ראשית, ערפל. פלא הטבע הראשון במעלה חזר אל חצרות העיר. ועל כן:

Hood :: Winter Will Set You Back

שנית, היידלברג. בקיץ האחרון העיר הגרמנית הזו, בירת הרומנטיקה העולמית, הייתה בידיי כמעט לחלוטין. פסעתי מתחת לחלונו של הגל, או לפחות החלון המיוחס לו, וספרתי עצים ירוקים כזרדי חג. לגמתי יין תפוחים חמצמץ רגע לפני שהחמצתי פנים מול שריקות שיכרות של זרי העיר, ואז שבתי לדירתי החמימה, הכתומה, הנהדרת. מאחורי וילון רוקד כבשתי את פניי בחלומות מוזיקליים נטולי בשר, מינימליסטיים, מעומעמים ושבורים. היכרתי את The XX ותיארתי אותם ללבי המלא כמי שעשויים להציפו בצבעים חינניים ויקרים לכשיתרוקן. כעת, יותר מחצי שנה מאוחר יותר, הוא עודנו מלא, אך מפנה מקום, חדרון קטן שבקטנים, לשירים חדשים של הילדים הללו.

פתאום הערב מצאתי 7 אינטש שהם הוציאו לכבוד כל מי שכיבדו אותם בהופעותיהם, מחאו כפיים והניעו ראשים, ואף שאני אינני נמנה עם אלו – גם אני זכיתי. שוב, כמו פעם, יש פה את כל המרכיבים הנכונים שהם המציאו בעבור עצמם: דממה בת כמה דקות אשר מוקפת במלודיה פשוטה, אנמית ונטולת יומרה. הם זקנים כמו שרק נערים יכולים להיות, צעירים כמו שהייתי אני רוצה להיות. הם מכים אותי בפטישים מיניאטוריים שקנו בפסטיבל שבו לא נהנו הם במיוחד. ובכל זאת, מכים הם. ואני מודה שאפילו כך – ×–×” כואב.

The XX :: Do You Mind
The XX :: Hot Like Fire