רגע לפני השינה, יום לפני מדורה, חודש לפני החופש, חודשיים לפני ג'וניור בויז בהיידלברג, שלושה חודשים לפני Passion Pit בסנטרל פארק, שישה חודשים לפני סיכומי השנה והעשור כולו. אני תוהה מתי יגיע הרגע שבו באמת אצטרך לשבת ולחשוב איך אני מסכם את 10 השנים האחרונות, כי כולם יעשו את זה פשוט, ואינני יודע להחליט. זה אמור לבוא בסתיו? אולי בסוף הקיץ? אולי כדאי לחכות ולתת צ'אנס לעוד כמה אלבומים חדשים לפני כן? אינני בטוח. בכל אופן, לא אתחיל הלילה.
הלילה רק אגולל את סיפורו של Beach Fossils הברוקלינאי, שכמו רבים אחרים השנה מקפיד להקליט את היצירות שלו על המחשב הביתי. הוא נראה לי מוכר בתצלומיו, אך אינני יודע לומר מנין, הוא מזכיר לי בנעימותיו את Jeremy Jay ו-Wavves, ונועם הליכותיו פשוט פנטסטי. שלא לדבר על הטרמולו ×”×™×¢× ×™ פסיכדלי ×”×–×” שהוא מרביץ על השירה. Daydream שלו הושמע בריפיט של מספר פעמים בשבת האחרונה, מתנגן לו באורח דומה גם כעת, וודאי יתנגן כך גם בימים הבאים – לכשיתחשק לבעל החשק. זהו שיר כוח לעניים, אז אינני מעמיס עליו את הלוגו המפורסם והכוכבני, אבל זהו שיר כוחני. אמנם רזה, אך חזק.
במחשבה שנייה, יאללה – כוכב.

Beach Fossils :: Daydream
Beach Fossils :: Vacataion

עכשיו, שיבוא האלבום, שיבוא.