ינס לקמן הוא עלם הסתיו הנצחי שלי. בדיוק לפני שבע שנים, כשחיי החלו להיבנות אל תוך התבנית שבתוכה הם מתנהלים גם כיום, פגשתי בצעיר השבדי ×”×–×” לראשונה. הייתי אז בחצי השנה האחרונה לשירות הצבאי, ובעיצומו של ספטמבר חליתי. שכבתי בבית כמה ימים בחדר חשוך עם מזגן דולק, קראתי מכל הבא ליד – והורדתי כל מיני אלבומים (שאת רובם אינני זוכר עוד כעת), ואז נעצרתי. When I Said I Wanted to Be Your Dog, אלבומו הראשון המלא של ינס, החל להתנגן כסימפונייה קרועה של שלכת. לא אשכח איך זינקתי מהמיטה אל המחשב שהונח על השולחן בבית הוריי, כדי להבין מי האיש שאחראי להרמוניות האלה, פשוט ×›×™ ידעתי שמדובר בדבר מה אחר. בחודשיים שחלפו מאז אותו בוקר חיפאי ינס ×”×™×” איתי כמעט בכל נסיעה ברכבת. כשרציתי לצהול הוא שר לי על האור. כשרציתי לבכות מצער הוא זימר על הכוח העליון. וכשרציתי לחלום הוא קונן על הסתיו של גטבורג. סתיו 2004 ×”×™×” שלנו – שלו, שלי ושל אהבת ×—×™×™ שהחלה מלבלבת.

עבר כל כך הרבה זמן מאז עד ×›×™ אני מתקשה להאמין שעודני חושב על ינס כילד שהוא אינו. שיערו לא כשהיה, שבדיה שלו הפכה לחלק משמעותי מן ההוויה המוזיקלית שלי, ואפילו את השלכת האהובה עליו כל כך כבר ראיתי מתממשת במציאות פעם או פעמיים במקומות צפוניים יותר. ולמרות זאת, מעולם לא חדלתי לאהוב אותו, לאהוב ממש – לא כאלגוריה לחלום כלשהו ולא כמוטיב נוסטלגי הראוי לחסד. גם אם בעת האחרונה כבר התחלתי לפקפק שאוכל שוב להתייחד עמו ועם שירים חדשים ועתידיים שלו, הרי שסוף השבוע ×”×–×” גילה לי שטעיתי.

×”-EP החדש של ינס, An Argument with Myself, הוא כל מה שאמור להיות טוב בזמן ×”×–×” של השנה. נוגע לא נוגע בכל נים ונימה של תחושה נשגבת – מרפרף בחיוך שובבי מעל לייאוש, לאושר גדול, לבדידות ולרוח של תקווה ושינוי. המחשבה על כך שבעוד כמה שבועות אראה אותו על הבמה, אסגור מעגל ואתן לו לרפרף גם מעליי, מפיחה בי רוח נעורים ורצון ×¢×– לרחף באוויר בעצמי. כמו עלווה חסרת תועלת.

Jens Lekman :: An Argument with Myself
Jens Lekman :: New Directions
Jens Lekman :: A Promise
ה-EP המלא והיפהפה

לא יכולתי להימנע מצירוף הביצוע הזה לאחד משיריו הראשונים מתחילת העשור הקודם. כאן, כמיטב המסורת שלו, הוא מנגן אותו בהופעה סודית בביתה של מעריצה לא סודית: