יש שמש? לא יכול להיות

אינני יכול עוד להתכחש לעובדה הבסיסית, אך הלא כל-כך מצערת: אני בארץ. אני חי ונושם את אוויר הפסגות של הר הצופים ומסניף מנגד בכבוד את שאריות החום של תל-אביב. נדמה כי עברו שנים מאז שנפלתי אל המקלדת הזו כך, אולי חיכיתי לראש השנה (כדי להתחיל משהו מחדש), ואולי סתם המתנתי לחלומות המלחמה המתקרבת.
אחרי ששרפתי כל תחושת זמן ומיציתי כל רצון ליהנות בגרמניה (חודשיים), קוסטה ריקה (שבועיים), גואטמאלה (חמישה ימים), צרפת (10 ימים) ושוויץ (3 ימים), שבתי בהתרגשות חסרת כל תקנה לאלבומים החדשים של קאריבו, אינטרפול וגם של המדכאים הבינלאומיים iLiKETRAiNS. ידידיי, אם יש סתיו – הוא כנראה נחבא מאחורי שורה של קלישאות שבא לי לכתוב. אם אין סתיו – אז לפחות יש את החברים האנגלים המדופלמים האלה (שכבר ביקרו כאן פעם אחת, וגם פעם שנייה).
לאור העובדה שאיאן בראון החל לשבור כלים, צלחות ומחסניות בגלל העימות המזרח-תיכוני, נדמה לי שדווקא האלבום הראשון של חובבי הרכבות אמור להתנגן פה רגע לפני מלחמת יום הכיפורים. השנייה, כלומר. מורבידי, מתסכל, מנכר ובלתי מפתה בעליל. עם צלילים כאלו טוב לי לעטוף את המזגן שלי בחום.

iLiKETRAiNS :: The Deception

אה, וביום חמישי, בפאב הסינקופה שבחיפה, אלושה ואני נשמיע אינדי, בריט-פופ, פוסט-Pאנק-Fאנק. זה יתחיל אחרי עשר, וזה ייעשה (בצער רב) ללא רעותה, שהפליגה לארץ השפלה לאיזו שנה קרה. שנה טובה.