על חול דק גילגלתי מקלות רזים ויצרתי מאות מעגלים כדי להקיף מחשבות בודדות על קתדרלות במדבר, על מהפכות שותקות ועל חניקות ארוכות של על סף. מדי פעם, בין הקימורים נטולי השלמות והבקעות הרזות פגשתי באבן. נתקעתי בדממה בתוך שבר זמן, ומיד המשכתי הלאה. או כך לפחות סברתי בלי דעת. המשכתי לסובב ידי אחרים מעל לקרקע, מבלי לתת מבט ארוך בנקודה אחת אפילו. בכל פעם שהגיע ענן רזה – נמהרתי, בכל פעם שברח ענן רזה – התנערתי, אך נעוריי לא שבו. מבלי להרגיש, ואולי מבלי לחוש את המחשבה, דרכתי על מפתנו של מעגל שלם מדי ורמסתי בפזיזות את חלומותיו. את המקלות הרזים נאלצתי להמיר ביתדות דביקות לשם איסוף העולם לנקודה אחת, במעגלים, יצירות המוארות בעיניים בלבד. כשהחשיך פתאום לא הייתי לבד, והחול אבד. התגלגלתי מן ההר הנמוך שעליו גדלתי הישר לידי הבגרות חסרת הבשלות שביסוד היום, כל יום, בכל יום. תלשתי דפים, ספרים שלמים, וניסיתי לערום את כולם בסדר לא סביר, ללא מראה מקום, ללא עיצוב וללא כוונה, אף על פי שלא לכך הוכשרתי – וחיכיתי שתבוא. היא לא באה, היא כבר לא באה אל העולם, לעולם. העמוד האחרון נעמד לפני כזרקור עצל המאיר בשיא הצהריים, ומילותיו פוזרו כרסס: "כל צל הלא הוא ילדו של האור, ורק מי שיודע אור וחושך, מלחמה ושלום, עלייה וירידה, ×—×™ חיים אמיתיים". שתקתי, פסעתי הלאה.

Memoryhouse אהוביי הוציאו באחרונה EP לא חדש ובו בעיקר שירים ישנים בעריכה מחודשת. זה אולי לא הכי נחוץ כעת, אבל זה מעודן. למעלה הוא מושמע ומצולם כולו. כאן הוא ניתן להורדה.