לאורך השנים, כך מדי פעם, אני שוקע בנינוחות אל תוך אלבומים לא מוכרים רק בשל עטיפתם החורפית/אירופאית/מסנוורת/מסתורית. כך למשל, בכיתה י"א גיליתי את HOOD, סתם בגלל העיצוב המושך והירוק של Cycle of Days and Seasons שלהם. אז כן, לפעמים אני מוצא את עצמי עם סוג של חתול בשק בכל הנוגע לשילוב בין המוזיקה עצמה לבין התצלום שעוטף אותה, אך לעתים זה עובד מצוין. עם זאת, בהיסטוריה המשותפת שלי ושל עולם המוזיקה היו גם מקרים חינניים שבהם נפלתי על אמן כלשהו, בצורה שטחית למדי, בזכות תצלום שלו. סתם תצלום, כזה שאינו קשור לאלבום, ולרוב יוצא מאגף יחסי הציבור של הלייבל הקטן שלו. Bibio הוא דוגמה טובה לכך.
בשבועיים האחרונים אני נחנק בצוותא עם הרמקולים הביתיים הישנים שלנו, בכל פעם שהגיטרה שלו מזפזפת בין המטבח לסלון בתחושת חולי וקימוט של קסטה ישנה. בתצלומיו השונים נראה Bibio, או בשמו האמיתי סטיבן ווילקינסון הבריטי, מסונוור לגמרי, זרוק בשלג כמו אף עשוי מגזר, או פשוט ישוב בפאב אפל ושותה מרק בכוס. ראיתי אותו, ראיתי אותי, ראיתי חורף, וידעתי שאני אוהב את הצלילים שלו יותר מכולם. וזהו אכן המצב. האלבום החדש שלו, Vignetting The Compost, פשוט מענג. ווילקינסון, אשר ×”×™×” בעברו סטודנט למוזיקה בלונדון, נחשף לפני כמה שנה ל-Boards of Canada וחייו השתנו. המוזיקה שלו אכן מושפעת עמוקות מאותם סקוטים חובבי ערפל, אף שהוא – בניגוד אליהם – מסוגל לשיר לפעמים. מלבד זאת, הוא גם מצליח לחרוק, לכאוב ובעיקר להותיר משב רוח קריר באוויר.

לפני שאתם מאזינים לשירים שלו שאני מעלה לכאן, צפו בקליפ לשיר Top Soil (גם הוא מן האלבום החדש) המורכב כולו מאסופת צילומים ישנים. אותי זה שבר. אני כנראה עדין מדיי בשביל כל הנוסטלגיה האפרורית הזו.

Bibio :: Mr. & Mrs. Compost
Bibio :: Flesh Rots, Pip Sown
Bibio :: Dopplerton
Bibio :: Great Are The Piths