קפטן הרמן שונמן לא האמין שזה קורה לו. שנים הוא גרר את ספינת עצי ×—×’ המולד שלו באגם מישיגן בין המזח הצפוני לנמלה של שיקגו, מעמיס אשוחים על היבשה, ומשמח את ילדי עיר הרוחות. שנים של עבודה מאומצת, אחוות מלחים רטובה ומשבי קפור לא הרעידו אותו. "פשוט אין כמו מבטיהם העליזים של הזאטוטים על הרציף, כאשר הם רואים הוריהם מקבלים מידיי את ×”×¢×¥ השנתי שלהם", הוא × ×”×’ לספר למכריו. "גם בחורף הגרוע ביותר שיוכל האדם לדמיין – אבוא אל האגם, אעלה על הסיפון ואצא אל הדרך רק בעבורם". וזה מה שהוא עשה גם בחורף הקשה של 1912.
ליל 22 בנובמבר ירד על אגם מישיגן, ושבעה עשר אנשי הצוות של שונמן עמדו לצדו, מוקפים בעשרות עצים זקופים, מחפשים שביב של נחת וחום בין טיפות השלג המסורתיות. אלא שאז בא הקרח, הסופה השתלטה על הסביבה, והספינה הגדולה נשמטה מן המציאות. אחרי אותו לילה – איש כבר לא ראה אותה, איש כבר לא מצא את אהבתם של אנשיה. רק בקבוק קטן, ובתוכו מכתב פרידה הנפתח ב"יום שישי – להתראות לכולם" התגלה – ושונמן הפך לאגדה.

מעטות הלהקות שיכתבו על הסיפור שלעיל שיר, מעטות עוד יותר אלו אשר יקדישו לו מיני אלבום שלם, קודר, מדכא אך נהדר. iLiKETRAiNS היא להקה כזו, ואת ×–×” היא עושה באי.פי החדש שלה (The Christmas Tree Ship). תמיד אהבתי אותה (×”× ×”, תראו פה: 1, 2) – אבל נדמה לי שכעת אני אוהב אותה עוד יותר. 11 מעלות עכשיו ברחובות ירושלים, ואני עומד בסלון ומצדיע לקפטן שונמן. אכן, איש יפה תואר הוא – או כך לפחות מספרת הלהקה.

iLiKETRAiNS :: South Shore
iLiKETRAiNS :: Friday – Everybody Goodbye