בחיים, כשמאוהבים כלומר, לא צריכים להסתכל יותר מדי לעומק כדי להבין את הכל. מספיק לשלוח מבט אחד, להפנות חצי אוזן, לגעת חצי נגיעה, כדי למוסס את הלב למאות אלפי רסיסי צבע חסרי השכלה. או לחלופין למלודיות מנופצות של מיליארד קסילופונים שמנגנים בצוותא. בחיים, כשמגלים שיר חדש ונהדר כלומר, מספיקה שנייה אחת לעתים כדי להיכבש, להיכנע ברפיון ידיים וללא כל צורך בדגל לבן או במשלוח חבילות שי גדושות בבונבונים.

אמש, בשעת לילה, בעודי עדיין מנסה לעכל את שעורר בי Active Child, הונח מולי הקליפ הזה:

תחילה התרגשתי, אחר כך נבהלתי ולבסוף התעצבתי על שנגמר לו השיר. נדמה כי בכל פעם שאני חושב לעצמי שהצ'ילווייב הוא שלי, אני מגלה במפתיע כי הוא של כולם, וכי אינני היחיד אשר יושב מכופף בקפוצ'ון בעיר לא שלי וחולם בהקיץ. Golden Ages, שהוא בעצם פרויקט של איש צעיר אחד מאמריקה, הוא עוד חרוז בשרשרת המופלאה של הז'אנר הזה שלא נותן לי מנוח. השנה הוא הספיק להוציא אלבום אחד (Traditions) וגם EP פנטסטי הכולל את גרסת הכיסוי הטובה ביותר ששמעתי השנה, לאפריקה של Toto הנשכחים. התקשיתי להכריע איזה מבין שני הלהיטים האדירים שלו גומר אותי יותר, אך בחרתי ב-Everything will be Allright הקטן הזה, שמוצג בקליפ שלעיל, ונשמע כמו הזיה נהדרת שמלחימה את סיגור רוס, אנימל קולקטיב ו-Four Tet ביחד. תעשו לעצמכם טובה פעוטה, לחצו פליי והגדילו את המסך. בהו לרגע. כשזה יכאב, דעו כי הגיעה השעה להאזין גם לאפריקה שלו. מובטח כי תחייכו.

Golden Ages :: Everything will be Allright

Golden Ages :: Africa

Golden Ages :: Waiting