לא תכננתי לומר דבר היום. לאחר שבוע שבו כמעט ולא האזנתי למוזיקה בשל ביקורם של הוריי בהמבורג, אתמול הם עזבו, גשם לא ירד כלל, ואני שבתי לחדרי כדי להאזין למשהו חדש שלכאורה לא הכרתי. כדי להירגע מן הבדידות המחודשת רכשתי כרטיס טיסה לביקור בישראל לצד שישה כרטיסים להופעות חשובות כאלה ואחרות שמחכות לי בנובמבר. בדרך כלל אינני מצטייד מראש באשרת כניסה להופעה, אבל אלו שיתרחשו כאן בחודש הבא הן אולי החשובות בחיי הנוכחיים. לא פחות. אולי יותר?

אולם לבד מהופעות קורים לי גם דברים אחרים באוזניים. אלבום הבכורה של Small Black כבר פה, וכגודל הציפיות – גודל הסיפוק. New Chain שלהם הוא אחד היפים של השנה. אחרי ×”-EP המוצלח שהוציאו לפני כמה חודשים בימים הראשונים של תחושת הצ'ילווייב האביבית בירושלים, ברור ×”×™×” עם מה יש לנו עסק כאן: גיקים רכים ונטולי שיזוף מברוקלין, שמסוגלים להרקיד מאות נערים ונערות במחסנים ריקים, בלילות קרירים, בבגדים אחרים, עם חלומות על חמה. קל לי להיסחף אחרי כל ×–×”, אף שאני ממעט לחלום על דברים דומים. בכל זאת, מדובר בתענוג של אמצע שבוע.

בעוד חודשיים בדיוק, כך אני רוצה להאמין, איאלץ לנסות ולסכם את השנה המוזיקלית היפה ביותר שחוויתי בחיי – והנה כבר כעת הענקתי לה סופרלטיב. אין לי מושג עדיין מה אכתוב, אף שברגע ×–×” אני משקר לעצמי. את השורות הראשונות כבר ניסחתי בראשי פעם אחר פעם במרפסות שונות, בערים שונות, במדינות שונות, אף שהשורות לא היו שונות בכל פעם. נדמה לי שהאלבום ×”×–×” יטייל לו ביניהן.

 Small Black :: Camouflage
 Small Black :: Light Curse
 Small Black :: Photojournalist
 Small Black :: Search Party
האלבום המלא והמעולה

כבר 24 שעות שלא מפסיק לרדת גשם. איזו דרך נפלאה לפתוח עוד טקסט, מה? כולם בעיר פה מבכים את בואו של הסתיו הזדוני, ורק אני כמו איזה ילד שובב מציק להם ומחייך בקול בכל פעם שהם מתלוננים. אני כנראה יודע מה מחכה לי בבית (כשהמחשב שלי לא קורס מעייפות) – ולכאן אני מאושר. כל-כך הרבה מוזיקה חדשה, לפעמים יותר מדיי, ובכל זאת אינני מתלונן. בעוד עשרה ימים מתחילה תקופת ההופעות העשירה ביותר שידעתי בחיי, ואני תוהה כמה עשיר עליי להיות כדי ליהנות ממנה במלואה. עוד נבחן זאת. מי שבינתיים עוד לא מגיעים אל עירי, אבל מגיעים לחדרי בכל כמה דקות או שעות הם Beat Connection. עשו להם מקום בבקשה.

שני הברנשים הצעירים האלה, ×’'ורדן וריד, מגיעים מסיאטל. גם הם משחקים במחשבים מתקדמים וחושבים שהם מיושנים, וגם הם משתמשים בגיטרה אחת וחושבים שהם יכולים לעשות חיים בשמש – שאותה הם כמעט ולא רואים במדינת וושינגטון. בזכות ×”-EP הראשון שלהם, Surf Noir, גם הם כבר אומרים על עצמם "אנחנו צ'ילווייברז", ומותירים אותי חסר אונים מול השאלה הצפויה – "נו, עוד פעם גל של צינה?". אז כן, אבל אני כבר יכול להבטיח שזה לא הכול בחיים. אפילו ששלושת השירים המצורפים כאן עושים לי את הלילה, ישנן הקדשות מוזיקליות אחרות שכבר צפות באופק, מעבר לסכך המתייבש.

 Beat Connection :: Sunburn
 Beat Connection :: In The Water
 Beat Connection :: Silver Screen
ה-EP המלא והממלא

וכאן ישנה טעימה מייצגת מ-Sunburn. גלים וכל זה:

ראיתי היום כל כך הרבה ספינות, כל כך הרבה דגמים של ספינות בתוך כלובים של זכוכית. היו אלה ספינות אדומות מימי הביניים, ספינות ירוקות מונעות על קיטור, ספינות שחורות או אפורות של צבא הרייך וגם ספינות לבנות שאמורות היו לחפש ישועה בקריביים. אפילו עליתי על סיפונה של ספינה, סיירתי במעמקיה, בהיתי בצלב הקרס הגדול שמודבק ×”×™×” על כל ספריו של רב-החובל בדימוס, והאזנתי לצלילי הגלים והשחפים שבקעו מן הרמקולים במוזיאון. מיד עלתה בראשי תמונתו של המוזיאון הימי הוותיק של חיפה, ×–×” שממוקם בנקודה הטופוגרפית היפה ביותר בישראל, ונזכרתי איך פעם, כשהיינו כולנו ילדים בחיפה, היו מסובבים אותנו שם הלוך וחזור בחיפוש אחר סירות פיניקיות עתיקות. כשנסגר המוזיאון נשלחתי אל הגשם – ואז האזנתי לחלום בהקיץ של Beach Fossils. הוטב לי לפתע.

באופן משונה, יד הגורל היכתה בי מיד בשובי לחדרי המרווח והחמים, או שמא ×”×™×” זהו עוגן ברזל ענקי. היום הודלף לו 7 אינץ' חדש של ההרכב האהוב ×”×–×”, וכעת אני יכול לסדר את כל מחשבותיי בהתאם לו. תחילה חששתי שאולי יחכו לי בתוכו מיני הפתעות אינסטרומנטליות לא נחוצות או רימיקסים לשירים קודמים – אך שמחתי לגלות ×›×™ שני השירים היחידים שמצויים בו, חדשים ומרעננים הם כטעמה של סופגניית מרציפן ענקית. יש לי חשק לעוד כל כך הרבה שירים של Beach Fossils, אך אני יודע שכעת איאלץ להמתין עוד חודשים ארוכים לעתיד חדש. בינתיים, אסתפק במה שיש ולרגע לא אחוש מרומה או מאוכזב.

 Beach Fossils :: Face It
 Beach Fossils :: Distance

בחיים, כשמאוהבים כלומר, לא צריכים להסתכל יותר מדי לעומק כדי להבין את הכל. מספיק לשלוח מבט אחד, להפנות חצי אוזן, לגעת חצי נגיעה, כדי למוסס את הלב למאות אלפי רסיסי צבע חסרי השכלה. או לחלופין למלודיות מנופצות של מיליארד קסילופונים שמנגנים בצוותא. בחיים, כשמגלים שיר חדש ונהדר כלומר, מספיקה שנייה אחת לעתים כדי להיכבש, להיכנע ברפיון ידיים וללא כל צורך בדגל לבן או במשלוח חבילות שי גדושות בבונבונים.

אמש, בשעת לילה, בעודי עדיין מנסה לעכל את שעורר בי Active Child, הונח מולי הקליפ הזה:

תחילה התרגשתי, אחר כך נבהלתי ולבסוף התעצבתי על שנגמר לו השיר. נדמה כי בכל פעם שאני חושב לעצמי שהצ'ילווייב הוא שלי, אני מגלה במפתיע כי הוא של כולם, וכי אינני היחיד אשר יושב מכופף בקפוצ'ון בעיר לא שלי וחולם בהקיץ. Golden Ages, שהוא בעצם פרויקט של איש צעיר אחד מאמריקה, הוא עוד חרוז בשרשרת המופלאה של הז'אנר הזה שלא נותן לי מנוח. השנה הוא הספיק להוציא אלבום אחד (Traditions) וגם EP פנטסטי הכולל את גרסת הכיסוי הטובה ביותר ששמעתי השנה, לאפריקה של Toto הנשכחים. התקשיתי להכריע איזה מבין שני הלהיטים האדירים שלו גומר אותי יותר, אך בחרתי ב-Everything will be Allright הקטן הזה, שמוצג בקליפ שלעיל, ונשמע כמו הזיה נהדרת שמלחימה את סיגור רוס, אנימל קולקטיב ו-Four Tet ביחד. תעשו לעצמכם טובה פעוטה, לחצו פליי והגדילו את המסך. בהו לרגע. כשזה יכאב, דעו כי הגיעה השעה להאזין גם לאפריקה שלו. מובטח כי תחייכו.

Golden Ages :: Everything will be Allright 

Golden Ages :: Africa 

Golden Ages :: Waiting 

אני יושב כבר חמש דקות ובוהה בחלון שבו אני אמור לכתוב את הטקסט ×”×–×”. לראשונה בחיי אינני בטוח שאני יודע כיצד לפתוח אותו. ובכל זאת, ×”× ×” מצאתי דרך. כבר כעת – באמצע חודש ספטמבר המאפיר – אני יודע ×›×™ השנה הזו שכבר מתקרבת לסיום הייתה אחת השנים המוזיקליות היפות של ×—×™×™, ואני מודע לכך שמדובר בדעת מיעוט. זו השנה בה שקעתי לגמרי במוזיקה קלאסית בעזרת שותפי לשעבר, זו גם השנה בה ×”×›×™ נהניתי לתקלט בחיי, ובעיקר זו השנה שהביאה לי את ×”×–'אנר הקטן ×”×–×” שכאילו נולד בשבילי. נו, אתם יודעים, הצ'ילווייב. ובדיוק כשכבר התחלתי להאמין שההופעה המתקרבת של Wild Nothing תהיה לפסגת החורף שלי, ×”×’×™×—×” מבין העצים הפתעה גדושת צבעים דהויים. כמו שאני מחבב.

באיחור של כמה חודשים פגשתי השבוע את Active Child. זהו פט גרוסי, איש לוס אנג'לס, אשר בימים עברו × ×”×’ לנגן אך ורק על נבל, אך שדרג עצמו בשנתיים האחרונות לעולם של לופים קטנים, אלקטרוניקה רוויית הד וגיטרות צנועות. בחודש יוני האחרון הוא ילד EP ראשון, Curtis Lane, אותו הורדתי איכשהו השבוע – ואינני זוכר אפילו מדוע ולמה. באופן מעשי ופשוט, כבר אחרי חמש שניות של האזנה ידעתי שזה ×–×”. נער המקהלה המעודן ×”×–×” לוקח את כל שיפה בחלומותיו, מטשטש זאת במבטים ישירים אל תוך השמש, ומייצר הולוגרמות צ'ילווייב שאינן נופלות מ-Wild Nothing או מ-Washed Out.

התחלתי לנדוד בין כל מיני קליפים שלו, רשמיים יותר או פחות, והתמונה הקבועה נשמרה: סרטי 8 מ"מ ישנים, נוסטלגיה של אחרים, אבסטרקטיות רגשית וכאב מיותר. בין כל אלה מצאתי גם הופעה שקיים בלונדון בביתו של בעל בלוג מקומי, שם הוא מנגן על הנבל בלבד, שר לעצמו ביחד עם בן זוג, ומעשן לו בנחת. יום יבוא, כך חשבתי על עצמי, ועוד אפגוש את הנבל הזה בעצמי, אסתכן ואזיל דמעה של אושר. מוזיקה אינה צריכה להיות גדולה הרבה יותר מכל זה.

 Active Child :: She was a Vision
 Active Child :: I'm in your Church at Night
 Active Child :: Wilderness
ה-EP המלא והמעולה

בונוס: קאבר לייב מצוין ל-Ceremony של New Order ו-Joy Division 

ארבע שעות מחיי נתתי לשיעורי הבית שלי היום. כמו פעם, כשהייתי ילד, גם היום נכנעתי לכוחות חזקים ממני אשר דרשו כי אסיים לא פחות מ-120 משפטים נטולי מילות קישור גרמניות, אערוך טקסט מעיתון לאייטם רדיו על המפקח הממשלתי על אבטחת המידע (Bundesdatenschutzbeauftragte, לא צוחק, כך הוא נקרא), ואף אכתוב חיבור בן עמוד שבו אני אביע את עמדתי על שלל קלישאות נדושות. כמעט נחנקתי, אלא שאז נזכרתי שאין מוזיקה ברקעה של הדרמה המלוכדת הזו. על כן, שבתי במהרה אל Summer Camp וביחד זרחנו.

לא מזמן רציתי לספר עליהם לעולם, אך מלבד קליפ לא ×”×™×” בידי דבר. והנה שלשום נמצא לו ×”-EP החדש של הצמד הלונדוני החמדמד ×”×–×”, Young הוא נקרא. ×’'רמי ואלזיבת' עושים קסמי צ'ילווייב ומערבבים אותםכרגיל בנוסטלגיה לא להם. בונבוניירה קטנה של צלילים גבוהים, שכפול קולות מוכר, אהבות מתרחקות והפקה אינפנטילית – כל אלה גם יחד שומרים על ניחוח כאב איזוטרי. כמו כמה להקות אחרות, או שמא צמדים אחרים, בז'אנר ×”×–×” – הכל מתחיל קטנטן ותמיד קיים סיכוי לבגרות של זיקוקים. ובכלל, עם קליפים כאלה – העתיד נראה צבעוני.

 Summer Camp :: Round the Moon
 Summer Camp :: Ghost Train
 Summer Camp :: Veronica Sawyer
ה-EP המלא גם הוא כאן

בזמן שכולם אוכלים אבטיחים, אני אוכל את הלב ואת הציפורניים וכותב עבודה גרנדיוזית. אין לי מנוח זולת מוזיקה בארוקית אינסופית המסתחררת סביבי בעודי מסתחרר סביבה. כל כמה דקות מוחלפים הנזירים הקטלונים ששרים לי שירים קליטים בחבורה של נערי מקהלה מסרדיניה שאוחזים במילים פרנציסקניות ומתים על אלוהים. כמה שאני מת עליהם, ללא כל ציניות. אלא שאני יודע שכדי להרחיב בדיבור עליהם – זקוק אני להשכלה שלעולם לא תהיה לי, ולכן אשאר ילד הרחוב שאני ואפצה את פי על משהו אחר. נגיד, Sea Exchange (או שבעצם כעת קוראים להם Collider?).

אינני יודע לומר דבר ורבע על ההרכב (או שמא מדובר באדם אחד) אשר מותח את גבולות עצביי כבר כמה ימים ברגעים כאלו ואחרים, באמבטיה או במרפסת, בבוקר או בלילה. יש להם שני EPs שיצאו השנה, והם ממשיכים מסורת ארוכת חודשים של שוגייז מהול בצ'ילווייב שמסוגל לצמרר אותי ואת כל צמרות העצים שנושקות לדלת חדרי ברגע ×–×”. ואינני מגזים. יום יבוא והם אפילו יועילו להעלות לרשת תצלום הגיוני שלהם, ולא יחליפו את שמם במקביל לכתיבת הפוסט שלי עליהם – ואז יוטב לי. בינתיים אני נאלץ להדוף את מילותיי לאחור ולהשכין מעט שלווה ושלום בצמרותכם רגע לפני הזעקה הגדולה הזו.

 Sea Exchange :: Amarind Sashes
 Sea Exchange :: Reject 14
 Sea Exchange :: Scenes of Ourselves Vox
האי.פי הראשון
האי.פי השני

ו ×›××Ÿ אצור גם הסינגל החדש של Cut Copy, מי שאחראים היו לאלבום השנה ולשיר השנה שלי ב-2008. קרנבל לא נורמלי.