תור זהב, לא פחות מכך. מאז שאני עוקב אחרי כל נושא המוסיקה הזה לא זכורה לי תקופה עם עושר כל כך גדול של להקות שאני אוהב שמוציאות אלבומים חדשים (הכניסו ניימדרופינג ארוך, מייגע, ופלצני אך חינני כרצונכם כאן). והיופי האמיתי הוא שעדיין לא ממש התאכזבתי מאף אחד מהאלבומים הנ"ל. אפילו לא מווקסטרוט שהציפיות לו, כאמור, היו איפושהו בין לא-ראליות להזויות.

אחד מאותם אלבומים לא מאכזבים הוא The Reminder של Feist.

blame canada

האלבום הקודם (Let it die – 2004) של הקנדית החביבה הטעה אותי קצת לחשוב שגם ×–×” כקודמו ×™×”×™×” אלבום בתי-קפה-אופטימי שכזה, אך הופתעתי באלבום יותר חשוך ומלנכולי. בלתי אפשרי להתלונן על ×›×–×” דבר בכלל, בעיקר לאור העובדה שבכל האלבום היא נשמעת כאילו היא מצוננת ומסרבת בתוקף להשתמש בטישו מכל סוג שהוא. הייתם מצפים שעם האקלים בקנדה ×–×” לא ×™×’×™×¢ לזה בכלל, אבל לשמחתנו גם ×–×” קרה. השיר הבא הוא לא ממש מדגם מייצג של האלבום, אבל לא בסטטיסטיקה עסקינן ×›×™ אם במוסיקה.

Feist – I Feel It All

ובנושא חשוב אחר – אוכל. בלוג חדש ויפה שמסביר ברמה שאפילו אוכל-בחוץ-סדרתי שכמוני יכול להבין איך מכינים אוכל טעים- בצק אלים (הטעות המכוונת במקור). אתר השבוע שלי ללא ספק.