לגמרי שיר כוח, ידידי הגרפומן, אך אני הייתי מצרף לפוסט שלך גם את השיר הראשון באלבום, Feel The Love.

יש עכשיו כמה חיפאים החווים עכשיו תחושה חדשה של שרירי רגליים דואבים ומקללים את הרגע בו צעדו במדרגות הסינקופה…

וואו, שיר כוח אדיר לחלוטין, בעיקר בגלל הבאס המפוזפז והקופצני.

ומצחיק שכתבת את המילים, כי אני שמעתי מילים אחרות לגמרי (למשל, בשורה הרביעית זה נשמע לי יותר כמו the one who's making New Wave) :-)

וואו, איזה שיר גדול :)

אפשר לשלוח אותו 2 עשורים אחורה… אני בטוח שילך לו שם על הכיפאק.

אני דווקא לא מסכים. גל האלקטרו הנוכחי אולי מושפע מכל מיני דברים אחרים שנעשו בעבר (נו, ברור, ככה העולם עובד) – אבל הוא מתעלה על יצירות העשורים הקודמים ברמת ההפקה. תאזין לקאט קופי באוזניות איכותיות ותבין על מה המהומה.

בכלל, אם זה היה מזכיר לי משהו שמקורו באופן מובהק שני עשורים אחורה – סביר להניח שלא הייתי מתרגש כל כך. למרות כל שנוהגים לומר מיני מתבגרים מעיקים, אני חושב שאנו זוכים בשנתיים האחרונות לחיות בתקופת פריון מוזיקלי אדירה. כה כיף. אין צורך להביט אחורה בכלל. לא בזעם ולא בגעגוע.

גם אני שומע את השיר הזה כבר חודש, יש לי אותו אפילו ברימיקס שעושה אותו ממש, אבל ממש שווה, אני אשים אותו בהמשך אצלי באתר.לדעתי הטינאייג'רס יותר טובים (אפשר לשמוע אצלי באתר), ופנאו שאתם הבאתם גם יותר טובים. אבל הכיוון טוב, וכיף לכולנו שהשנה הזאת היא גם הדאנס הזה,וגם אדל וליקה-לי, וגם ניו-רייב שלדעתי הוא הדבר העיקרי שיצא מהעשור הזה שהוא לא רטרו (ואני מזמין אותך לבקר באתר שלי – היה שם דיון מעניין בנושא בהשתתפות גיחה ונמרוד מטאפס-טאפאס בפוסט שלי על foals שנקרא "שומעים את משק כנפי ההיסטוריה" – ניסיתי קצת לעשות כאן הייפ) … בקיצור אחלה שיר למסיבות, ואני שוב מצטער שלא הייתי במסיבה בסינקופה, אולי בפעם הבאה..

אייל היקר, מה פשר ההשוואות הלא מעניינות האלה בין להקות, ג'אנרים, ורימיקסים?

למי אכפת?! מה הקשר?!

כן רטרו, לא רטרו, כנפי ההיסטוריה ניו רייב אולד רייב או ווטאבר. תשמע את מה שאתה נהנה ממנו וזהו, זאת לא תחרות.

תודה על התגובה בכל מקרה וחג חירות שמח.

לי דווקא כן מעניין ההקשר הכללי, חשבתי שגם אתכם…וחוץ מזה אני שומע רק את מה שאני אוהב (לאחר שאני בודק), ואני מה זה נהנה…כל-כך נהנה..

טוב, אני חייב לומר את דבריי פה, כי נדמה שמייחסים לי מחשבות שאינן שלי. :)
אני מאמין גדול בכל החלוקה לז'אנרים, בניגוד לאוהד נאמר, ולו רק מן הסיבה הפשוטה שרק בדרך זו נעשה תיחום היסטורי תרבותי לתחום הזה – שהוא המשמעותי של חיי. הרי ברור שאין באמת הבדל גדול בין חלק ממה שכונה פוסט-פאנק לבין הפאנק עצמו או לניו-וייב – אך החלוקה היא גם תקופתית ונעשית על-פי רוח הזמן. להתעלם מיצירת ז'אנרים וקטגוריות – כמוה להתעלם מן המוזיקה כולה, בעיני. הרי מובן שחצי מהלהקות שפועלות כעת באנגליה עושות את שהן עושות מתוך ידיעה ברורה שהן רוצות להשתייך לתופעה הזו שמכונה ניו-רייב. איש אינו יודע להגדיר מה זה בכלל, אבל בעבורן זו רוח הזמן – וזה משפיע על כל התנהלותן לעתים: מבחירת שם הלהקה, דרך המוזיקה שהיא עושה, ומסתיים בעטיפת האלבום שלה ובאופן שבו חברים מתבטאים. לא ניתן לבטל זאת בשישים.

עם זאת, אוהד ואני לא מתעסקים בכל זה בכתיבתנו, פשוט כי איננו מבקרי מוזיקה רציניים ואחוזי תחושת שליחות. הבלוג האהוב הזה אינו אתר ביקורות אלבומים, אלא בבואה של האופן בו אנו חיים מוזיקה. בשל כך, כאשר אני כותב כאן על משהו, איש לא יוכל לבוא ולומר לי שההמלצה היא בנאלית – כי על חיי אני ממליץ. הדיון בז'אנרים, על כל פנים, חשוב לעיתונאי, לסופר ולחוקר – ולא לאדם פשוט כמוני שרק מחפש ריגושים.
:)

או, וכאלה יש הרבה, לשמחתי כי רבה.

בשביל דברים כאלה בדיוק אני משלם לך. יפה אמרת.

אביעד ואוהד אתם לא אנשים פשוטים, והמוזיקה שאתם מביאים לאייפוד רעב היא ברכה לכל מי ששומע אותה. אני לא יודע איך מבקרי מוזיקה ישראלים רציניים לא מדברים עליה כלל… שלא לדבר על הרדיו. כל הכבוד!
גם לא איכפת לי שאתם לא מתאמצים לנתח מגמות וכו'…זה לא חובה אם זה לא מעניין אתכם (אותי כן), אבל גם ככה אתם עושים מעל ומעבר.
מהפוסט "נמרה" אני מבין שאתם כל שבוע שומעים הרבה אלבומים ומה שאפשר לשמוע כאן הוא לאחר מיון רציני- עבודה טובה (אני יודע שזאת לא עבודה זאת רק צורת ביטוי)
חג שמח!

!!!