ערימה של אתרוגים מונחת מולי על השולחן. כל אתרוג מכוסה בפרוכת של כאב, המתערטלת מול ים של מחשבות. הבחור שישב לידי במונית שר לנהג "רק שלא יהיו פה ערבים", והסביר מיד ×›×™ מדובר בשיר מפורסם של בית"ר, ואילו אני הסתכלתי על העולם, ×–×” הנשבר בכל דקה מחדש אל מול האידיאל האבוד שבראתי לפני שנים מספר. "החורף מת בטרם נולד", אמרתי לעצמי, "השלכת לעולם לא תשוב", שכנעתי את עצמי, "×”×’×™×¢ הזמן לנדוד, לישון עד שיחזור הסער", מלמלתי לעצמי – ושילמתי. חמישה שקלים בדיוק, בעשרות אגורות, ×›×™ כך ביקש ×”× ×”×’.

בקרוב אגיש עצמי אל הכר, מוקף בצלילים אבודים של לילות נוכריים, כאלה השייכים לבני אדם דוגמת קית' קניף, הנודע יותר בשם הבמה Goldmund או Helios במקרה זה. מי שקורא את מילותיי בשנים האחרונות כבר יודע שהוא ליווה אותי בטיסתי לאיסלנד לפני שני קיצים, ואף שבר את לבי בנסיעות משמימות אל ערי הארץ הצפוניות. חברי היקר בלישה, המכנה עצמו בתגובותיו מרדי באם, כבר תהה לא מזמן היכן צפונות תשבחותיי על אודות אלבומו החדש של הליוס זה (Ceasura שמו), והרי הנה הן כאן: קרועות מלילות יאוש של אחד האמנים הגדולים שפועלים בעולם.

Helios :: Hope Valley Hill
Helios :: Glimpse