ביום שאחרי הסערה הקטנה, הוכתמו השמיים בקישוטים כחולים כהים שניסו להשתחל בין פיסות קרועות של עננים.
אני אוהב את הימים שנולדים מיד כשהסערה גוועת. הרחובות ההמומים הומים אז רק דממה יחסית שאינה מאפיינת אותם ברגעי אביב או קיץ. לפתע, לצעיר הרזה מחנות המשקפיים אין עוד סיבה להגביר את המוזיקה יתר על המידה, ×›×™ בכל מקרה איש כבר אינו זקוק למשקפי השמש שאותם הוא מציע – לפחות לא בדחיפות גבוהה. בני האדם כולם, אלה שנדהמו אמש כילדים מן הרעמים של שלוש לפנות בוקר – גם אם בדיוק באותו הזמן הם ישנו – מחשבים את צעדיהם באיטיות, נוגעים ×–×” בזו בשקט יחסי, נושמים אחרת. הים המחולל שלהם סגור, אין עוד לשם מה למהר. אך לא רק הם בולמים יותר, אלא העיר כולה, זו שאמורה לפעור את פיה ולבלוע לעצמה כל חוויה וחוויה – אך בבוקר שלאחר הסערה נבלעת היא אל תוך עצמה. הכוננות תמה, וצליל אורבני בהיר יותר נולד: שקט יחסי של עיר גדולה. כמו בגרמניה אשתקד, כך גם פה.

וכשעולה הדממה העירונית הזו, במיוחד ביום של מחלה כמו ×–×”, שב וזורח הדחף הטבעי לשקוע אל תוך כמה שיותר אלבומים. כך, בין EPs עתיקים של Ride לאלבומי פוסט-רוק שחששתי שכבר לא יגעו בי שוב לעולם – צנחתי ×”×›×™ רחוק שהייתי יכול: בניו-זילנד. שם, במקום ×”×–×” – שבו כנראה אף פעם לא אבקר, פועל צמד מופלא למדי הנקרא Wet Wings. לוסי ודאריאן החמודים שמרכיבים אותו יודעים כיצד לשלוט בשקט, וזו מחמאה אדירה.
אלבום הבכורה שלהם, Glory Glory, אמור לכאורה להיות עצוב ומייאש כל כך – אך עשרות ההפתעות המתחבאות בשיריו, לא מאפשרות לו להיות ×›×–×”. גם כאשר הוא חותך אותך ברכותו, מיד נשלף מקצב תלוש המרפא את המחשבה כולה. אין בו כל מובן מאליו. כל שלכאורה פשוט, מתגלה כאמת פשוטה. סוג של אלבום של נצח.

Wet Wings :: Feeeel It
Wet Wings :: Stockholm
Wet Wings :: Grace
האלבום המלא והכה מעולה