אנשים בעלי ראיה שלילית בוודאי ייראו בפוסט הזה מעין נפנוף ילדותי בכך שאני נוסע לחו"ל לפסטיבל ואתם לא. ובכן, יש משהו בדבריכם. אני מבין אתכם ועם זאת מאחל לכם שתתגברו.

אין מה להגיד – הסתדר לנו ממש טוב, ובסוף השבוע הקרוב תצא הנהגת האייפוד רעב על פמלייתה לטיול שנתי מיוחד במינו בפריז, צרפת. מעבר לכך שפריז היא כנראה אחת הערים האהובות עלי בעולם, בין קרואסון חמאה אחד למשנהו × ×–×›×” להיות גם בפסטיבל פיצ'פורק הפריזאי. אם הייתי יכול להרכיב בעצמי ליין-אפ לפסטיבל אני לא חושב שהייתי עושה הרבה דברים אחרת: אנחנו הולכים לראות את בון אייבר המצוין, את חברנו הסקנדינבי משכבר הימים ינס לקמן, את ליקה לי המעולה, את קאט קופי שהעיפו לנו את הגרביים מהרגליים כשהנעליים עוד עליהן מספר דו ספרתי של פעמים, את וושד אאוט, את פור טט, ועוד ועוד. מקווה שלא נתפקע משמחה בטעות.

נהוג לעשות סוג של מחקר מקדים לפסטיבלים מסוג זה, בו משיגים דוגמיות מוסיקה של אמנים שונים שאני עדיין לא מכיר ואולי כדאי לי להכיר לפני שאני רואה אותם בהופעה חיה כדי לדעת באיזה קצב לנפנף במצית בשירים האיטיים.

המחקר נכשל הפעם. הורדתי כמה אלבומים, אבל מאז שהורדתי את האלבום הטרי של Real Estate המצוינים נתקעתי ואני פשוט לא מצליח להתקדם הלאה לדברים האחרים. ריפיט שכזה לא עשיתי כבר הרבה שנים, ואני מופתע מאוד ונהנה מכל רגע. לאלבום קוראים Days והוא קולע בול לאיזשהו חלל קטן שהיה בין כמה דברים אחרים שאני תמיד שמח לשמוע – אוירת שוגייז לא איטית מאוד, הפקה פשוטה סטייל דובי הגריזלי, ושירים טובים אחד אחד. בקיצור, כל הסיבות הנכונות לכך שכבר סיכמתי עם בן-דודי הפריזאי שאנחנו בשורה הראשונה גם בהופעה הזאת.


Real Estate – It's real
Real Estate – Green Aisles
האלבום המלא.