בפעם השלישית בחיי קראתי היום את השורות המתארות את עריפת ראשו של מיכאל קולהאס. האוטובוס שבו נסעתי היה ריק לגמרי, והנהג האיץ לפתע כדי למנוע ממני את ההגעה אל השורות האהובות האלו. שורות קצרות המסיימות את מסע הנקם הארוך והארור של סוחר הסוסים הגרמני בן המאה ה-16. כשירדתי אל המדשאה הגדולה, זו שמוצפת תמידית בזריחת חמה רחבה, נותרתי דומם לרגע. הספר הזה נשאר בידי, ואלף זיכרונות הציפו אותי בשלוש שניות. כ-333 תמונות בשנייה שסינוורו אותי ללא רחם.

ראיתי מדרגות, עמודים ירושלמיים, עצי חרוב, אדניות עם עשבי תיבול, עגלות של תינוקות, אמהות צעירות, כובעי קש, טילון, ספסל בגן ציבורי, ערפל, עננים סגולים, קקטוסים, בתים ערביים, סוסים חומים, סוסים שחורים, סוס לבן, תירס, פירות טרופיים מוזרים, גרבי צמר, עלי גפן, שקיות תה, נהר גדול, כבשים, אוניות קטנות, ספינה גדולה, אגרוף, היפופוטם, בגדים שחורים, גזירי נייר, בקבוק פלסטיק ישן, ראש של גתה, ראש של שילר, ספר צהוב עבה, אצטרובלים מנופצים ושקיות דקות של מים שיצאו מהן כל חיים. ראיתי הכל, ובלבה של השמש הגוססת הזו – קפאתי.

כל הזמן ×”×–×” Holy Other ליווה אותי. הבריטי המדובר, צעיר ממנצ'סטר שעבר לברלין, חושב שהוא עושה Witch House, אבל הוא רגיש מדי לעונות השנה, ולכן ×–×” לא ×”×›×™ עובד לו. באחרונה הוא הוציא EP בשם With U בלייבל – שימו לב – Triangle, והוא אחת מיצירות ×”×–'אנר הטובות ביותר שהוקלטו עד ×›×”, לטעמי. את המורבידיות המעיקה אך הנדרשת הוא החליף בסקס אפיל של לווית זמר סול, ואף שהוא מסוגל ללוות עריפת ראשים גרמניים כאמור, הוא רוצה גם לחבק. לחנוק לרגע. ולחבק. בימים האחרונים הוא גם נושך אותי בברכיים בכל פעם שאני מנסה לעוף. וזה בכלל מרגש.

 Holy Other :: Touch
 Holy Other :: Yr Love
 Holy Other :: Feel Something
ה-EP המלא והמעולה

Touch yr love, feel something

התחלתי להתגעגע לגרמניה. לראשונה מאז חזרתי אני מסתכל על תמונות האביב של העיר שעזבתי, ותוהה איך ×—×™×™ היו נראים אם הייתי נשאר שם. סביר להניח שהייתי מסתובב ברחובות המלבלבים ככאב הראש שלי, הייתי חוצה את בית הכנסת החרב בפעם השלושת אלפים בדרך להופעה של Friendly Fires, ואני יודע ×›×™ דבר לא ×”×™×” מזיז אותי מתחושת הזחיחות הקלה הנקשרת מיידית לכיבוש. כיבוש הרגש את התבונה. לסינג צדק, כאדם חדש אני יודע להבחין בין טוב לרע, אני בוחר בקלות את שאני רוצה – מתוך שיקול דעת כלשהו, ובכל זאת. רק לחשוב שבזמן שאני צועד בשמש יש שמנסים להבין את הדממה שעוטפת את חייהם בדרך לעוד הגשמת חלום, ×–×” אינו עניין פשוט.

בימים האחרונים אני עומד בתחנות האוטובוס השונות של רחוב אלנבי התל אביבי, ממתין. מחכה שדבר מה מסעיר יתרחש. את הגשם של שבת פספסתי בשל שינה ארוכה מדיי, אך את השמש של ימי החול אינני מפספס – והיא זדונית. אני מביט בצועדים אל חוף גאולה כמי שרק ×”×™×” רוצה לבוא ולצלמם, נוגעים בגלים, משתכשכים בפינות תשוקת הקיץ המתממש – ומיד אני נאלץ להוסיף פסקול לכל ×–×”. למזלי, הפסקולים רבים. חלקם, או לפחות אחד מהם, מגיעים מבחור בריטי אחד המכנה את עצמו Chad Valley, אבל שמו האמיתי הוא הוגו מנואל. בחיי שהוא שווה את השורות הבאות.

מנואל הוא צ'ילווייבר כמו שכתוב בספרים. הוא מצליח לאגד אל המחשב שלו את כל הכמיהה הפוטנציאלית לים שקיימת בבחור שאינו רואה ים מספיק. הוא מגיע מאוקספורד, ולאחרונה אפילו הופיע בסוג של ערב ביזאר עם המוני סטודנטים מהאוניברסיטה המפורסמת של העיר – בעודם לובשים חליפות מיותרות. מוזר לחשוב שהוא ניגן את כל הלהיטים הלא קיימים שלו, לאנשים שבעבורם להיט הוא חפת מסוגנן. על כל פנים, הייתי מוכן להיות כפתור בחולצתם המגוהצת כשהם הזיעו לתוכה בעוד מנואל ניגן ברכות. ×”-EP החדש של הבחור ×”×–×”, Equatorial Ultravox, מגדיר מחדש את גבולות המונח נער הפוסטר של ×”×–'אנר ולוקח את Washed Out למקומות רקידים שעושים לי חשק לצאת ולתקלט שוב. טוב, בעוד שבועיים ×–×” יקרה עוד פעם, אתנחם בזה.

 Chad Valley :: Now That I'm Real
 Chad Valley :: Shell Suite
 Chad Valley :: Fast Challenges
ה-EP המלא והמעולה

החל מאמש אני חש כמי שחווה הפיכה קטנה. ×–×” קורה אחת לתקופה בעידן הנוכחי, וזה קורה תמיד כאשר אני חושש שתשוקתי לדבר מה מתמוססת לה. לרגע לא חשבתי שתשוקתי לכל המוזיקה נעלמת לה, לא. אבל כן, חשתי כאילו אהבת ההתרגשות הבלתי ניתנת לעצירה שלי, שמניעה אותי ממקום למקום כל ×—×™×™ – מתעמעמת עם הזדקנותי. והנה, כרגיל, הילדות מנצחת. אני על הגל, אני על ×’×’ העולם לרגע, אני על הסוס.

ואת הסוס הגדול הזה אני מחזיק חזק, מנסה להתייצב, רק לא ליפול. אמש חשבתי שכל זה היה רק בגדר חלום, אבל הבוקר התעוררתי והסוס חיכה לי בסלון, על השולחן. יצאנו יחד לדהירה ארוכה, על הרים שמזכירים את דרך הפילוסופים בהיידלברג, אהובתי, הוא פיזר את רעמתו, ואני נעמדתי עליו ברגליים דרוכות ובפנים מושחרות. לא נפלתי, כיאה לדון קרלוס היהודי שבי, אלא התרוצצתי ללא הרף עד שמצאתי מנוח באחו. אמש, צפיתי בקליפ השנה שלי. זה הכל.

הפעם הקודמת שבה התקרבתי לקבוצת קנדה היתה בעקבות הקליפ המהולל שהם עשו לבומביי של El Guincho. היו שם מאות אלגוריות ויזואליות ומוזיקליות, משחקי אסוציאציות והרמזים, עד שלא הייתי יכול שלא להתהפנט. בקליפ החדש שהם עשו ל-The Vaccines הבריטים, כבר ניכרה עליית מדרגה נוספת. הם לקחו את אחד מתחביביי המטופשים ביותר – צפייה בקליפים של הרכבי Witch House אלמוניים – ועשו לו הומאז' לא נגמר. אורגיה שלמה של אפלה ותשוקה, תשוקה חשוכה, סדום ועמורה בין לונדון לברצלונה.

The Vaccines, אגב, הם חבורה נחמדה למדי. הם נשמעים כמו הצעד הבא בהשפעות ג'וי דיוויז'ן הבריטיות. כאשר הם מצליחים להתנתק מהגשם הם נוטלים את Surfer Blood קרוב לחזה, ומנפחים בלון נפוח של פזמונים בריטיים קלאסיים. כמובן שכיאה ללהקות הדור הנוכחי בממלכה הם קצת אובר-מופקים, אבל לפחות יש להם חן גדול. למעשה, כך בדיוק היו נשמעים ה-Editors לו רק היו מסוגלים לקחת את עצמם קצת פחות ברצינות, והיו מודעים קצת יותר לחולשותיהם.

אלבום הבכורה שלהם, What Did You Expect from the Vaccines, יפה למדי. הוא יפה עד כדי כך שברגים מסוימים בו אני נעצב על ×›×™ אין לי בביתי כל MTV2 יותר, ועל ×›×™ אני ×›×” סקפטי כלפי כל התרבות המוזיקלית שיצרה אותי. אותה תרבות שכל מטרתה לשמח יושבי ברים פשוטים ולא היפסטרים חסרי תקנה בשדרות ברוקלין השונות. אבל בעצם, הלהקה הזו – על זמירות הגולשים היחסיות שלה – היא לא ממש התגלמות בריטניה הקטנה בעצמה.

 The Vaccines :: All in White
 The Vaccines :: Under Your Thumb
 The Vaccines :: Wreckin' Bar
 The Vaccines :: If You Wanna
 The Vaccines :: A Lack of Understanding
האלבום המלא והמהנה

לפני חצי שנה עברתי את אחת מן החוויות התרבותיות החשובות של ×—×™×™, כשלמדתי כיצד סמלים מוזיקליים יכולים לקבל חיים אחרים לגמרי מן האופן שבו אנו מדמיינים אותם. באותו ערב מטורף בלבה של סדום הגרמנית בהמבורג, קפצתי מהופעה של Beach House להופעה שנייה לאותו ערב, של Pete and the Pirates. אין לי כל יכולת לשוב ולשחזר את כל שעברתי אז, אך למזלי ×›×™ רב – את כל ×–×” כבר תיארתי בפוסט ארוך בזמנו, ממש כאן. מאז אותו לילה קר, דברים רבים השתנו להם, ציפיות חדשות נולדו ואפילו כיווני מחשבה חדשים החלו נערמים מתחת לשולחן בלב סלוני. עם זאת, ציפייה אחת נותרה כשהייתה – שקטה, בטוחה משגשגת. הציפייה לאלבומם השני פיט והפיראטים האלה.

בשבועיים האחרונים, למן היום שבו קראתי ביקורת ראשונה שמקורה בהאזנת בכורה של עיתונאי בריטי כלשהו ל-One Thousand Pictures, פצחתי באותו מסע קבוע של נער חסר תקנה. אותו סיור אינטרנטי הנעשה בהפרשים סולידיים בני שלוש שעות כל אחד, שבמהלכו אני מנסה לשים את ידיי על הדבר ×”×–×”. והנה, שבוע אחד של חיפושים הספיק לי – והאבדה המשובחת נמצאה. וכמה טוב שהיא נמצאה, משום שבלעדיה כל סוף השבוע ×”×–×” מתקשה ×”×™×” להיראות טוב כפי שהוא נראה.

האנדרדוגים הנצחיים של האינדי-פופ הבריטי הצליחו לעשות את כל שעשו בעבר באותה רמה, בעזרת שורות מנצחות על חתולים, קוקטיילים, ועונות מושלגות. את ×”×›×™×£ הגדול שמסתתר מאחורי כל שיר ושיר שלהם אמנם למדתי לזהות רק אחרי שראיתי אותם על במה צפופה, אך גם בלי חזיונות התענוג הללו אני מצליח למצוא אותו כאן – בכל פעם שבה אני נקרא על ידיהם לבוא אל הבר. הכל פה ישיר כל כך, נטול יומרות שווא, שווה לכל נפש – ובעיקר צנוע. ×›×™ פיט והפיראטים מעולם לא חלמו להיות כוכבי רוקנ'רול במעילים עבים ובפרצופים רציניים כשל מיטב נושאי הגיטרות במדינתם. הם פשוט עושים את כל מה שהם רוצים, מבלי להתחשב לרגע בשעה, באופנה, במגמה או בז'אנר. הרי ברור ×›×™ גם אם היינו כעת ב-1995, והעולם סוחב ×”×™×” על גבו יוניון ×’'קס ענקיים – איש לא ×”×™×” סופר את הלהקה הזו. וזה כל היופי.

כמה שאני אוהב אותם.

 Pete and the Pirates :: United
 Pete and the Pirates :: Winter 1
 Pete and the Pirates :: Come to the Bar
 Pete and the Pirates :: Washing Powder
האלבום המלא והמעולה

רסיסים גדולים של אושר. אין לי רצף מילים אחר לתאר את משמעותה של Friendly Fires לחיים שלי ושל האנשים הקרובים אליי ביותר. עשרות פעמים זכינו ללחוץ על כפתור לפני אחד משיריה של הלהקה הזו, וחזינו בפלא גדול של ידיים מורמות לאוויר ושירה קולנית. אינספור פעמים חייכנו ×–×” לזה, חלמנו שאנו בפריז, שאנו קופצים לתוך בריכה או נעים כשלדים במרחב. פתיתי נייר התעופפו באוויר (באמת) והבוקר נראה רחוק מתמיד. בכל כך הרבה הזדמנויות זכינו לאהוב את החיים, את היותנו צעירים, רעננים ומרעננים, ואפילו התאהבנו בעצמנו – בזכות השלישייה הזו.

אולי בגלל ×–×”, אמש, כשבלישה ואני התיישבנו להאזנת בכורה לאלבום החדש שלהם – Pala – שיחקנו אותה מאוכזבים. כאילו ציפינו לחוות את כל רגעי העיוורון האופטימיים האלה בהאזנה הראשונה, חצי שיכורים בארבע לפנות בוקר. התעוררנו היום בתשע (אני התעוררתי, והערתי את השכונה איתי) כדי לתת להתחיל את האלבום מבראשית. באופן לא מפתיע, כל ×–×” התחיל לבעבע, לרקוד מעצמו, לחיות. הלהיטים כאן, הכוח פה כדי להישאר, וטוב שיש מסיבה באופק.

נזכרתי הבוקר בפעם הראשונה שבה צפיתי בקליפ הישן של Paris שלהם, בדירה אחרת באותו רחוב שבו אני גר כעת. תמר ואני חזינו בנס ×”×–×” ביחד, ואף על פי שבאותה העת, קיץ 2007, חצי מהמוזיקה בסביבה נשמעה כך פחות או יותר – באוויר כבר ניכרה ההכרה בקשר המיוחד של Friendly Fires עם הלב שלנו. ×–×” פשוט נוצץ כל כך. זו הדרך הרכה ביותר למתג הנאה. אולי רק Cut Copy יודעים לעשות זאת טוב יותר.

 Friendly Fires :: True Love
 Friendly Fires :: Blue Cassette
 Friendly Fires :: Pull Me Back To Earth
 Friendly Fires :: Running Away
האלבום המלא (והמעולה?) – גם אם האיכות עוד לא אופטימלית

וחדשות נחמדות: בערב יום העצמאות החבורה שלנו מתקלטת במועדון הבאסס בירושלים את כל הדברים האלה שעליהם אנו כותבים. הכניסה חינם, וכמו בכל המסיבות שלנו בבירה – ×™×”×™×” לוהט. עדיף להיות שם מאשר ברחובות המטונפים.

שלום לכם. אני אוהד. לא כתבתי אף פוסט כבר כמעט שנה וחצי. בואו פשוט נטאטא את העובדה הזאת מתחת לשטיח. אם אפשר, גם נשרוף את החדר, ואז נמשיך הלאה.

בשבוע שעבר יצא האלבום החדש של מטרונומי. לפעמים כשלהקות שאני אוהב מוציאות אלבומים חדשים אני רושם את את ×–×” איפושהו כדי לזכור לעקוב אחר ההתפתחויות, אבל מטרונומי מעולם לא היו חשובים לי במיוחד. סתם נתקלתי באלבום באחד משיטוטי ביזת המוסיקה המקוונים שלי, והמחשבה הראשונה שעלתה לי בראש בקשר אליו הייתה – "האם מה שהעולם ואני צריכים כרגע הוא עוד אלבום אלקטרו-אינדי-פופ ?". המחשבה הבאה הייתה המילה "לא".

כך חלפו להם עוד כמה ימים בהיסטוריה האנושית, עד שנתקלתי בקליפ החדש שלהם :

מה לעזאזל ? האם זו הלהקה שהעניקה לעולם את השיר הזה ? האם זו הלהקה שהיה נדמה שנוצרה כשיתוף פעולה בלעדי עם ליין מסיבות המנדט הידוע ?

מסתבר שכן. אני אוהב הפתעות כאלה. זה כמו מה שקרה ללהקה העתיקה Simian, שהוציא אלבום אחד מצוין ואז הפכה ל-Simian Mobile Disco, שזה משהו נחמד אך שונה לחלוטין, רק הפוך. באופן כללי, אני חושב שהמקרה הזה מחדד את העניין שאחד הדברים שאני הכי אוהב בלשמוע דברים חדשים של אמנים ישנים הוא הסיכוי הגדול שלהם להשאיר אותי עם גבות מורמות ופה פעור.

האלבום החדש נקרא The English Riviera, והוא טוב. הנה שני שירים ממנו :

 Metronomy – Everything Goes My Way
 Metronomy – The Look

כולם מתלהבים בכל רגע ורגע מן האלבום החדש של Toro y Moi, ורק אני לא יודע. את הצ'ילווייב שלי אני אוהב שברירי, ולא כזה שבטוח וגאה בעצמו ומנסה להיות עליז ומסיבתי לגמרי. אני אוהב את הספק שקיים בז'אנר הצעיר הזה, את תחושות החמיצות בפה וסנוור העיניים שמהן הוא בנוי. אני פחות אוהב את אווירת הפורנו הרך/ ספינת האהבה/ הנהנתנות שהחלה משתלטת על מוחותיהם של כמה מיודעי הדבר, ע"ע צ'זוויק בונדיק (הוא טורו אי מוי). את הנוסטלגיה הצ'ילוויבית המדומה אני מעדיף לזרוק אל שנות השמונים והתשעים וקצת פחות לסבנטיז.

ובכלל, אם כבר לעוף על החיים – מהלך מגונה בפני עצמו – הרי שעדיף לעשות זאת בתוך המים ולא על גבי יאכטה. כך בדיוק ×–×” מרגיש בשיר הכוח הפנטסטי של Colour for a Rebel הבריטי. הבחור ×”×–×” מבקש תרומות בכל מיני אתרים שהוא מפעיל, אז הערב, לאחר שהאזנתי ללהיט הלא מלוטש שלו הנושא את השם Haze (קלישאה שכזו, כן), השקעתי 2 פאונד בשיר המדובר. מאז, פחות או יותר שעה ×›×›×”, אנחנו חיים בתוך לופ שיסתיים כנראה באיזו מסיבה שבה אשמיע אותו להנאתי. כן, כן, ביחד עם Toro y Moi גם כן.

Colour for a Rebel :: Haze