אני יושב כבר חמש דקות ובוהה בחלון שבו אני אמור לכתוב את הטקסט הזה. לראשונה בחיי אינני בטוח שאני יודע כיצד לפתוח אותו. ובכל זאת, הנה מצאתי דרך. כבר כעת – באמצע חודש ספטמבר המאפיר – אני יודע כי השנה הזו שכבר מתקרבת לסיום הייתה אחת השנים המוזיקליות היפות של חיי, ואני מודע לכך שמדובר בדעת מיעוט. זו השנה בה שקעתי לגמרי במוזיקה קלאסית בעזרת שותפי לשעבר, זו גם השנה בה הכי נהניתי לתקלט בחיי, ובעיקר זו השנה שהביאה לי את הז'אנר הקטן הזה שכאילו נולד בשבילי. נו, אתם יודעים, הצ'ילווייב. ובדיוק כשכבר התחלתי להאמין שההופעה המתקרבת של Wild Nothing תהיה לפסגת החורף שלי, הגיחה מבין העצים הפתעה גדושת צבעים דהויים. כמו שאני מחבב.

באיחור של כמה חודשים פגשתי השבוע את Active Child. זהו פט גרוסי, איש לוס אנג'לס, אשר בימים עברו נהג לנגן אך ורק על נבל, אך שדרג עצמו בשנתיים האחרונות לעולם של לופים קטנים, אלקטרוניקה רוויית הד וגיטרות צנועות. בחודש יוני האחרון הוא ילד EP ראשון, Curtis Lane, אותו הורדתי איכשהו השבוע – ואינני זוכר אפילו מדוע ולמה. באופן מעשי ופשוט, כבר אחרי חמש שניות של האזנה ידעתי שזה זה. נער המקהלה המעודן הזה לוקח את כל שיפה בחלומותיו, מטשטש זאת במבטים ישירים אל תוך השמש, ומייצר הולוגרמות צ'ילווייב שאינן נופלות מ-Wild Nothing או מ-Washed Out.

התחלתי לנדוד בין כל מיני קליפים שלו, רשמיים יותר או פחות, והתמונה הקבועה נשמרה: סרטי 8 מ"מ ישנים, נוסטלגיה של אחרים, אבסטרקטיות רגשית וכאב מיותר. בין כל אלה מצאתי גם הופעה שקיים בלונדון בביתו של בעל בלוג מקומי, שם הוא מנגן על הנבל בלבד, שר לעצמו ביחד עם בן זוג, ומעשן לו בנחת. יום יבוא, כך חשבתי על עצמי, ועוד אפגוש את הנבל הזה בעצמי, אסתכן ואזיל דמעה של אושר. מוזיקה אינה צריכה להיות גדולה הרבה יותר מכל זה.

Active Child :: She was a Vision
Active Child :: I'm in your Church at Night
Active Child :: Wilderness
ה-EP המלא והמעולה

בונוס: קאבר לייב מצוין ל-Ceremony של New Order ו-Joy Division