בעודנו עומדים מחויכים בהופעתו של מיסטר נובלמן בשישי האחרון במגדל האופרה, איבדתי את שיווי משקלי. על אחד מכותלי סניף טאוור רקורדס שבו התקיים המאורע נתלה לוח שעם, שאליו היו מחוברות שלל ביקורות אלבומים. נובלמן שעשע את כל הנוכחים, ואילו אני שקעתי אל השאול, ובו פגשתי את יוסי חרסונסקי שגילה לי כי קם לו יורש. "בני, הגיעה השעה שתכיר את גבע קרא עוז", פלט לעברי חרסונסקי החביב. "הוא יבש אף יותר ממני".
עיזבו את מיסטר קלוגר, השליכו לכל הרוחות את מיסטר קאנן, זרקו לפח אפילו את מיסטר ג'וליאן קזבלנקס עם 6 הכוכבים שלהקתו קיבלה ב-7 לילות. גבירותיי, רבותיי, חברים, חברות – נראה כי זה הרגע להכריז על מדור חדש באייפוד הרעב. המדור שיישא את נס המאבק במבקרי המוזיקה שמוציאים כל חשק לגנוב את המוזיקה שעליה הם כותבים. קבלו את "יומנו של גבע". וקדימה לשירות קבע.
כסיפתח, הבא נחזור יחדיו אל ביקורתו של גבע העוסקת באלבומם החדש של חברי א-הא, שבה משיב אותנו הכותב אל לא פחות משתי להקות שאיש לא רצה להיזכר בהן.
"מי שעקב אחרי א-הא לעומק ולא הסתפק בהכרת הלהיטים שנכנסו לרדיו, יודע שתמיד היה לה צד קודר ומלנכולי למדי, וכשרון מוזיקלי לא מבוטל למלודיות (בדומה למשל ל'קראודד האוס')".
ועכשיו אל האושר…
כבר כמה ימים שאני אוחז באצבעותיי ונמנע מלהתייחס לשיר הבא, אך החלטתי לומר "חלאס". אין מנוס מלגלות את הסוד, ואף להצמיד לו סטיקר אדום בצורת כוכב.
אני עוד תוהה איך בכלל הגעתי אל החבורה האנגלית המשונה הזו, שעונה לשם החביב the chap, אך עובדה היא שמדובר באחת מן ההפתעות הגדולות והצבעוניות שארבו לאייפוד שלי מזה תקופה ארוכה. לא ארחיב במילים, כי אין טעם. רק אגלה לכלל העם וגם לעדה, שכך הייתי רוצה שלהקתי הבאה תישמע.
נכתב תחת הנושא להקה עם זקן, מוסיקה, משהו טוב למסיבה, שיר כוח, שירים של אנגלים :: 12 תגובות
משובח לגמרי The Chap
אחת הלהקות המעניינות ביותר שגיליתי השנה.
יש להם אלבום מעולה מאוד בשם Horse מלפני שנתיים-שלוש ככה, אותו הכרתי במסגרת בולמוס על הלייבל המעולה לא פחות Lo Recordings, שהביא לעולם עוד כמה אלבומים שאהובים עליי מאוד, כמו Formations של Mileece, איזה אלבום של Cursor Miner ואת שני אוספי הלייבררי-מיוזיק האיטלקי של בארי 7 מאד-אן-טו-אקס, המכילים רצועות סאונדטרקס מרהיבות ממש של אניו מוריקונה וחבר'ה מהאזורים האלה [אביעד, זה ממש בשבילך].
ובאשר לצ'אפ: אווירה צקצוקית בגדול, אבל עם נשמה. מומלצות במיוחד הרצועות Remember Elvis Rex ו-We're Not Impartial. את האלבום החדש שלהם לא שמעתי, כמובן, אבל אדרש אליו בהקדם.
דנה, מותק, כבר מזמן אני תוהה איך עולם המוזיקה מסתדר בלעדייך. בשם חברייך למאפיה החיפאית אני דורש: שובי לשורות גנבי המוזיקה. הצטרפי אלינו.
אה, סליחה, מי אמר שאיש לא רוצה להיזכר בא-הא? אחלה להקה, למרות שלא הייתי מתפתה לנסות את השירים שלה שלא נכנסו לרדיו.
all in good time, my boy.
השיר ממש מוצלח.
אדם, כששמעתי אותם לראשונה, ישירות חשבתי עליך. אני חושב שנועדתם זה לזו.
ראיתי את הצ'אפ לפני שנה בהופעה ונדלקתי עליהם.
יש להם אלמנט ארק רוק שלפעמים עולה על העצבים. אבל בגדול הם שווים (במיוחד הקלידנית)
רק אני לא הבנתי את הקטע עם גק"ע?
כיצד יתכן ועלו שני פוסטים המוקיעים את גק"ע, באותו יום ממש, גם כאן וגם בחוקנ'רול? אדרוש ועדת חקירה. או שאולי מדובר בשיתוף פעולה? ואם כן, מה מטרתו?
הרבה שאלות קשות יהיו לועדת החקירה שאדרוש.
וכיצד באמת גק"ע הצליח לעצבן בן-לילה את תת המודע הקולקטיבי של קהילת האמפי3-בלוגס?
שאלות קשות.
אגב- אביעד – השידוך לא עלה יפה ביני לבין החברים שם למעלה. השיר עדיין ממש מוצלח בעיני- האלבום פחות, אני חושש.
אנחנו היינו קודם! כמובן!
:)
גבע קרא-עוז: סמל מין עברי
