ראיתי היום כל כך הרבה ספינות, כל כך הרבה דגמים של ספינות בתוך כלובים של זכוכית. היו אלה ספינות אדומות מימי הביניים, ספינות ירוקות מונעות על קיטור, ספינות שחורות או אפורות של צבא הרייך וגם ספינות לבנות שאמורות היו לחפש ישועה בקריביים. אפילו עליתי על סיפונה של ספינה, סיירתי במעמקיה, בהיתי בצלב הקרס הגדול שמודבק ×”×™×” על כל ספריו של רב-החובל בדימוס, והאזנתי לצלילי הגלים והשחפים שבקעו מן הרמקולים במוזיאון. מיד עלתה בראשי תמונתו של המוזיאון הימי הוותיק של חיפה, ×–×” שממוקם בנקודה הטופוגרפית היפה ביותר בישראל, ונזכרתי איך פעם, כשהיינו כולנו ילדים בחיפה, היו מסובבים אותנו שם הלוך וחזור בחיפוש אחר סירות פיניקיות עתיקות. כשנסגר המוזיאון נשלחתי אל הגשם – ואז האזנתי לחלום בהקיץ של Beach Fossils. הוטב לי לפתע.

באופן משונה, יד הגורל היכתה בי מיד בשובי לחדרי המרווח והחמים, או שמא ×”×™×” זהו עוגן ברזל ענקי. היום הודלף לו 7 אינץ' חדש של ההרכב האהוב ×”×–×”, וכעת אני יכול לסדר את כל מחשבותיי בהתאם לו. תחילה חששתי שאולי יחכו לי בתוכו מיני הפתעות אינסטרומנטליות לא נחוצות או רימיקסים לשירים קודמים – אך שמחתי לגלות ×›×™ שני השירים היחידים שמצויים בו, חדשים ומרעננים הם כטעמה של סופגניית מרציפן ענקית. יש לי חשק לעוד כל כך הרבה שירים של Beach Fossils, אך אני יודע שכעת איאלץ להמתין עוד חודשים ארוכים לעתיד חדש. בינתיים, אסתפק במה שיש ולרגע לא אחוש מרומה או מאוכזב.

Beach Fossils :: Face It
Beach Fossils :: Distance