור, יכול, צריך, חייב להרים בקיץ הקרוב את כל המדינה העצובה הזו על מיטב הקרוקס שלה. קחו את ג'אסטיס, חברו להם את דיג'יטליזם ותקבלו את אסופת הכוח האינסופית הזו שנקראית האלבום השלישי של פנאו. באוסטרליה הוא כבר שוחרר לאוויר בקיץ שלהם, לפני כמה חודשים, אבל שאר העולם עוד לא ראה אותו מול עיניו. בינתיים מסתובב הצמד הזה ברחובות פריז ועושה חגיגות.

באופן רשמי אפשר לומר כי 2008, על אף חששותיו של אוהד לפני כמה חודשים, היא היא שנת הכוח האולטימטיבית. וחכו חכו, איזה שבוע של כוח אני מכין לכם. אני בכלל לא יודע מאין עליי להתחיל. עוד נראה. חג שמח!

PNAU :: Come Together
PNAU :: Embrace
PNAU :: Baby

והנה הופעה קטנה שלהם בתוכנית בוקר אוסטרלית. אחח.

אני חייב לשים סוף לפארסה הזו. אלוהים גילה לפני כמה ימים איך אמור להישמע קיץ, ומשום מה אני מתמוגג. אני לא יודע מה לומר באמת, ×›×™ יש לי 4 דקות בלבד להתעסק בכל הפרוצדורה המייגעת הזו של ריצה אל האוטובוס – אבל אני אנסה להיות תכליתי.
תקשיבו לי טוב, פיטצ'פורק אמנם נתנו להם רק 6 ומשהו, אבל MGMT הם הדבר שאמור לעשות לכם את השבוע ×”×–×”. מאז שתמר ואני נפלנו על הקליפ המטורף שלהם, ראשי אינו נרגע, ידיי רוטטות באוויר, רגליי כבַּטוּקֶאדָה – ואני גולש (במילעיל), גולש. אין לי די זמן להכביר במילים, ולכאן אסתפק ואומר: Time To Pretend של הלהקה הברוקלינית הזו הוא האושר הצבעוני ביותר שחוויתי עד ×›×” ב-2008. אני משתוקק שתחוו אותו גם כן.

MGMT :: Time to Pretend

עכשיו, אחרי שאלופי האקדמיה קמו לתחייה והציפו את הפרוזדורים בשלל סוודרים משובצים ומכנסי קורדורוי בגווני הבז' השונים, ריגוש חדש קרב ובא. דני דויטש בסוודר טורקיז הודיע הערב ×›×™ השלג ישתדל לכסות לי את המרצפות בחניון ביום רביעי. הבעיה היא שאינני יודע ממה עליי להתרגש יותר – מהפסאודו חורף הקורץ או מדויטש שגילה את נפלאות הניו-רייב במלבושיו. אחרי שעמית סגל ביקר במסיבתנו המשובחת ב"תקליט" בשבת האחרונה, התרשו לי להחזיק אצבעות ולקוות שאיש הגשם הצעיר רואה גם הוא את האור?
דני, אם אתה קורא את השורות האלה, אנא חבר אל מחשבך רמקולים גדולים, הגבר את הבס, אל תפשוט את הסוודר הזרחני, עמעם את האורות ועמוד במרכז החדר. כעת תן לאלביס לתת לך בראש, הבער מנועים, והכה באוויר בידיך בקצב קבוע. חבוב, אתה באמת רוצה ניו-רייב בצבע טורקיז? אז קבל את הפוריטנים החדשים ואת אלביס שלהם – עוד יצירת מופת בריטית שמשתווה רק לליל ברקים ורעמים הרסני ויוצא מגדר הרגיל.
ממש בשבוע הבא תתפשט ברחבי בריטניה בשורת אלבום הבכורה של הרביעייה הזו, Beat Pyramid קוראים לו, ולפי מיטב הבנתי הבאזזזזזזזז כבר מהדהד בממלכה. האקלקטיות של הפוריטנים החדשים האלה קצת קשה לעיכול לפרקים, אבל משהו במבנה השברירי שלהם שובר דווקא אותנו בבית הירושלמי שלנו. אלמלא הציפייה לראשון של ה-Foals, הייתי פורש כבר מחר.

These New Puritans :: Elvis
These New Puritans :: Numerology
These New Puritans :: En Papier

וסליחה על ריבוי שירי הכוח. זה לא אני אשם, אלא אתם, המרצים.

פרץ נוסטלגיה נוגה אחז בי הבוקר. סוף סוף נעלמה השמש מעל הרי עיר שלם, וחלום ליל חורף שלי התגשם. אינני יודע מה בדיוק גרם לכך שאקח את הגיטרה יתומת המיתר ואתחיל לנגן דווקא את Whatever של אואסיס מבלי לשיר ולו מילה אחת, אבל משם היתה הדרך אל המחשב קצרה, וחיש מהר נמצאה אותה גרסה נפלאה לשיר התמים הזה, שבעבר היתה מוקרנת פעם אחר פעם בערוץ המוזיקה הבינלאומי. ליאם ישב אז עם מיקרופון מעליו, נואל התחמש במשקפי שמש כהים וסווטשירט של אדידס, ובונהד האגדי ניגן (או לכל היותר בהה) בפסנתר חשמלי ישן. כל זה קרה בתוכנית המיתולגית ההיא Most Wanted עם הבריטי ההוא עם הסנטר העצום. סביר להניח שעל שיר זה אגדל את ילדיי.

Oasis :: Whatever – Most Wanted version

ולעניינו.
גבירותיי ורבותיי, שבועות ארוכים ידיי זממו לנסח כמה שורות על הלהקה הגדולה הראשונה של 2008, אך עידן סיכומי השנה החולפת מנע זאת מהן. כעת, באיחור קל, חש אני כשליח אלוהי הנצנצים החולש על חיינו, והנה אני מתייצב כאן כדי להפיל מהלומה ראשונה על שנת 2007 ולהכריז: הידד, הרי לנו ריגוש חדש!

Friendly Fires, אני לא מתכוון להפיל איש מכסאו כאן, הם שלישייה אנגלית שעלולה להתיישב תחת אותה הגדרה נזילה של ניו-רייב. בין אם באמת קיים ×”×–'אנר המופשט לגמרי ×”×–×”, ובין אם אלו הם רק תמר, אלושה ואני שמתרגשים בכל פעם שמתחיל הפזמון הנהדר של "פאריז" (שימו לב להתרחשות לאחר 2:08 דקות) – לא אתן לאיש לשכנע אותי שאין מדובר בהבטחה עצומה. הקצב המתגלגל ×”×–×”, המשתלב עם כיסופים משונים לעיר אירופית, מתפוצץ בכל פעם מחדש כמו זיקוקין דינור בשמי האינדי. בכלל, בשילוב עם הסינגל הקודם שלהם, On Board, נרקמת והולכת התחושה ×›×™ הרי לכם דוגמה לחבורה שמתמקמת בקלילות תחת הכותר "הדבר הגדול הבא".

מומלץ בחום: Friendly Fires :: Paris
Friendly Fires :: On Board