רשימה זו היא כמו יומן פתוח של חיי בשנה האחרונה. היא נעה על הציר שבין דצמבר 2010 ובין דצמבר 2011, מהמבורג ועד לתל אביב. כל השירים פה ראויים היו למלכות, בין אם בממלכה גדולה השולטת בנתחי תבל גדולים ובין אם בנסיכות קטנה באלפים. את כולם, בכל מקרה, אקח איתי אל הנצח.

שימו לב – הערה קטנה: כמו בכל שנה רשימת שירי השנה שלי אינה ניסיון להגדיר את 2011 בצורה אובייקטיבית. כבר מראש אני מזהיר ומדגיש ×›×™ כל בחירה ובחירה כאן היא סובייקטיבית למדי, אישית עוד יותר, וודאי שאינה מובנת מאליה לאף אדם מלבדי.

ועוד כמה הערות חשובות: ראשית, לצד כל שם שיר מופיע סימן קטן של פליי. לחצו עליו. שנית, לכל שיר מצורף וידיאו מתאים. שימו לב, "רגעי האמת" המצורפים לכל שיר, נוגעים לגרסאות המוקלטות – ולא לקליפים. שלישית, בסופה של הרשימה תמצאו שני לינקים שיאפשרו לכם להוריד את כל אסופת 50 הגדולים הזו.


———————————————————————

50

Pet Lions :: When I Grow Old
לא קל להיות שיר שפותח רשימת סיכום כלשהי, בין אם מדובר בשנה או בחיים שלמים, פשוט משום שרוב הסיכויים שכל מי שייתקל בו – יפסח עליו. ומדוע בעצם לפסוח? הרי אין מדובר בשיר הגרוע של השנה, ×›×™ אם לא פחות מאשר השיר החמישים בטיבו, לפחות כפי שהדבר השתקף בשנה זו שלי. אחראים לו ארבעה בחורים משיקגו, שעסוקים בשאלה היכן יהיו כשיגדלו. פעם האמנתי שגם אני אתהה בשאלה הזו, ×›×™ היא חשובה וכל ×–×”, אך היא נותרה בגדר "שאלת לכאורה". בסופו של דבר, לא באמת חשוב מה אהיה כשאהיה גדול. כנראה ×›×™ "מעולם לא עזבת את מחשבותיי, מאז היום שבו את עזבת".

רגע האמת ▲▲▲ 1:49: אני לא לגמרי זוכר מה השורה הזו מזכירה לי. כן, בטח.

49

Papercuts :: Do You Really Want to Know
את השנה הזו התחלתי כאמור ביבשת אחרת, אולם בידיעה גמורה שאת המשכה אעשה במזרח התיכון. את מרבית הימים הקפואים ההם הייתי מעביר בטיולים ברחובות גרמניים חשוכים יחסית – ובעיקר בהאזנה בלתי פוסקת לים של מוזיקה בחדר הגדול ההוא שהיה לי, בלב השכונה היהודית לשעבר של העיר. כך, בעיצומו של סוף השבוע הגשום ביותר שידעתי באותה תקופה, התאהבתי בשיר ×”×–×”. הוא כל כך שביר בפופיות שלו, עד שבלתי אפשרי לי לעשות דבר עמו לבד מהלניע את ראשי מעט.

רגע האמת ▲▲▲ :1:30 כשהקול הקטן רועד, הוא גם נעשה גדול.

48

Shimmering Stars :: Sun's Going Down
אני מודה, נדיר מאוד שאתאהב בשיר קודם בשל מילותיו ולאחר מכן בשל ניגוניו. למען האמת, ברוב המקרים שבהם אני מקדיש את עצמי למילותיו של שיר כלשהו, זה קורה בכלל ימים אחרי שניגוניו וקלילותו אוחזים בי. הדוגמה הזו, של Shimmering Stars מוונקובר שבקנדה היא קלאסית בהקשר זה. שקעתי עם השמש השוקעת של שיר הערש העדין הזה בתחילת הסתיו, בזכות ההד הגדול ששולט בו. כמה ימים לצדו, והבנתי כי כל שורה, פשוטה ככל שתהיה, לקחה אותי עמה.

רגע האמת ▲▲▲ 1:29: למה בעצם אנחנו מפחדים לעתים כאשר השמש שוקעת?

47

Veronica Falls :: Stephen
אני חובב נלוז ביותר של כל דבר חמוד הנופל תחת ההגדרה הרחבה של Twee-pop. ×–×” לא אומר שימיי מורכבים מחיוכים, דמעות, פרחים וערפילי בוקר – אבל כאשר אני נתקל בלהיט שמקורות ההשראה שלו נעים על הציר הארוך שבין מוריסי לבין בל וסבסטיאן, אני מצוי במצב של סכנת התמסרות. בקיץ האחרון מצאתי את סטיבן ×”×–×” של ורוניקה פולז האנגלים, ונשבע באמא שלי שלא הייתי צריך יותר מאשר 23 שניות כדי לדעת לאן כל ×–×” הולך, ולאן אני הולך עם כל ×–×”.

רגע האמת ▲▲▲ 0:22. סטיבן, נעים מאוד. בפעם הראשונה.

46

Digitalism :: 2 Hearts
היו זמנים בחיי, דווקא בירושלים, שמפגש עם צמד הגרמנים האלה מהמבורג ×”×™×” נגמר בטיפוס על מגברים, בעמידה על ברים או בהשתטחות על רצפות. באותו זמן בדיוק אחד מחבריי הטובים, בלישה נוהגים לכנות אותו במקומות שאינם קרים מדי, ×”×™×” מתמזמז עם עמודי ×¢×¥ כשידיו מונפות לאוויר. עם זאת, היו זמנים בישראל – ונכון להיום, כל מפגש עם הצמד הדיגיטלי מחייב חלומות על שיבה לימי קדם.

רגע האמת ▲▲▲ 0:41: פה אמורה להתחיל סופת ריקודים כלשהי.

45

Rainbow Arabia :: This Life is Practice
בפעם הראשונה שבה פגשתי את הצמד ×”×–×” המגיע מלוס אנג'לס, לפני כשנתיים כמדומני, הייתי חייב להבין מה הסיפור שלהם. מהר מאוד מצאתי תשובה קטנה. התברר ×›×™ הרומן המוזיקלי שלהם החל כשמצאו בפח אשפה אורגן Casio מלבנון, שבו כפתורים קטנים הפעילו ביטים מוכנים מן המזרח התיכון. כך נולד לו סיפור הצלחה פעוט שכל כולו ×–×™×¢×” תוססת באמצע אוגוסט בקרית חיים, ליד ביתה של סבתא, במכונית של אמא, כשמזגן חזק מצנן אותי והשיר ×”×–×” מתנגן ברקע. ×›×™ ×›×›×” אני אוהב את הקיץ שלי – עם קשת בשמיים.

רגע האמת ▲▲▲ 0:48: הכי אני אוהב את השקט שלפני כל סערה קטנה.

44

HOLY OTHER :: Touch
כמה נוח יכול היה להיות בעולם שכל כולו היה מורכב מאשליות ורמיות כמו השיר הזה. בכל פעם שהקצב עולה, השירה כולה מואטת. בכל פעם שנדמה כי רכות פופית משהו מתבקעת, קולות זדוניים מאיימים לרסק הכל. בכל פעם שנחמדות כלשהי נולדת, משהו גדול מת ברקע. זהו סופה של התקווה, אשר מביאה אל העולם בסופה תמונות מרגשות ומשמחות כאחד של אדם עליז המכסה את ראשו בשק לבד אפור וצפוף.

רגע האמת ▲▲▲ 0:47: סוף סוף הוא מצליח להשלים את המשפט הזה מבלי שאיש מפריע לו.

43

Ducktails :: Don't make Plans
כל שירי הלכת שאהבתי בחיי המתארכים לא היו מיליטריסטיים בכל מובן שהוא. עם השנים הסתבר לי ×›×™ שירי הלכת שלי אינם של חייל גלמוד, ×›×™ אם של בן איכרים המתרוצץ בשדות חיטה מוריקים של אמצע אביב. וכן, אין ×–×” משנה כלל שאת מרבית ימיי העברתי ברחובות עירוניים חרבים. כך למשל, במשך תקופת מה בתחילתו של הקיץ – פיזרתי את הפוני שלי מול רוחות מזגני החנויות ברחוב שבו אני גר, ובעת צעידותיי אל תחנות האוטובוס כששיר ×–×” מתנגן לאוזניי – הצלחתי לדמיין אותי, ורק אותי, זורע שדות פטל. בשמש.

רגע האמת ▲▲▲ 0:54: הלוואי וכל העולם יכול היה להתמצות לעתים במילים פשוטות כמו אלה.

42

College :: A Real Hero
כמיטב המסורת, את ×—×’ סוכות האחרון העברתי בחברת האנשים הטובים ביותר שבנמצא בזכות פסטיבל הסרטים החיפאי. שם, באחד הערבים הקרירים הראשונים של הסתיו המתגבש צפינו כולנו בצוותא ב-Drive הנהדר. אלא שמשום מה, מיד בצאתנו מן האולם הרחב התעסקנו בשאלה שלא × ×’×¢×” למה שראינו – אלא לכל ששמענו. כמה שאלות פשוטות הולידו תשובות פשוטות עוד יותר שאחריהן הורד השיר ×”×–×”, בעל הפזמון השגוי הנכון של השנה: "כולנו בני אדם, וגיבור אמיתי".

רגע האמת ▲▲▲ 1:43: הפעם הראשונה שבה שרנו ביחד.

41

FM Belfast :: New Year
פעם הייתי באיסלנד אחרי שהתאהבתי בלהקה איסלנדית והייתי בטוח שהכי ×›×™×£ להיות איסלנדי. לימים זקנתי. בינתיים אני חולם לעתים על איסלנד אחרי שלמדתי לאהוב עוד להקות איסלנדיות, אבל הבנתי שלא בטוח שהכי ×›×™×£ להיות איסלנדי. ולמרות זאת, נדמה לי שאיש לא יתנגד לקביעה היומרנית שלי, שלפיה די ×›×™×£ להיות ב-FM Belfast האיסלנדים. כלומר, ברור שלנגן בהרכב אינדי קנדי שמושפע קצת מקאנטרי ישן ×–×” אדיר, אבל בחייאת – עדיין עדיף ליידות רימוני זיקוקים על הקהל שלך בהופעות. במיוחד עם שיר ×›×–×”.

רגע האמת ▲▲▲ 0:03: כי גיטרות מטופשות הן פשע שמוצא חן בעיני.

40

Det Vackra Livet :: Askan
טוב, היה זה רק עניין של זמן מסוים עד שהייתי אמור ליפול אל תוך הבור השבדי הזה שכרו חברי הלהקה הזו, ששמה העברי הוא "החיים היפים". סיפור האהבה הקטן שלי עם צמד האחים אקסטרום חוזר לו עד לחודש מאי, כשהשיר הזה הפך לאחד המושרים בביתי החדש. זאת, כאמור, מבלי שאני מסוגל להגות ולו מילה נכונה אחת בשפה הנורדית הצהובה. כל ניחוחות גטבורג מצויים כאן, לרבות ארומת הדם גדוש הנצנצים השוטף לב שבור.

רגע האמת ▲▲▲ 0:50: פשוט על שום כל הפעם שניסיתי לשיר את הקטע הזה. וכשלתי.

39

AIRLINΞS :: Burial Grounds
×”× ×” ×–×” בא, ×›×™ באמת שהגיע הזמן שזה יבוא – להיט הצ'ילוויב הראשון שמעטר את אסופת השירים הזו. הוא כבש אותי בסערה בלילות הראשונים שלי בישראל אחרי השיבה הקצרה לחיפה, כשהאביב לא מיהר להגיע, ותקוות לגשם שלא ייפסק לעולם החלו להיבנות. ובכן, הן הסתיימו במהרה, אבל אז נבנו להם רגעים אחרים בעזרת חברת התעופה הזו. הזכור שבהם הוא ×–×” שבו צפיתי במאתיים איש רוקדים את הדבר ×”×–×” באמצע מועדון הבאס ירושלמי. ×”×™×” שווה לחיות את השנייה ההיא.

רגע האמת ▲▲▲ 1:37: השבט אומר את דברו בקול גדול.

38

HORRID RED :: PINK FLOWERS
אני מת על פרויקט הצד של בונקר וולף ואדמונד קסאוויאר שהוליד את שיר הדכדוך ×”×–×”. אני גם מת על השם ×”×–×” בונקר וולף. אני אוהב לגלגל אותו על שפתיי תחילה ואז לנשוף את כולו בנשיפה אחת – "וולף". פרחים ורודים גדולים הייתי מניח על קירות הבטון החשוף שוודאי מקיפים את אחוזתו. באחת הפעמים המיוחדות שבהן נתתי ליצירה הקטנה הזו של וולף, ששמו האמיתי הוא בכלל גלן דונלדסון, להשתלט עליי – עפתי על מדרכה לצדו של אוטובוס ביום חם מדי. הגרמנית הצרודה שלו הלמה את הרגע הרעוע.

רגע האמת ▲▲▲ 0:06: אני אוהב אותו כשהוא רגוע כזה.

37

Pure X :: You're in it Now
כשהיינו בתיכון, היתה תקופה ארוכה שבה כל מה שעניין אותי היה איסוף B-Sides של The Verve מכל הסינגלים וה-EPs שנגעו לאלבום הראשון שלהם. זה שיצא בעידן שבו הסמים עוד עבדו על ריצ'רד אשקרופט ושות' בתחילת שנות התשעים. כמה אהבתי את כל שירי ההזיה ההם. אהבתי כל כך, עד שכאשר האזנתי בפעם הראשונה לשיר הזה של Pure X לא יכולתי שלא להרגיש שוב בן 17. אני מודה שהתחשק לי להחשיך את העולם, לשכב על שטיח גדול ולבהות בכוכבים. לא עשיתי את זה מעולם.

רגע האמת ▲▲▲ 3:54: הקול הנשבר הזה, מתאמץ כל כך לחדור את הערפל. זה טוב זה.

36

Austra :: Darken Her Horse
יותר ויותר פעמים אני מגלה שדברים טובים אינם מתחבאים בסופם של אלבומי התקופה – ×›×™ אם מי בראשיתם. שיר פתיחה קלאסי במיוחד מן השנה הזו שייך ל-Austra. הוא נכתב תחת השראה של דהירה על סוס כלשהו, גם אם מטאפורית בלבד, ובכל זאת התנועה שלו מועברת בשלמות. ×–×” מתחיל בכבדות ומסתיים בשצף, בין הרים ובין גבעות. לא אנסה לשקוע אל תוך הסיבות שגרמו לשיר ×”×–×” לשבור אותי בקרים רבים כל כך ב-2011, אבל זהו המצב. על כל פנים, נדמה ×›×™ לא נאבקתי.

רגע האמת ▲▲▲ 4:58: שום דבר לא יציב, וכך גם עדיף.

35

Memory Tapes :: Yes I Know
לפני כמה שבועות חוויתי הארה קטנה ומטופשת: נזכרתי פתאום שהמלודיה שאותה אני שורק בעבודה או במקלחת כמה פעמים בשבוע אינה רשומה על שמי. לפתע תפסתי כי המנגינה הזו שבוקעת ממני בחוסר שליטה, וכך גם ללא כל הבחנה, היא הפזמון נטול המילים של השיר המעודן הזה. הוא השתלט עליי לתקופה מסוימת בקיץ, נדחק הצידה כשנהיה חם מדי, ושב מן הדלת האחורית. בשריקה מתיפיפת.

רגע האמת ▲▲▲ 1:18: זו המנגינה שכבשה את זכרנותיי.

34

Apparat :: Song of Los
אני לא לגמרי מצליח לחבב גרמנים רכים ושבירים של אחרי מלחמת העולם השנייה. כל אלה ילידי המאות ה-18 וה-19 מסוגלים להמיס אותי לפרקים, אבל ילידי שנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20? אנא לא. אני מעדיף את גרמניה הפוסט-מודרנית שלי קשוחה, עייפה אך זקופה. בכל מקרה, לקביעה הסובייקטיבית הזו יש יוצא דופן אחד כנראה, והוא סשה רינג, אפאראט. השיר המייאש שלו, שלכאורה פותח את אלבומו האחרון, גורם לי להדחיק. ולהדחיק זה לעתים בריא, למרות הכל.

רגע האמת ▲▲▲ 0:48: יש שינוי בתווים, והוא בורא שיר חדש.

33

Yes Know :: Drinks
כמה ענוג הוא, כמה ענוג. השיר הזה עומד יציב בתוך הרשימה הזו, כהוכחה גדולה ליופי של תורת המוזיקה. בסופו של יום, לפעמים לא צריך יותר מלחן נכון והפקה מתאימה כדי להוביל רגשות בנתיבים נטולי תאורה נורמלית. סנדי גליפילאן מקליפורניה, ודאי עוד לא בן 20 (כך אני משער), רק מכה על הגיטרה החלודה שלו, מטייל בקולו גדוש ההד, מכה בתוף ומרגיע. בעיצומן של שקיעות, העדפתי לשקוע איתו. בלי להתאמץ בכלל.

רגע האמת ▲▲▲ 1:29: צריכים להיות רעים מאוד כדי לא לנשוף איתו.

32

Real Estate :: It's Real
שירים מנחמים הם צרה צרורה, ×›×™ לפחות אותי הם מעולם לא ניחמו. כשאני זקוק לניחומים, המשמעות היא שבא לי לשרוף את העולם, כלומר – להציף אותו. ושירים מנחמים? הם בסך הכל גורמים לי לחייך, מרגיעים אותי, מלטפים אותי, נחמדים אלי. ולמרות זאת, משהו בנחמה הצרופה שטעונה בשיר ×”×–×” כן × ×’×¢×” בי, לפחות בסופי השבוע שבהם נזדקקתי לה. לא רוקד עם ×–×”, לא חולם עם ×–×”, לא מתייסר עם ×–×”, פשוט × ×”× ×”, ×›×™ באמת שזה יפה.

רגע האמת ▲▲▲ 0:38: נו, באמת, אינני צריך להסביר מדוע.

31

Seapony :: Blue Star
ובמסעי הגעתי אל התחנה המסמלת את המוזיקה שאותה אמור הייתי אני עצמי להקליט – אם רק הייתי ממשיך להקליט מוזיקה עם חבריי. גיטרות פשוטות נטולות שאיפה כלשהי, פזמונים קליטים מספיק כדי להיות מושרים בחדרי אמבטיה – ומילים נכונות. ×›×™ הרי, אם להיות כן, לא תמיד בכלל יש צורך בעשיית ×”×›×™×£ הישנה. לפרקים אני מסוגל לדמיין עולם שכל כולו מורכב משירים כאלה בדיוק.

רגע האמת ▲▲▲ 0:00: על רקע הגיטרות האלה התאהבתי בשמיים כשבוקר אחד נולד.

30

Washed Out :: Amor Fati
בקול תרועה גדולה אקבל אל חלל סיכום השנה ×”×–×” את נסיך הצ'ילוויב הגדול, ארנסט גרין. אלבום הבכורה המעולה שלו כלל מיני מטעמים דומים בסגנונם, אבל איכשהו ×–×” תפס אותי מרבית הפעמים יותר מן האחרים. אולם למען האמת, ×”×™×” ×–×” פשוט הביצוע המרהיב שהוא ארגן ללהיט ×”×–×” ביחד עם יתר חבריו להרכב בהופעה בפריז בסוף אוקטובר, שניצח אותי. בשורה הראשונה עמדתי עם עמר ורעותה, ובצוותא שחינו – בלי מים – באוויר, שחינו.

רגע האמת ▲▲▲ 3:15: גם שוחים, גם מוחאים כפיים. כמעט שלדגים.

29

Pete and the Pirates :: United
כבר די שנים אני מנסה להבין מה גורם לי להימשך משיכה עזה כל כך לפיט והפיראטים, ובכל פעם אני חוזר אל נקודת המוצא של ההרכב הזה: הצניעות. ללא כל גינוני כוכבות אנגליים מתנהלת לה החמישיה הזו מרידינג בתת-ז'אנר שאותו היא המציאה עבור עצמה בלבד. בתת-ז'אנר זה מקליטה הלהקה נעימות פופ פשוטות וחדות כל כך, עד שנדמה כי מטרתה היא רק לשמח אותי. לנצח, כמאמר השיר, נהיה מאוחדים על השטיח.

רגע האמת ▲▲▲ 0:18: רגע השלכת המאפרה הזו זכור לי עוד מן הפעם הראשונה שבה האזנתי לשיר הזה בהופעה בגרמניה.

28

Shannon and the Clams :: You Will Always Bring Me Flowers
ועכשיו אני באמת זז על הספה הזו. שנייה לפני יום העצמאות האחרון תמר קפצה לבקר וביחד שוחחנו על כל השירים הטובים שהשתלטו עליה בשנה האחרונה, וגם אכלנו מקרונים. ואז החל השיר הזה, ושנינו נשאנו מבטים אל המחשב. את הגאראג' גולשים הזה גילינו יחד, אבל הוא נותר איתי כל הקיץ, במיוחד לאחר מקלחות, במיוחד בבקרים, כשהייתי אמור להאיץ את עצמי אל הדלת ומשם אל הרחוב. כמה נוסטלגי, כמה נכון. עם פרחים או בלעדיהם.

רגע האמת ▲▲▲ 1:01: הצרידות הזו, הציפייה הזו לזר הפרחים. לכאורה קיטש, אבל לא.

27

Youth Lagoon :: Afternoon
אחת הבשורות המוזיקליות ההולמות של 2011 הגיעה בעיני דווקא מחבורת להקות האינדי-פופ שנגעו רק נגיעות קלות בעולם הצ'ילוויב. אלו אשר ויתרו מראש על הניסויים האלקטרוניים השבלוניים האהובים ועל קולות המים, אך שימרו בצליליהן את כל אותם סימבולים אסתטיים של הז'אנר החביב הזה. יש שיאמרו שמדובר באותו זר פרחים, אולם מעט יבש יותר. אני לעומת זאת אומר שמדובר באותה גלויה ישנה, רק קצת יותר דהויה. החלום אותו חלום, ובשיר הערש הזה כל זה מובן.

רגע האמת ▲▲▲ 1:53: שריקה שהופכת לתהלוכת צבעים קטנה ומרגשת, ועמה עיניים חנוקות מדמעות ללא כל דמעה.

26

Sleep ∞ Over :: Stickers
השיר ×”×–×” הוא כמעט המשך ישיר לזה שלפניו. שוב זמרת, שוב אותה חלליוּת עתיקה, שוב אותה מלחמה נוסטלגית. עם זאת, הפרויקט ×”×–×” של סטפנטי פרנקיוטי מאוסטין בטקסס קצת שונה, פשוט ×›×™ סיבך את לי את החיים בכמה וכמה נסיעות אוטובוס מייאשות. השיר ×”×–×” תמיד עצר אותי, גרם לי לבהות בחלון במקום בספר שאחזתי, ותמיד חייב אותי – ועדיין מחייב, להשמיעו מחדש מיד בשנייה שבה הוא נגמר. אולי האשמה היא בערגה הבלתי תלויה במציאות שהוא מצליח לברוא. ואולי זו רק החינניות.

רגע האמת ▲▲▲ 2:48: הכל מתחיל מחדש, מעט סמיך יותר, בדרך אל הסוף הבלתי נמנע.

עוד שירים ועוד רגעי אמת נמצאים בעמוד הבא.

עמודים: 1 2