השבוע לימדו אותי ×›×™ הגיוני לגמרי לשתות תה עם ריבה, ולכן כך אני נוהג הערב. הייתי יכול לוותר על כל ×–×”, באמת, אבל כנראה שגרון מחוספס מחבב כל מיני פיתוחים לא מוכרים. האוזניים לעומתו, יכולות להסתדר תמיד גם עם מנעמים נהירים יותר, במיוחד כאשר שרשראות של סוכריות קמח צבעוניות ואיסלנדיות נוגסות בהן בנונשלנטיות. בפעם הראשונה בה האזנתי ל-Seabear, לפני כמעט שלוש שנים בבלפור פינת מלצ'ט בתל-אביב, הם היכו בי גלים-גלים, ואילו היום – גם כשאין נחשולים קלים בעירי, הגלים ממשיכים להכות. כנראה שאני אוהב לטבוע, ×›×™ לשחות אינני מסוגל.
האלבום החדש של ההרכב האיסלנדי המעודן ×”×–×” מונח כבר כמה ימים בווינאמפ שלי, מתנגן ללא הפסקה מתבקשת, ומתחלף רק אחת לכמה סיבובים עם רוסים כאלה ואמריקנים אחרים. רייגן וגורבצ'וב לא יכולים היו לעשות זאת טוב יותר, אולי ×›×™ ברייקיאוויק שלהם לא היו כינורות או גברים בסוודרים סמיכים. We Built a Fire מענג את העטלפים פה בחלל החיצון שמעבר לגדר המרפסת, מספק אותי ומזכיר לי ×›×™ לעתים עליי לחלום יותר על איסלנד שלי. כשאני והיא היכרנו מקרוב רדפתי אחרי שאריות שלג בהרים רחוקים, ואולי הזמן הנכון הוא בכלל עכשיו – כאשר השמש שם רחוקה מן השמים, וקיץ קר עומד בפתח. ארוץ אלייך, רייקיאוויק, אני מבטיח. עוד ארוץ.

 Seabear :: Cold Summer
 Seabear :: Softship
 Seabear :: Fire Dies Down
האלבום המלא

ועוד בונוס אחר: