רשימה זו היא כמו יומן פתוח של חיי בשנה האחרונה. היא נעה על הציר שבין דצמבר 2010 ובין דצמבר 2011, מהמבורג ועד לתל אביב. כל השירים פה ראויים היו למלכות, בין אם בממלכה גדולה השולטת בנתחי תבל גדולים ובין אם בנסיכות קטנה באלפים. את כולם, בכל מקרה, אקח איתי אל הנצח.

שימו לב – הערה קטנה: כמו בכל שנה רשימת שירי השנה שלי אינה ניסיון להגדיר את 2011 בצורה אובייקטיבית. כבר מראש אני מזהיר ומדגיש ×›×™ כל בחירה ובחירה כאן היא סובייקטיבית למדי, אישית עוד יותר, וודאי שאינה מובנת מאליה לאף אדם מלבדי.

ועוד כמה הערות חשובות: ראשית, לצד כל שם שיר מופיע סימן קטן של פליי. לחצו עליו. שנית, לכל שיר מצורף וידיאו מתאים. שימו לב, "רגעי האמת" המצורפים לכל שיר, נוגעים לגרסאות המוקלטות – ולא לקליפים. שלישית, בסופה של הרשימה תמצאו שני לינקים שיאפשרו לכם להוריד את כל אסופת 50 הגדולים הזו.

המשך »

אוקטובר הוא חודש נהדר. אוקטובר הוא הזמן הטוב ביותר לחלום על רגעים חדשים, שניה לפני שהם מתחילים. בחודש ×”×–×” תמיד יש לפחות לילה אחד קריר באמת, ולעתים הוא כולל גם ימים ארוכים של חופש, סרטים, מחלות קצרות שעוברות עם תה ומעט תרופות, אתרוגים וגשמים מקומיים. באוקטובר נולד הבלוג ×”×–×”, וגם נולד שעון החורף – שחרף מחאותיהם של מרבית בני העולם – הוא השעון הנכון והמשמח יותר. הזמן ×”×–×” בשנה הוא גם ×–×” שבו אני מתחיל לדון עם עצמי בסיכומי השנה שלי, משמע אני חושב בעצבות גדולה על זמן שאבד ועל רגעים שהייתי חוזר אליהם ברינה מסוימת.

בחודש אוקטובר הנוכחי אסע לפריז ואפגוש חברים רבים, שאיתם אצפה בשלל הופעות וביחד נשתה יין. בחודש ×”×–×” אצטרך גם להתמודד עם האלבום היפה ביותר ששמעתי בזמן האחרון. זהו אינו האלבום הטוב ביותר אולי, ×›×™ טוב – הוא תואר מורכב מדי – אבל כן, בעיני, אלבום הבכורה של Still Corners הוא היפה ביותר שהוענק לי בעת הזו.

בזכות כמה סינגלים מוקדמים, ההרכב הבריטי המעומעם ×”×–×” חרש השנה פלייליסטים של חובבי DreamPop, צ'ילווייב ואסתטיקה של אספני בולים ואצבעונים, ואין ×–×” פלא. יש לו סולנית, טסה מאראיי, ששרה בנשיפות מעוכות, באיטיות ובמאמץ גדול להישאר בגובה נמוך מעל גגותיה של עיר אפורה – וזה עובד לה. בזכות ארבעת הידידים שסביבה, היא הופכת לשלכת המחברת בין Beach House ל-Broadcast, ואם זוהי אינה שלכת חלומית, אינני יודע היכן תימצא זו. האלבום ×”×–×”, Creatures of an Hour, עוד ינוגן פה שבועות רבים, גם אם ×–×” יביא לשבירת מצב רוחי.

 Still Corners :: Circulars
 Still Corners :: Into the Trees
 Still Corners :: I Wrote in Blood
 Still Corners :: Cuckoo
האלבום המלא והכל-כך מעולה

אם יש שירים שאני אוהב יותר מאשר שירי כוח, אלו הם השירים שיודעים לעצור אותי במקום. אלו הם תמיד השירים האלה שנחים אחרי הקטעים נטולי המילים באלבום, או אלה הממוקמים אחרי תרדמת מסוימת המהווה תעתוע. תעתוע שכל מטרתו להשכיח את קיומה של השאיפה. כל שאיפה.

ברוב המקרים אני מזהה את שירי הדום מיד כאשר הם מתחילים, וכאשר הם מסתיימים – אני נאלץ להשמיעם לעצמי שוב. היופי שבהם הוא שבעקבותיהם משתנה תמיד הפרספקטיבה, על הערב או על היום כולו, אך לפעמים גם על האמן שאחראי להם. הופכי המגמות הללו הם הצמיגים הבוערים של ספריות המוזיקה באשר הן. אינני מדבר כאן על מקרים של להיטים באלבום שכולו שממה. אני מדבר על אלבומים אשר נולדים מתוך הרצועה השמינית בהם. שגם היא כולה נוצרה בעצירה. להלן דוגמה.

בשבועיים האחרונים אני מסתובב הלוך וחזור סביב Forever, אלבום הבכורה של Sleep ∞ Over, היא סטפני פרנצ'יוטי שחברה גם ב-Boy Friend – שעליהן כתבתי פה בתחילת השנה. הצלילים שלה ענפים ומרוחים, נמתחים כמו תעלות מים בלב אירופה, וכזה הוא גם אלבומה. הוא מתפתל באיטיות רכה אל עבר השיא שאינו מגיע, לרגע, ואז מגיע – בעצירה: Stickers, השיר השמיני שבו, ×”×™×” יכול להיות בקלות שיר השנה שלי אם הייתי מתגורר במקום שבו אין זריחות לעולם. בינתיים, אני כאן, ועל כן אעצור. אני עוצר בכל פעם. ומשמיע לעצמי אותו שוב.

 Sleep ∞ Over :: Stickers
 Sleep ∞ Over :: Romantic Streams
 Sleep ∞ Over :: Casual Diamond
האלבום המלא והיפהפה

על חול דק גילגלתי מקלות רזים ויצרתי מאות מעגלים כדי להקיף מחשבות בודדות על קתדרלות במדבר, על מהפכות שותקות ועל חניקות ארוכות של על סף. מדי פעם, בין הקימורים נטולי השלמות והבקעות הרזות פגשתי באבן. נתקעתי בדממה בתוך שבר זמן, ומיד המשכתי הלאה. או כך לפחות סברתי בלי דעת. המשכתי לסובב ידי אחרים מעל לקרקע, מבלי לתת מבט ארוך בנקודה אחת אפילו. בכל פעם שהגיע ענן רזה – נמהרתי, בכל פעם שברח ענן רזה – התנערתי, אך נעוריי לא שבו. מבלי להרגיש, ואולי מבלי לחוש את המחשבה, דרכתי על מפתנו של מעגל שלם מדי ורמסתי בפזיזות את חלומותיו. את המקלות הרזים נאלצתי להמיר ביתדות דביקות לשם איסוף העולם לנקודה אחת, במעגלים, יצירות המוארות בעיניים בלבד. כשהחשיך פתאום לא הייתי לבד, והחול אבד. התגלגלתי מן ההר הנמוך שעליו גדלתי הישר לידי הבגרות חסרת הבשלות שביסוד היום, כל יום, בכל יום. תלשתי דפים, ספרים שלמים, וניסיתי לערום את כולם בסדר לא סביר, ללא מראה מקום, ללא עיצוב וללא כוונה, אף על פי שלא לכך הוכשרתי – וחיכיתי שתבוא. היא לא באה, היא כבר לא באה אל העולם, לעולם. העמוד האחרון נעמד לפני כזרקור עצל המאיר בשיא הצהריים, ומילותיו פוזרו כרסס: "כל צל הלא הוא ילדו של האור, ורק מי שיודע אור וחושך, מלחמה ושלום, עלייה וירידה, ×—×™ חיים אמיתיים". שתקתי, פסעתי הלאה.

Memoryhouse אהוביי הוציאו באחרונה EP לא חדש ובו בעיקר שירים ישנים בעריכה מחודשת. זה אולי לא הכי נחוץ כעת, אבל זה מעודן. למעלה הוא מושמע ומצולם כולו. כאן הוא ניתן להורדה.

העת האחרונה הוציאה אותי קצת מאיפוס. אולי זו התנועה הגוברת שלי בציר תל אביב-חיפה, אולי אלו הן שעות העבודה הרבות והחלומות על אותן שעות בלילה, ואולי זה סתם הקיץ שנעל אותי מאחורי מזגנים וניתק אותי מעט מן הקיום. מצד שני, אני שורד את כל זה יפה, מוריד עשרות אלבומים ו-EPים ומקווה לתפוס את כולם באחת. או אולי תוך פרק זמן ממושך קצת יותר.

כך למשל, בעיצומה של נסיעה מן הצפון לדרום בתוך מונית מצחינה ולצד כמה אנשים מזיעים בלב לבה של השבת האחרונה – התאהבתי ב-Blood Orange. זכרתי במעורפל ×›×™ עמר חברי הטוב כבר מלמל כנראה משהו על הפרויקט ×”×–×” של דב היינס, הוא Lightspeed Champion, אבל בעודי יושב במונית השירות עם כשספר על ישוע המשיח בידיי, באמת שלא קישרתי בין האנקדוטות. ובכן, כשעה מאוחר יותר כבר חיברתי את הנקודות זו לזו.

אז כן, תפוז הדם הוא אכן הפרויקט הצדדי הנוסף של אותו היינס – ולא קשה ×™×”×™×” לי לומר בנחישות שזה הדבר הטוב ביותר שהוא עשה בחיים שלו. אחרי שנים של חיפוש עצמי, מסעות מוזיקליים קטנים שלא הניבו יותר מדי – אלא אם כן שער או שניים של NME ×–×” עוד נחשב בימינו – נדמה ×›×™ הזמר ×”×–×” מצא את מקומו על המפה.

האלבום החדש שעליו הוא חתום כתפוז הדם, Coastal Grooves שמו, הוא לא פחות מאשר פנטסטי. ברגעיו הטובים הוא וריאציה צינית של The Maccabees, ברגעיו הטובים מאוד הוא וריאציה מקפיצה של The XX, וברגעיו המצוינים באמת הוא וריאציה רכה של Twin Shadow. אם הייתי נדרש לסמן את אלבום השקיעות המוצלח של הקיץ ×”×–×” עד ×›×” – ×”× ×” הוא. רק שמישהו יגיש לי כעת מיץ אננס.

 Blood Orange :: I'm Sorry We Lied
 Blood Orange :: Forget It
 Blood Orange :: The Complete Knock
האלבום המלא והמעולה

חוץ מזה, כמה מוזיקאים שאני אוהב יתר על המידה עומדים להוציא אלבומים חדשים ומשמחים, ועל כך אומר יאי! שניים נבחרים במיוחד הם Apparat ו-Active Child. הראשון הוא גרמני, עליו כבר כתבתי רבות פה בעבר, שגרם לי לבהות לא אחת בחללים צבעוניים. השני הוא נגן הנבל החתיך וחובב הצ'ילווייב שהיכרתי בסתיו. לשניהם אחכה בחיוך. וכן, גם לחדש של הדראמז, שנשמע בינתיים קצת כמו בדיחה על הסמית'ס – אבל לא אכפת לי במיוחד.

 Apparat :: Black Water
 Apparat :: Ash/Black Veil
 Active Child :: Hanging On

בלילות שבהם אני נדרש לריכוז מיותר, אני מוצא את עצמי מדמיין מסעות מאמצים שאת כולם אני מסיים משום מה לחופי מאגר מים כלשהו – אשר לעולם אינו נמצא בישראל. הלילה התגלגלתי עם דמיוני המתעייף אל חוף טרוומונדה שבים הבלטי. בסתיו האחרון ביקרתי בו, ישבתי בקצהו של מזח ארוך, השקפתי אל האופק ושוחחתי עם אלכס, גבר גרמני כבן 40, על חייו התרבותיים שהשתנו ברגע ביום שבו נולדה בתו. בשלב מסוים הוא חלץ את נעליו וטבל את רגליו במים הקרים למדי ושר משהו לשחפים שבהו בנו. הוא מסר לי בקבוק בירה צפונית, ואז החל לצלם. אותי או את האופק, אשר ×”×™×” פעם חלק ממדינה גרמנית אחרת. כמה דקות אחר כך אלכס נעלם, רוח קרה ×”×’×™×¢×” והחל לרדת גשם קל.

אינני יודע מדוע התגלגלתי דווקא לשם הלילה, לנקודה הצפונית המפורסמת ההיא, בזמן ההאזנה העשירית או יותר לאלבום הבכורה מעורר הציפייה של Washed Out. אביר הצ'ילווייב, אחת מן הדמויות המשמעויות בז'אנר ×”×–×”, התהלך עד ×›×” כרוב בני האדם – כשהוא נטול אלבום מלא בדיסקוגרפיה שלו. והרי הרגע ×”×–×”, שבו ייאלץ לחשוף את תוצר הביכורים המלא שלו, אמור ×”×™×” להגיע – ולו רק כדי שהוא יצדיק מעט מכל הדיבורים הבלתי פוסקים על ההמתנה הבלתי פוסקת לו. אז ×”× ×”, כעת הוא יכול לנוח בשקט או לגלוש בנחת או לכבוש את העולם. אפשר גם יחד.

האלבום ×”×–×” Within and Without אינו מייצר שום הפתעה. הוא נשמע בדיוק כפי שכל מי שנגע ב-Washed Out בימיו אמור ×”×™×” לדמיין – וזו אינה קביעה זדונית, להפך. כל השירים שבו מימיים, מעוררי חלום ומפנקים. בעת האזנת הבכורה המשותפת, טעה אלושה וקבע ×›×™ מדובר באלבום דאנס-וייב מקפיץ, אך בפועל אלו הם אותם גלים מן העבר – רק עם גימורי קצף קצת אחרים. קראתי במקום כלשהו שמדובר כאן במפגש אולטימטיבי בין הצ'ילווייב לסינמה סיטי, סוג של צ'ילצונאמי – אך אני רק אומר שנחמד לי. ×–×” אמנם קלישאתי, אך האלבום ×”×–×” דומה למשב קור הנפלט ממזגן בחנות שהותירה את דלתה פתוחה לרחוב ביום קיץ. רענון מצוין לרגע, אך לא פתרון שלם. לפעמים ×–×” מספיק.

 Washed Out :: Amor Fati
 Washed Out :: Soft
 Washed Out :: Eyes Be Closed
 Washed Out :: You and I
האלבום המלא והנאה

בפעם השלישית בחיי קראתי היום את השורות המתארות את עריפת ראשו של מיכאל קולהאס. האוטובוס שבו נסעתי היה ריק לגמרי, והנהג האיץ לפתע כדי למנוע ממני את ההגעה אל השורות האהובות האלו. שורות קצרות המסיימות את מסע הנקם הארוך והארור של סוחר הסוסים הגרמני בן המאה ה-16. כשירדתי אל המדשאה הגדולה, זו שמוצפת תמידית בזריחת חמה רחבה, נותרתי דומם לרגע. הספר הזה נשאר בידי, ואלף זיכרונות הציפו אותי בשלוש שניות. כ-333 תמונות בשנייה שסינוורו אותי ללא רחם.

ראיתי מדרגות, עמודים ירושלמיים, עצי חרוב, אדניות עם עשבי תיבול, עגלות של תינוקות, אמהות צעירות, כובעי קש, טילון, ספסל בגן ציבורי, ערפל, עננים סגולים, קקטוסים, בתים ערביים, סוסים חומים, סוסים שחורים, סוס לבן, תירס, פירות טרופיים מוזרים, גרבי צמר, עלי גפן, שקיות תה, נהר גדול, כבשים, אוניות קטנות, ספינה גדולה, אגרוף, היפופוטם, בגדים שחורים, גזירי נייר, בקבוק פלסטיק ישן, ראש של גתה, ראש של שילר, ספר צהוב עבה, אצטרובלים מנופצים ושקיות דקות של מים שיצאו מהן כל חיים. ראיתי הכל, ובלבה של השמש הגוססת הזו – קפאתי.

כל הזמן ×”×–×” Holy Other ליווה אותי. הבריטי המדובר, צעיר ממנצ'סטר שעבר לברלין, חושב שהוא עושה Witch House, אבל הוא רגיש מדי לעונות השנה, ולכן ×–×” לא ×”×›×™ עובד לו. באחרונה הוא הוציא EP בשם With U בלייבל – שימו לב – Triangle, והוא אחת מיצירות ×”×–'אנר הטובות ביותר שהוקלטו עד ×›×”, לטעמי. את המורבידיות המעיקה אך הנדרשת הוא החליף בסקס אפיל של לווית זמר סול, ואף שהוא מסוגל ללוות עריפת ראשים גרמניים כאמור, הוא רוצה גם לחבק. לחנוק לרגע. ולחבק. בימים האחרונים הוא גם נושך אותי בברכיים בכל פעם שאני מנסה לעוף. וזה בכלל מרגש.

 Holy Other :: Touch
 Holy Other :: Yr Love
 Holy Other :: Feel Something
ה-EP המלא והמעולה

Touch yr love, feel something