ובכן, כמו שהכותרת מלמדת, ×”×™×” מאוד קשה לבחור עשירית אלבומים שתמצה את הטוב שבטוב שבשנה הטובה הזאת. ולראיה – אביעד נשבר וכתב על שישה-עשר. כרגיל, אין לאלבומים סדר כלשהו. לאו דווקא שמתי קישורים לשירים להורדה, אלא לפעמים למקומות בהם אפשר לקרוא בהרחבה (אפילו יותר) על מה מדובר וגם לשמוע. זכיתם להזדמנות נוספת לשוטט בנבכי האייפוד הרעב. בסוף הרשימה – רשימת פרסי תנחומים לאלבומים שכמעט והצליחו לגעת גם הם בפסגה.

LCD Soundsystem – Sound of Silver

זה לא דאנס, זה לא רוק. לא יודע מה זה. זה משהו חדש. ג'יימס מרפי הוא ככל הנראה מכשף, שכן הצליח בעזרת זוג אוזניות אייפוד סטנדרטיות מן המניין לגרום להמוני חובבי מוסיקה בעולם כולו לתהות לעצמם בעודם צועדים ברחוב לצלילי אותו אלבום אנרגטי ומכושף – "מי זה לעזאזל רובן עטר ומה הוא עושה על האייפוד שלי ?". זהו סוד כמוס, שכנראה אביעד וג'יימס ישמרו בחיקם לפחות עד האלבום הבא. אל סי די אימפריה.

לא צריך לחפש הרבה כדי למצוא משהו על האלבום הזה.

***
Burial – Untrue

האלבום הזה הניע אצלי תקופה אלקטרונית שמגיעה, כך נראה, פעם בכמה שנים. בפעם הקודמת זה התחיל עם האלבום הראשון והנפלא של M83, בפעם לפני זה הטריגר היה האלבום הראשון של Boards of Canada. האלבום הזה, לעומת השניים שהזכרתי פה, אפל ושחור משחור, כאוס נוראי של קליקים, באסים רועמים, ברייק-ביטים קריספיים ופרוסות שירה חתוכות דק דק. נשמע כמו תיאור קצת קיצוני ויומרני, אולי אפילו – נשמע קצת כמו משהו שלא היינו רוצים לשמוע. אני מאתגר אתכם לבדוק את אבחנותי.

Burial – Archangel

***
Radiohead – In Rainbows

פסטיבל רדיוהד התחיל השנה בעקבות שני אירועים עיקריים – הראשון והברור, הוא שהם הוציאיו אלבום. השני, הוא שהמודל העסקי שלהם באלבום ×”×™×” ×–×”×” לזה של × ×’× ×™ הרחוב – לא תרצה לא תשלם. כן תרצה – בחייאת, זרוק איזה עשר אגורות. בכל הרעש והבלאגן שהאקט ×”×–×” יצר, פספסנו את העיקר. העיקר הוא – שכל פעם שרדיוהד יוציאו אלבום חדש הוא ×™×”×™×” מדהים. הכל נשמע תמיד חדש ומלוטש (גם כשזה לא מלוטש), כל צליל נמצא במקומו המדויק. לכל שיר יש את הגאונות שלו ואף פעם לא ×™×”×™×” שיר שבא רק למלא מקום ולפנות את הבמה. ×›×›×” ×–×” צריך להשמע.

Radiohead – Nude

***
Belaire – Exploding, Impacting

כתבתי בסיכום השירים שלי על הלהקה הנפלאה הזאת. ובכן – הבהרה : האלבום הזה לא פה כפיצוי או תחליף לאלבום של ווקסטרוט. אין כפרה על מה שווקסטרוט עשו. שמועות אומרות, שבמילון אוקספורד, ליד המילה 'אכזבה', יש לינק להורדה של השיר "Real Life Version" מתוך אלבומם של הנ"ל עם קישור לקניית האלבום באמזון. להכל יש הסבר – כשהמתופף והבסיסט שלך שותפים בכזה אלבום מדהים ומושקע כמו של בלאייר, אל תתפלא, רמיש, שלא יוצא משהו. ועוד כמה מילים חוץ מלהשמיץ – זה אלבום שמח, עם שירים כתובים היטב, שעושה טוב על הנשמה.

Belaire – You Really Got Me Going

***
Okkervil River – The Stage Names

הלהקה הזאת נשמעת לי גולמית כמו אספלט. האלבום הזה נשמע כאילו הלהקה מנגנת לי בתוך הראש. כשויל שף שר, זה נשמע כאילו הוא שר לי מהריאות. אבל חלאס עם התיאורים הציוריים. זה אלבום מדהים. השירים כתובים מדהים. זה פשוט רוק נפלא מטקסס.


Okkervil River – Savannah Smiles

***

Feist – The Reminder

אין לי שום הסבר מלומד, מנומק ועשיר במונחים מתרבות הפופ והאינדי שבו אני יכול להשתמש כדי להסביר את נוכחתו של האלבום הנפלא הזה בעשיריה שלי. הקול המעט מצונן של לסלי, האוירה הקודרת, הפיקים השמחים, או הכל ביחד – אף אחד מהטיעונים האלה וגם כולם ביחד לא מייצגים את השלם, שהוא ללא ספק שלם מאוד.
 
פוסט בנושא.

***
The Shins – Wincing the Night Away

באמת שהופתעתי מהיכולת של השינז לגוון ולשנות בצורה די משמעותית את הצליל שלהם. הם הביאו איתם את כל הדברים הישנים והטובים שהרכיבו את האלבום הראשון והמופתי. הם צירפו על הדרך את השירים הנפלאים מהאלבום השני והפחות מופתי לטעמי. ביחד עם הפקה שיש היאמרו שהיא מלוטשת יותר, יצא משהו משהו. שמחתי מאוד לשמוע את האלבום הזה בפעם הראשונה, וכך גם בכל אחת ממאות הפעמים שאחריה.

פוסט בנושא

***
Arctic Monkeys – Favourite Worst Nightmare

כששמעתי את האלבום הזה בפעמים הראשונות חשתי את מה שבוודאי מכונה "גילטי פלז'ר". אלבום כל כך מוצלח מבחינה מסחרית ? אצלי על האייפוד ? השם ירחם. במקביל, האייפוד של אחותי חטף וירוס שמאפשר לו להשמיע רק את אותם קופים ארקטיים בריפיט. כעבור כמה ימים הסתבר לי שמדובר היה בוירוס מדבק. משמיעה לשמיעה נעלם הגילטי והתחדד הפלז'ר. ואכן, מדובר באלבום נפלא שכיף לשמוע שוב ושוב. אל תשכחו – גם קולדפליי היו פעם טובים.

Arctic Monkeys – Flourescent Adolescent

***
Most Serene Republic – Population

האלבום הזה הגיע לרשימה זו ממש בדקה התשעים, בסוף חודש דצמבר. בהתחלה, כל שאר האלבומים קיבלוהו בקריאות 'בשר טרי' לעגניות וצחקו עליו שהוא צעיר צ'ונג. אך משהבינו שהוא לא פחות מנפלא, עזבו אותו לנפשו ואף נתנו לו מקום של כבוד. מדובר באלבום אינדי-רוק-קנדי נפלא שמזכיר קצת אתBroken Social Scene ברגעים היפים ואולי אפילו קצת יותר. אני יודע שאתם לא מכירים אותם. לכו תשיגו את האלבום הזה.

The Most Serene Republic – Compliance

***
?Of Montreal – Hissing Fauna, Are you the Destroyer

כשאני חושב מה לכתוב על האלבום הזה, עולות בזכרוני לפחות חמש שיחות שונות עם אנשים שונים בהן אנחנו מתווכחים באקסטזה במשך כעשרים דקות מהו השיר הכי טוב באלבום הזה, ולבסוף מחליטים פה אחד שכמעט ואי אפשר להחליט ושכל האלבום הזה הוא גוש אחד ענקי של עוצמה. האלבום של 2007, כפי שיקרא כאן מעתה (לפחות בחצי שלי, אביעד), הוא אכן כזה – מפלצת רבת זרועות, מרובת עיניים, אשר שולחת את טלפיה לעבר מוחכם העדין ומשתלטת עליו באופן חד-משמעי. וזה כל כך כיף.

פוסט בנושא

**********************************

כמעט נכנסו לרשימה שלי :

Modest Mouse – We Were Dead Before The Ship Even Sank
Good Shoes – Think Before You Speak
Jens Lekman – Night Falls Over Kortedala
Tunng – Good Arrows
Editors – An End Has A Start
Apparat – Walls
Emma Pollock – Watch The Fireworks
The Twilight Sad – Fourteen Autumns and Fifteen Winters
The Good The Bad and The Queen -The Good The Bad and The Queen
Mother Mother – Touch Up