זהו, החלק הראשון כבר נקרא, וכעת הגענו אל התחנה האחרונה. אני יודע שיש כאן אווירת מסיבת אחת גדולה – אבל שוב, כך היתה תפאורת ×—×™×™ בשנה האחרונה, ועל כך אינני מיצר כלל. שבוע הבא אשוב עם אלבומי השנה שלי, כך שבינתיים אתם יכולים להשתולל עם כל שישים השירים שהועלו לכאן.

שנה טובה.

שימו לב לשדרוג: ארגנתי לכם קובצי זיפ לכל עשירייה במצעד זה.

mae shi

30. The Mae Shi :: I Get (almost) Everything I want
יצא נחמד לפתוח את חלק ב' של המצעד הלועזי השנתי שלי דווקא בשיר הזה, שלכאורה נשמע כמו פתיח מושלם לכל אלבום שאקליט בחיים – אך הוא בכלל הרצועה התשיעית באלבום המפואר של רביעיית מלאכי לוס אנג'לס האלה. אם תרצו, השיר הזה עוסק בדיוק בשנה הזו שהסתיימה לה כעת, שבה באמת שקיבלתי כל מה שרציתי – כולל השיר הזה בדיוק.
רגע האמת: 1:12, כל מה שרציתם מתרסק במכת תופים אחת על הרצפה.

29. Jeremy Jay :: Nite Nite
כל לילה אני מכבה את האור, ×–×” נכון. גם ×’'רמי ×’'×™×™ – שגובהו כמעט 2 מטרים, השם ירחם – עושה את ×–×” בכל לילה, והוא אפילו כתב על כך שיר מושלם. ברגעים הראשונים עוד נדמה ×›×™ מדובר באחד מן השירים שמזילים את דמעותיהם מעצמם, אך לא חולפות דקה ותשע שניות וכל היצורים המוזרים שהוא פוגש קמים לתחייה ופוצחים במחול החשכה הססגוני שלהם. ואני? אני מניע את ראשי, שמאל-ימין-שמאל.
רגע האמת: 3:31, באמת שהוא מזייף מעט – ברמה של זמר רחוב – וזה נשמע כה הגיוני.

28. Broadcast 2000 :: Get Up And Go
שנה קשה עברה על כוחותינו. Adem לא הוציא כל אלבום חדש ואמיתיחדש, ואני נותרתי גלמוד בלילות הסתיו המתקררים. מזלי הגדול הוא שבעולם קיים חובב גלוקנשפיל ופעמונים אחר, ג'ו סטיר שמו, אשר מקליט תחת השם שלעיל – ועושה לי קולולוש באזניים. משום מה, בשלב מסוים של שנת הלימודים שעברה, היה זה שיר פקקי התנועה האולטימטיבי שלי. לא ברור למה. כעת, פתאום כל הסיפור נשמע לי עצוב כל-כך.
רגע האמת: 2:49, אני איש של פעמונים.

dodos

27. The Dodos :: Fools
רגע, רגע, רגע – אתם רצים לי מהר מדי. איך זה ייתכן שבשיר אחד ישנם כל-כך הרבה מתופפים? או שבעצם אני רק מדמיין. אנשי סן-פרנסיסקו האלו חתומים על אחד השירים המהוקצעים ביותר שנשמעו בתבל בשנה האחרונה, ואת כל זה הם עושים עם אקוסטיקה המיועדת לאזניות בלבד, אשר מחוררת לי את הנשמה שוב ושוב – גם יותר מחצי שנה אחרי ההאזנה הראשונה. אגב, במובן מסוים, זהו Gobbledigook של סיגור רוס, רק הרבה יותר מוצלח.
רגע האמת: 3:34, הייתי מוכן לשלם כדי להיות האיש שצועק שם ברקע.

26. Hot Chip :: One Pure Thought
הרי לכם הוכחה נוספת לגאונות האולפן של הוט צ'יפ. רבדים שלמים של צעצועים מכסים את צעדי הריקוד שלי, וגורמים לי שוב ושוב לומר כי דווקא האנדרדוג מהאלבום האחרון שלהם – הוא הוא הדבר האמיתי. תשכחו רגע את Ready For the Floor, והפילו עצמכם לתוך הבור הזה שנחפר כאן. עוד רגע אני מפיל את עצמי לתוכו, שוכח את צרות היום שוב, ומשתולל.
רגע האמת: 0:46, זה שורק לי באזניים בפעם האחרונה – ואז מתחילה המסיבה.

25. The Last Shadow Puppets :: Standing Next To Me
לפני קצת יותר משנה, כשישבתי לבד בשדה התעופה בפרנקפורט אחרי שלושה חודשים של טיול ברחבי העולם, קראתי ב-NME שלאלכס טרנר יש להקה חדשה. בחיי שלא הבנתי מה הוא צריך לרעות לו בשדות זרים אז, אך מה שיצא לו ולחברו מיילס קיין – זה פשוש קטן ולא נורמלי. האסקימו לימון של האינדי הבריטי. הפורנו האיטלקי הראשון שיצא משפילד. והכינורות האלה? יא אלוהים.
רגע האמת: 0:44, האורגן מתפרץ מאחור, וצמרמורת כנסייתית חולפת לאורך גבי. השכִינה עומדת לצדי.

לאסט שאדו פאפטס

24. Cut Copy :: Nobody Lost, Nobody Found
זה עומד להישמע מאוד מוזר – אבל זהו שיר הספריה שלי. בניגוד לכל שיר אחר שיצא ב-2008, בכל פעם שאני חושב על ספריית הר הצופים (קומה 4, אם תהיתם) – זה מה שעולה לי לראש. כן, ברור לי שאין כל קשר בין הדבר הרקיד והמופלא הזה למדפים האדומים המכונים PT, אבל איכשהו כשרצים בין מדפים (ולפעמים רוקדים בלי שאנשים רואים), הרי שזה הדבר הנכון ביותר לעשות. להאזין לקאט קופי.
רגע האמת: 3:10, בכל קונסטלציה אחרת התופים האלה היו הורגים אותי. לא כאן. אוח, בא לי כבר לחזור לספריה.

23. PNAU :: Baby
והנה היא שוב – פעם שנייה ברציפות – אוסטרליה. אני עוצם את עיני ורואה את התות הענק שהעלתי לפה פעם, רוקד באולפן הטלוויזיה בסידני, ואני מניף ידיים אל על. יש כאן תחושה של שקית הפתעות במסיבת יום הולדת במקלט, ובכל זאת גם השיר הזה הפך לקאלט של "מסיבות המנדט" שלנו בירושלים. מי שלא בא אליהן עדיין – לא ידע את בירתו הנצחית מעולם.
רגע האמת: 1:59, כל הילדים שרים. אה-או-אה-או-אה!

22. The Whip :: Sister Siam
האמת היא, שכל מה שנכתב על PNAU בפסקה השכנה הוא שקר, או לפחות נחשב לשקר בהשוואה למה שייאמר על להיט הרחבות אדיר המימדים הזה של The Whip. אני באמת חושב שלא היתה מסיבה אחת מבין 40 המסיבות שעשינו השנה, שבה בלישה האהוב לא לחץ פליי על השיר הזה של הלהקה ממנצ'סטר. הסוד הגדול הוא זה: כבו את האורות, הדליקו סטיק לייט וחכו לרגע האמת.
רגע האמת: 3:00, הגענו אל נקודת האל-חזור, ורק פה למעשה מתחיל הכל.

21. The Magnetic Fields :: California Girls
אני חולה על מכבי חיפה. יש לי מנוי כבר למעלה מעשר שנים, והיו זמנים בהם התרוצצתי ברחבי ישראל כדי לקפוץ לצד אבוקות בוערות. בגלל סטייה זו חלמתי פעמים רבות שאני מפעיל את כל יציע ג' האגדי לפי הלחן של הלהיט הנגטיבי הזה של המגנטיק פילדס, ושר "בירם כיאל, בירם כיאל – אתה שחקן גדול".
רגע האמת: 0:25, כאן האוהדים מתחילים לשיר לפי המילים שלעיל!

ליקה לי

20. Lykke Li :: Little Bit
אנחנו מתים על שבדיה באייפוד רעב, וזה ידוע ומוכר לכל. על כל פנים, את הנישה השבדית של ינס לקמן תופסת השנה הגברת לי ליקה טימוטיי זכריסון, המוכרת יותר בשם ליקה לי. היא מקפצת בצורה ברווזית מפינת חדר אחת לאחרת, מלחששת למישהו אותו היא אוהבת, ואילו אני מצפצף כמו ציפור "ליטל ביט-ליטל ביט".
רגע האמת: 3:09, מת על תוף המרים ×”×–×” רגע לפני ש…

19. Crystal Stilts :: Converging in The Quiet
כשהייתי קצת יותר קטן, בן 18 נדמה לי, בהיתי רבות בנעליי לצד מגבר הגיטרה בבית הוריי שבחיפה. אסתטי בעיניי היה הרחש, ונאה לאוזניי היה אפקט של דיליי. עברו חלפו להן כמה שנים ולא נותר מכל זאת דבר, ולא בגללי. זה העולם שהשתנה ולא יצר עוד כל שוגייז משובח כבעבר. ובכן, כל זאת נשתנה במכה, מכת פתע, כשהשיר הנ"ל צץ בחיי. יכול אני כעת לשוב ולבהות בגאון בנעליי.
רגע האמת: 0:22, כשהוא מתחיל לשיר – הרוח מבדרת את בלוריות העיר.

18. Foals :: Electric Bloom
האם ניסיתם פעם בחייכם להתרכז בעקרונותיה של התבונה המעשית ע"פ עמנואל קאנט, כשבתוך ראשם מנגנים נערי אינדי מאוקספורד? זה לא עובד. מבין כלל השירים שמופיעים במצעד השנתי שלי, זהו שיר הראש שלי. אין שיר שנוגן במוחי יותר פעמים ממנו, ואין שיר שהפריע לי יותר ממנו לשמור על ריכוז בשיעורים. ולא, אני לא רוצה ריטאלין.
רגע האמת: 2:57, אני מת על זה שמתחיל הקנון הזה של הסולן. שורה הוא, שורה ההד שלו.

קוף קוף

17. Cof Cof :: Caribbean Boy
להלן וידוי: לעתים, כשאני לבד בבית, אני רוקד לצלילי קוף קוף הספרדים ועושה תנועות של ג'ירפה. או שאולי אני בעצם זברה? לא ברור. מה שכן, אני נשבר בכל פעם שהמקצב הקאריבי הזה מתפוצץ לי בסלון. פעם אפילו כמעט נפלתי במקלחת כשניסיתי לרקוד זאת על מעטה סבון תוצרת ירוחם. אולי בכל זאת אני חייב לעצמי ביקור שנתי באיזה קלאב-מד.
רגע האמת: 0:07, ידיים לשמיים.

16. Santogold :: Lights Out
פולמוס פנימי עז יצרים מציף אותי בכל פעם שאני מנסה להבין איזה משירי סנטוגולד אני אוהב יותר. איכשהו, תמיד אני נוחת – בצורת קצת שמרנית – על השיר הזה. אין פה יותר מדי אלקטרוניקה או מקצבים שובי לב, אבל זה פופ לתפארת אובאמה. כל-כך חם ומפיח תקווה לעתיד טוב יותר אשר עשוי אפילו להוציא את כולנו מעיראק.
רגע האמת: 0:31, "דארלינג". איזו מילה נהדרת לפתיחתו של פזמון.

15. Sigur Ros :: Inní Mér Syngur Vitleysingur
קשה היה לי עם האלבום האחרון של סיגור רוס. אחרי ההאזנה הראשונה כתבתי לבלישה שהוא הגרוע ביותר של הלהקה, כעבור שעה כבר סימנתי אותו כדבר הגדול הבא – אך בחלוף חודש הבנתי שכנראה הגזמתי. ובכל זאת, יהלום מלוטש אחד בכל זאת קיים בו. זכורה לי פעם אחת יוצאת דופן במיוחד שבה האזנתי באייפוד שלי ללהיט הזה למעלה מ-13 פעמים ברצף. כנראה שבשל כך השיר הזה נמצא כאן.
רגע האמת: 3:32, הקסילופון הנהדר נשאר לבד, אבל רק לשניה אחת בלבד.

14. Shocking Pinks :: Emily
להלן הדבר הכי לא DFA ששמעתם בחייכם. לא פוסט, לא Pאנק, וגם לא Fאנק. במקום זאת יש לנו כאן אוויר סמיך ותעשייתי שמגיע דווקא מניו-זילנד. בכל פעם שהברנש בוכה וקורא "או אמילי, או אמילי", לבי נשבר. ובכל זאת, אם אמילי זאת הצליחה לגרום לניו-זילנדים האלה לחבר להיט שוגייז כל-כך מוצלח, כנראה ששווה לכל אחד להישבר על-ידה.
רגע האמת: 0:24, הנה! פעם ראשונה! הוא נאנח וקורא בשמה, ואני נמס, כאילו הייתי אמילי בעצמי.

13. Beach House :: Gila
רק הלכה לה אמילי, והנה מגיעה גילה. באמת שבלי כל כוונה תחילה. אף שהסיפור שקט הרבה יותר בהקשרה, נדמה כי גם היא חתיכת עלמה שבורה. קצת מוזר לי לומר זאת, אבל ברגעים קשים במיוחד במהלך השנה, זה היה שיר הפולחן שלי. הוא היה עוטף אותי לצד מקלדת כלשהי בשעת לילה אפלה וזועק לעברי: גי-יי-לה-אה-אה-אה.
רגע האמת: 2:34, אני נמוג, אוג, אוג, אוג, אוג.

קריסטל קאסלס

12. Crystal Castles :: Vanished
לפניכם להיט הכדורגל האולטימטיבי שלעולם לא יושר על-ידי איש במגרשי ישראל. אחח, לו רק היתה לי יכולת השפעה. במקום זאת, אני מלמד את עצמי לשרוק את המלודיה האל-מותית שלו, משמיע אותו בכל מסיבה, ועדיין מחכה לתגובה. אני לא יכול לעמוד במלודיות ילדותיות, חזקות, אשר בלתי ניתן לשחזרן במילים. פשוט אשתוק.
רגע האמת: 0:01, לא רוצה יותר מזה.

11. Ladyhawke :: Back of the Van
הפרמננט כבר מתפזר ברוח שוב, הלייזרים מאירים את הלילה, הגיטרה המצועצעת מתנגנת ברקע – והוא פותח לה את הדלת האחורית של הטנדר. תאמינו לי, ניו-זילנדים יודעים סליזיות מהי. ליידיהוק היא הדבר הכי טוב שקרה לי כשהייתי שיכור. היא פומפוזית כמו פונפון של צ'ירלידר, וקיטשית כמו ורתר שהגשים את חלום אהבתו. אני חולה עליה.
רגע האמת: 2:05, שימו לב לגיטרת האייטיז הקטלנית שמהדהדת בצד שמאל של האזניות. גאוני.

10. MGMT :: Time To Pretend
מאז החורף הקודם אני גולש על גבם של חתולים ביערות ירושלים, שוחה עמם בין נחשולי ענק במעיינות העיר, ובעיקר עוצם עיניים ומרחף. אני לא מצליח להימלט מן העובדה שהשיר הזה מזכיר לי צ'ורבה. הוא כל-כך סמיך, עשיר וצבעוני – עד שגם אני רוצה להיות מרק רומני. עד לרגע זה אינני מצליח להבין כיצד ייתכן שמכל המקומות בעולם הוא הוקלט דווקא בברוקלין. גאוני.
רגע האמת: 0:16, זה סימן הזיהוי שנותן את האות לכולם להתחיל לרקוד.

פנאו

9. PNAU :: Come Together
מתקרבים אל רגעי ההכרעה, וידיי רועדות מהתרגשות. להלן שיר כוח מושלם שעוצמתו לא תיעלם לעולם. זה אמנם מתחיל בנחת, באווירת אירובי אופיינית, אבל זה מסתחרר ומשתגע בדרך לקליימקס הענק. מבין כל שיריהם של PNAU האוסטרלים, זהו הלהיט האמיתי. ייתכן וזו מקהלת הילדים שמרסקת לי את האמאמא, וייתכן שזה פשוט המבנה החד-סיטרי הזה שמוביל להתפוצצות.
רגע האמת: 1:15, הילדים באים.

8. Fleet Foxes :: White Winter Hymnal
אינני יודע איך לבשר לכם זאת, אבל זהו הרגע הנחת האחרון שמצפה לכם במצעד השנתי שלי. קחו שתי דקות וחצי, שכבו על הרצפה ליד התנור התל-אביבי, הירושלמי או החיפאי שלכם, ושרקו את המנון הרועים הזה. גדולתו בקליטותו, גאונותו בפשטותו, והרי פשטות אינה מוצר נורמלי בעידן המוזיקלי הנוכחי אשר הציף אתכם במשך שלוש שעותיו של מצעדי שלי. אגב, זו גם ה"להקה עם זקן" האחרונה שתבקר בטופ טן זה. היה שלום עולם ישן.
רגע האמת: 0:01, פשוט לשנן בעל-פה, ולחזור על כך שוב ושוב.

מיסטרי ג'טס

7. Mystery Jets :: Two Doors Down
והנה אני בן 15 שוב, כל-כך צעיר אנוכי, מאריך פוני ולובש בגדים זוהרים (או שמא אני עושה זאת גם כעת?). אינני יודע אם מדובר ב-1988 או ב-2008, וגם אינני סמוך ובטוח שיש שכנה שתי קומות למטה, אבל אני מאוהב בה בצוותא עם המיסטרי ג'טס. איך ייתכן שאפשר להיות משעשע, טמבל וכל-כך מוצלח מוזיקלית בו זמנית? התשובות אצל הלונדונים האלה. וזאת עוד מבלי שדיברנו על הקליפ הענק של השיר הזה.
רגע האמת: 3:04, רגעו הגדול בהיסטוריה של קני ג'י, האיש והסקסופון.

6. FM Belfast :: Par Avion
איסלנד בוערת!!! כל מי שמי שקרא באתר הזה בשנה האחרונה יודע למה. אם יש שיר שהייתי רוצה לראות בהופעה מוקף בהמוני בני גילי זה השיר הזה. מצידי שההופעה הזו תתקיים בקאריביים ושאני אשָלח אליה בדואר אוויר. איזו חיוניות, איזה פסטיגל, איזה שגעון. תשכחו מכל מה שמספרים לכם במוספי הכלכלה הזדוניים: זה הזמן להשקיע באיסלנד.
רגע האמת: 0:31, קולו של אלוהים בוקע מן הקלידים ונכנס באיטיות אל ענן ההרמוניות הזה.

5. Pete and the Pirates :: She Doesn’t Belong To Me
צ'רצ'יל אמר פעם שהאמריקנים והבריטים הם בני אותו עם, אשר הדבר היחיד המבדיל ביניהם הוא השפה. ואוי, כמה שהוא צדק. אחת לתקופה נוחת עליי הצורך ×”×¢×– להיכנע בפני המבטא הבריטי הישן נושן שעליו גדלתי עם הדיסקמן הנשכח שהיה לי. כאשר למבטא ×”×–×” נלווית צניעות מוזיקלית נדירה – אני נכבש. אם הייתי אדם אנאלוגי, ייתכן וזה ×”×™×” שיר השנה שלי. בינתיים, הוא נעצר פה.
רגע האמת: 1:49, שורה אחרונה ועוד לא חלפו שתי דקות. תנו לי עוד דקה, בחייאת.

ומפייר ויקנד

4. Vampire Weekend :: A-Punk
גבירותיי ורבותיי, להלן השיר היהודי הטוב של השנה. המוני אנשים עוד לא מבינים מה כיפי כל-כך בחבורה המוצלחת של עזרא קניג, סולן ומפייר ויקינד. אני דווקא מבין. יש להם את ריף השנה על גיטרה, הם מזיעים כמו נובורישים טובים מתחת לחולצות מכופתרות וסוודרים צהובים, והם הדבר הראשון שעשה לי את 2008, עוד אשתקד למעשה. חבל רק שלא ראיתם את אחייני בן ה-12 מנגן את זה. חבל.
רגע האמת: 0:00, סימן לשנה מוצלחת במיוחד.

פולז

3. Foals :: Cassius
הנה השיר שאותו הכי אהבתי לרקוד ב-2008. זה לא משנה אם מדובר היה במטבח, בסלון, בחדר השינה, בבית הכסא, במדרגות הבניין, בתחנת האוטובוס האוניברסיטאית, בדרך לכיתה 2615, במסיבות המנדט בתקליט ואפילו בחלומות – אני רקדתי. אפילו עכשיו אני רוקד תוך כדי כתיבה עם בקבוק של בירה ביד. אמנם קסיוס הוא "Second Best", כפי ששר לו יאניס פיליפאקיס הסולן, אבל כאן הוא שלישי. הרסתי הכל, אני יודע.
רגע האמת: 2:32, אני יודע לנגן את זה על הגיטרה, באוויר, בים וביבשה, ואפילו יודע לשיר זאת בין שפתיי.

פרינדלי פיירז

2. Friendly Fires :: Paris
כל-כך הרבה אפקטים, כלי הקשה, גיטרות עם דיליי, עצבות וגעגוע על הפנים – ועדיין, פסטיבל צבעוני גדול ומיוחד. למה לכתוב שיר אהבה דביק ומייגע כשאפשר לעשות ניו-רייב משגע, לפזר הבטחות על חיים משותפים בפריז, ולזרוק לאוויר מיליוני פתיתי קונפטי? זה גם מה ששאלו אנשי Friendly Fires, ותראו מה יצא להם. אפילו אוהד אוהב את זה, אתם לא מבינים. רק היום האזנתי ללהיט הזה 11 פעמים, וזאת שנה לאחר ששמעתי אותו לראשונה. אני אומר לכם, רק פריז יכולה היתה לגרום למישהו לקום ולהקליט בעבורה דבר כל-כך יפה.
רגע האמת: 2:07, כאן כבר אין מעצורים. אנחנו עפים אל הכוכבים.

קאט קופי

1. Cut Copy :: Lights and Music
לא בא לי יותר להסביר מה קורה כאן. חברים, הנה המנון 2008, פזמון ימיי, השיר שמסמל יותר מכל את ההוויה של השנה האחרונה בחיי, והפלא התרבותי האסתטי ביותר שאלוהים ברא ב-12 החודשים האחרונים, שבהם אתם אולי חלמתם על משהו אחר. אבל לא כולכם.
רגע האמת: ושוב, כמו אשתקד – בשירים מנצחים מדובר ברגע אמת אבסולוטי אחד וטהור. סליחה.

"אורות ומוזיקה – נמצאים בראשי
היי הבייבי שלי בזמנך החופשי!"

וכאן מונחים כל הקבצים המרוכזים:
עשירייה ראשונה
עשירייה שנייה
עשירייה שלישית
עשירייה רביעית
עשירייה חמישית
עשירייה שישית