על הדשא

רוח קלילה:
 Bibio :: Lovers' Carvings

יש דברים שעדיף לשמור לשעת אחר-צהריים, לזמן הצל במרפסת צרה, על כיסא עץ עם בקבוק בירה לידך. אבל אין לי מרפסת. 12 שעות הקדשתי אתמול לניסיונות להשוות את תחבולותיו של סייד קשוע לאלו של טוני מוריסון. גם ניסיתי לחשוף את מגוון האידיאלוגיות הסמויות שמתחבאות מאחורי אחד מספריה של דבורה עומר. הותשתי לבסוף על-ידי חלומות על חירות, על זריחה חדשה עם אוזניות על הראש, חזון האדם הפשוט, נופש קט ולא יומרני באמצע החיים. עם Bibio ברקע.

הנה זה קורה שוב. כמו עם פטר ברודריק (שכבר הפך לאגדה בחייו ובחיי), גם במקרהו של ביביו נחשפתי ונסחפתי. מר אקלקטיקה, עליו כתבתי לפני כמה חודשים בזכות אלבום פנטסטי, עבר לא מזמן ללייבל מוכר וגדול יותר (Warp) ושמועה חדשה נפוצה. "אלבום שני לאותה שנה בדרך", נכתב במקום כלשהו, ואני חייכתי. משהו בתוכי אמר לי כי מעבר ללייבל מכובד ישבח עוד יותר את המקליט הביתי הזה שלי. השדרוג היה צפוי.

כך, ביום שלישי האחרון התיישבתי לכמה רגעים בגלידריה ירושלמית במדרחוב מתרוקן אחרי ארוחה גרוזינית של סיום תקופה, ופתאום ×–×” קרה. משומקום, כלומר מגלגל"צ, בקע ×”-7 אינץ' הראשון מהאלבום החדש של ביביו – Ambivalence Avenue. ידעתי שזה הוא כבר מהצליל המכאיב הראשון. מישהו אמר אז משהו על טוני מוריסון, אבל אני כבר חישבתי צעדיי אל המחשב, אל דף ההורדות שלי, אל האייפוד רעב, אל העולם. ×”× ×” אני זרוק על הדשא, צללים חשודים מכסים את רגליי, מן הרמקולים בוקעים חלומותיי. הידד.

 Bibio :: Ambivalence Avenue
 Bibio :: Haikuesque (When She Laughs