אתחיל כעת מן ההתחלה, ×›×™ מתחשק לי לברוח. אתחיל כעת מן ההתחלה, ×›×™ אם הייתי יכול הייתי אוסף את חבריי הטובים ביותר אל תוך מכונית גדולה אחת, נותן לאחד מהם את המפתחות, פותח את ×”×’×’ ויוצא לחצות את אמריקה ממזרחה אל מערבה. או להפך, אין ×–×” משנה. אתחיל כעת מן ההתחלה, ×›×™ באמת שעבר זמן רב מדי מאז שהייתי כאן, מאז שחשתי צורך גדול לומר מילה על מוזיקה שאותה אני שומע – ×›×™ כך ×–×” לעתים בחיים, כשהחשק או כשהפנאי זזים הצידה. אתחיל כעת מן ההתחלה, ×›×™ האביב ×”×–×” לגמרי גומר אותי, ממלא ומרוקן אותי מאוויר גם יחד. כעת באמת אתחיל מן ההתחלה, ×›×™ אני מת על הדבר הבא.

אלא שהדבר הבא הוא בעצם הדבר הקודם, הרגיל, הכמעט שגרתי שתמיד אהבתי. פשוט משום שבכל מה שקשור ל-Craft Spells אינני זקוק להרבה חידושים. גם ב-EP החדש שלהם – Gallery – הם עדיין מקליטים באיכות ביתית כמעט, ×’'סטין הסולן מתקשה שלא לזייף מעט פה ושם, והם אינם מנסים להתרחק יותר מדי מהשפעות New Order הקבועות שלהם. את כל הטוב ×”×–×” הם עושים תוך כדי פיזור פרחים על גבי פרחים בכל הרקיעים הקיימים פה ושם.

בכלל, מאז ששבנו רעותה ואני מפאריז בתחילת נובמבר, נדמה ×›×™ צעדים רבים שלנו מחושבים בצוותא בסיוע הלהקה הזו – כמו היינו נערים שוב. אנו מודעים לתחלואיה, ועם זאת נדלקים ממלודיותיה. איננו באופוריה מלהיטיה המוצלחים ביותר, שכן ברור שהחיים גם ×›×›×” לא מספיק נוצצים כדי לאכלס אופוריה כזו. אנו פשוט חולמים בגוונים שעמם Craft Spells מציעים את מיטותנו.

 Craft Spells :: Warmth
 Craft Spells :: Burst
 Craft Spells :: Leave My Shadow
ה-EP המלא המעולה

פעם בכמה זמן פשוט נשבר לי מהכל. אחת לתקופה אני פשוט עובד, ולא עושה דבר לבד מזאת. בימים שכאלה אני מוותר על האזניות, מניח את הספרים בבית, זונח את ההשראות הגדולות, מתרחק מן המוזיקה, מן הבישולים, לא יוזם דבר מה מעניין שיציף את חלומותיי על פני השטח. פעם בכמה זמן אני שוקע בתרדמת, לרוב בתחילתו של האביב – ולא, אין לכך קשר לאובדן החורף או קלישאות אישיות כאלה ואחרות. העניין הוא שלעתים אני צריך להישרף על ידי הזמן, ולו רק כדי שאוכל להבין, בחוכמת בדיעבד קטנה, את המשמעות הנלוזה של תבערה זו. לרוב, מה שעוצר את הכלום ×”×–×”, את השממה הרוחנית הכמעט מוחלטת, זהו אלבום. במיוחד ×›×–×” שלו לא ציפיתי.

כך פתאום נחת באמצע המדבר האחרון Bloom של Beach House. מיד כששמעתי על כך – עוד בטרם ההאזנה הראשונה – נזרקתי בחזרה אל נובמבר 2009, רגע לפני מהפכת החורף ההיא של ×—×™×™. אז דלף Teen Dream, האלבום הקודם של הצמד האהוב כל כך ×”×–×”, ויקטוריה לגרנד ואלכס סקאלי, ובפועל סימל הוא את הכל. למעשה, הוא ×”×™×” חשוב כל כך להוויה ההיא, העתיקה, עד ×›×™ אני זוכר את התאריך המדויק שבו הוא עלה לרשת – 19 בנובמבר, 2009. איזה קלקול יפהפה ×”×™×” כל ×–×”. קלקול חיים מלכותי.

הפעם מגיע החדש של בית החוף ברגע אחר, וכבר בורא לי מציאויות נחמדות, בזכות הזמרת האהובה עליי בעולם, ויקטוריה. Bloom שלה ושל בן זוגה מאפשר לי, למשל, לחלום על החודשים הקרובים בצורה אוטופית כמעט. כזו הכוללת מטוסים, לבלובים, התרגשויות קטנות מיומיום, מהפכות חברתיות, אלף ומאתיים ספרים, מתכונים, חיוכים ושמחות, גניזות של שממות מיותרות. כל מה שהייתי צריך כדי לקום, לרדת ממעלה המיטה המשונה שלי אל מיתת ההשהיה הוא זה. אלבום נפלא שכזה, שבור שבור את שגרתי.

 Beach House :: New Year
 Beach House :: Myth
 Beach House :: Wild
 Beach House :: Other People
האלבום המלא והמעולה

הרבה זמן חלף מאז שעצרתי את נשמתי לרגע למענו של להיט גדול בשל הקליפ הגדול עוד יותר שלו. אולם ×–×” מה שקרה לי לפנות ערב בדירתי עטופת רוחות החורף המתחדשות. בחרתי לצפות בווידאו לסינגל החדש של Bear in Heaven, אחת מאותן להקות עידן ירושלים שלי, אחת החשובות שבהן – ונדהמתי. פעם הם שרו על הטינאייג'רים חולי האהבה שהם גילו, וכעת הם שרים על השתקפויות בעיניה של מישהי, אך אין ×–×” משנה כלל בעצם. עודני בוהה. בהו גם אתם בדבר ×”×–×”:

הלהיט ×”×–×” הוא הבטחת הפסח שלי. אם האלבום כולו, היוצא בתחילת אפריל וייקרא I Love You, It's Cool, יישמע כך – או דומה לזה – הרי שלא ×™×”×™×” אכפת לי כלל מן המצות והחמסינים. אני אוכל לנוע לי במרחבי הארץ המצהיבים בתחושה של היעדר קיפוח, של מי שהוענקה לו תשורת האביב המופלאה ביותר. בינתיים, עד שהאלבום ייצא מאפשרת השלישייה מברוקלין להאזין לו באתרם, אך במהירות נמוכה ב-400,000% מן המהירות הרגילה שבה הוקלט – אינני מגזים, כך הם מסבירים בעצמם. אם ×–×” מספק אתכם, אז הסתפקו בזה. אני מוותר על כך הפעם.

על כל פנים, בטרם תורידו את הסינגל ×”×–×” אל מחשבכם – דעו לכם שבחמישי הקרוב אני מתקלט בבר "התיכון" בחיפה בערב שנקרא זעם מתוק של חלומות נעורים. ×–×” קורה ב-1.3 כאמור, בשעה 23:00 בערך והכתובת היא בלפור 2 פינת הרצל (בית הקרנות). אם במקרה אתם בחיפה בגשם, בואו. (עוד מידע כאן)

Bear in Heaven :: Reflection of You 

והנה האלבום, הוא הודלף: כאן

זמן רב חלף מאז ישבתי וכתבתי משהו מול אורנים דוממים של זמן כניסת השבת. למעשה, אם עליי להעמיד דברים על דיוקם, הרי שמעולם לא זכיתי לעשות דבר כזה. כאשר התגוררתי בתל אביב בגלגול הקודם, אי-שם באמצע העשור הראשון לשנות האלפיים, לא היו כל עצים בנמצא, ואפילו בשתי הדירות הירושלמיות שלי הסתפקתי בעץ חרוב גדול ובמיני אילנות ערומים של חורף גס. והנה פתאום, כשאזניות על ראשי, אני יושב בחדר חיפאי, פסנתר מנגן לי מנגינות של פעם, או שמא של הווה אדיר, ואורנים דוממים נחים לפניי. אם זה לא היה מנחם מספיק, דבר לא היה מנחמי עוד.

אך זהו שקר קט, שכן את הנחמה הגדולה אני גורף מאחד אחר – אהוב לבי – פטר ברודריק. במידה מסוימת, ייתכן שבצדק, אני מרגיש ששחקתי עד דק את אהבתי אליו, לפחות במדיום ×”×–×”. נדמה ×›×™ הדני-אמריקאי ×”×–×” הוא האיש שזכה לסכום המילים הגבוה ביותר שהענקתי ליוצר כלשהו באייפוד רעב – אך כל ×–×”, בצדק נעשה (×”× ×” פרשנויות). להלן הסבר קטן על הדבר היפהפה שהוא ארגן לי כך פתאום באמצע רקוויאם החורף ×”×–×”.

אחרי ששחרר שני פסקולים אבסטרקטיים לפני כמה חודשים, שלשום הודלף אלבומו המלא השלישי החדש של ברודריק, הנושא את השם המעט מייגע http://www.itstartshear.com. הורדתי אותו אל מחשבי בשלישי עם לילה, גדוש ציפייה וחששות. הרי, כך לחשתי לעצמי ברכות – ולו רק כדי שהשכן האיום שלי לא ידפוק על הקיר שוב – "אמן אשר קרע אותך לפיסות כאב ואושר וערבב אותך באגרסיביות גדולה אך מעודנת – סביר ×›×™ מתישהו ייכשל בצעדיו". והנה, גבירותיי, טעיתי. אשף הרכות שלי הוא אחד הדברים הטובים שניתנו לי. אני יודע ×›×™ זוהי אמירה גדולה, ובכל זאת – נדמה לי ×›×™ אזלו מילותיי, שאמורות היו לתאר את שהוא עושה לי – עם פסנתרו, גיטרתו, סמפלרו, מסורו, קולו ומילותיו.

 Peter Broderick :: I am Piano
 Peter Broderick :: Everything I Know
 Peter Broderick :: A Tribute To Our Letter Writing Days
 Peter Broderick :: Asleep
האלבום המלא והמעולה

אני מוכן להישבע שאינני אמור לשבת כך ולכתוב את אלפי המילים האלה, פעם אחר פעם, חודש אחרי חודש, שנה אחר שנה, עד הנצח. אני מוכן להישבע, ×›×™ אמרתי לעצמי לחדול, לצאת מן החדרון הצר ×”×–×” ולו רק כדי לשאוף אוויר אחר, ×›×–×” שבו רק את ואני מחללים את התודעה, מחוללים את הצעדים. אני מוכן להישבע ×›×™ הבוקר, ברכבת מחיפה, נשבעתי ×›×™ אקשקש על ידיי מילים בגרמנית, כך שרק אני – בין כל הסובבים אותי – אבין את אשר אני ממולל בקצות אצבעותיי. אני מוכן להישבע ×›×™ עשיתי זאת. אני מוכן להישבע ×›×™ מתחת לחלון דירתי הגדול זרוקות רגלי בובה, אשר הונחו בעבר על עמדת שופט במגרש חולי של כדורעף חופים, שלצדו הושבו בחורים שהמתינו לבנות זוגם בעת שאלו מדדו תחתונים בתאי המדידה הסמוכים. אני מוכן להישבע ×›×™ חלמתי לא אחת שבמו ידיי אחריב עולמות שלמים ואברא מחדש רק שניים – את ×–×” שבו נולדה אמי וכן את ×–×” שבו גדל אבי. אני מוכן להישבע ×›×™ אפסיותם של אנשים מוכרים אינה מתקרבת לאפסיותם של הזרים לי לגמרי. אני מוכן להישבע ×›×™ אתרוגים שניסיתי לקטוף בעבר, לפני שנים ארוכות, עדיין צומחים בינות עלוות לענפים מבלי שאיש × ×’×¢ בהם, ניסה להריחם או לחדד את פטמותיהם. אני מוכן להישבע ×›×™ את כל ימי ראשון של ×—×™×™ הייתי זורק ברגע אל מגירת הסתרים שהותרתי פעם בבית הוריי, מבלי שאיש כלל יכול ×”×™×” להבחין. אני מוכן להישבע ×›×™ מחר ×™×”×™×” טוב, מצוין, מופלא, עילאי – אך אין בי כל דעת. לילות כימים הייתי נחבא מפני התופת שהיתה לה לגן עדן של חרושת סתר רצופת געגועים.

והנה הבוקר נתתי לאוויר של ים לחפון את שיערותיי, התפניתי להביט רגע בהר שאותו שוב הותרתי מאחור – ורצתי אל הדרום. בדרך נתקעתי עם הבנג'ואים הגוססים של Dreamend. ואני בכלל שונא בנג'ו עוד מילדות. פשוט ×›×™ הכלי ×”×–×” אינו מזכיר לי דבר לו אני זקוק. הוא טבוע בים אסוציאציות לא נכונות מבחינתי, כאלה שחורגות מגבולות הסביר בכל הנוגע לחיי. אלא שאת הבנג'ואים הגוססים של Dreamend משיקגו אני אוהב דווקא. הם גוועים אל תוך הררי אפלה עמוסי חורבות של ארצות שקועות. במקביל, באלבומם החדש – And The Tears Washed Me, Wave After Cowardly Wave – הם צובעים נתיבי צבע בתוך האפור הגדול. מבלי שכלל ציפיתי, ובעוד שבכלל הייתי משוכנע ×›×™ כל כולי שייך ל-Grimes החדש והמשובח – נפלתי אל תוך נתיבים אלה. בדרך אל המקום הנכון ביותר שהייתי יכול לדמיין כנראה.

 Dreamend :: The Face on the Tintype
 Dreamend :: Another Day
 Dreamend :: God Went Out of me
האלבום המלא והמעולה

החודשיים האחרונים הם כנראה היפים ביותר שידעתי בשנים האחרונות. לפעמים, בשעות המתח הגדולות של סגירת העיתון, אני מתעורר, נעמד באיזו פינה, ומנגינה נורבגית כלשהי נשרקת מפי, בעוד אני מניע את כפות הרגליים בקצב הנכון. אני מתעוור אל מול המציאות הישנה, או שמא היא – אותה מציאות רצוצה ונשכחת – נעשית עיוורת לנוכח החלום החדש שנרקם לו בעולמי. כל זאת בין גנים צבעוניים, מול מפרצים מסתערים, לנוכח שניות עצומות של אי-פחד, אי-בהלה, אי-יגון ואי של שפיות חושית.

בתוך קלחת ×”×’'לי הוורדרד הנוכחית אני נעמד, מביט סביבי ורואה את 2010 כולה. אותה שנה הפכפכה – זו שבה בכל פעם שטיפסתי אל חודו של צוק, גם צנחנתי ממנו נטול כל אמצעי ×”×’× ×” – ניצבת כסימניה פעוטה של לילות השקט המרובים – והיא נודמת. שירה הקודר מעט, בין עצי ירושלים המאובקים לעצי המבורג לבושי העורבים השחורים, הופך בעת הזו לפזמון נטול פספוס, ולו הקטן ביותר.

אין פלא כנראה שמרבית אהבותיי המוזיקליות הגדולות של סיבוב החיים הקודם קמות לחיים באחת, מכות באצבעותיהן על מיטב הזגוגיות השבירות שנעטפו על ידי ברגע אחר. כך למשל, איוון אביל ודניס נוביון, הם Memoryhouse, מדגדגים את הזמן שבו ייצא אלבום הבכורה שלהם. הצמד הקנדי היפה ×”×–×”, אשר אחראי לשיר השנה העגמומי שלי ב-2010, כבר הספיק החודש לפנק את העולם בשני שירים ראשונים מתוך הדבר הגדול ×”×–×” שלהם – ונדמה ×›×™ נשמותיהם שינו כיוון, או שמא זהו אני בלבד? את רוח הרפאים שטיילה בסלונם בעבר, הם המירו במקצב חדש, עם גיטרה חדשה וכוונה חדשה. זו אולי אינה מוזיקת המסיבות המתבקשת ביותר, אבל ×–×” אחר. אחר מכל מה שהם ידעו לתת לי בעבר, ועל כן מוטב לי.

והם אינם לבד, שכן ×’'ק טאטום, ×”×’'×™× ×’'×™ האחראי על Wild Nothing, עוד אימפריית 2010 קטנה, מתכונן לדליפתו של אלבומו השני – והוא עושה זאת בסיוע אנדריאה אסטלה מ-Twin Sister. מסופר ×›×™ זהו השיר הראשון אי-פעם שאותו הוא הקליט עם חבריו באולפן ולא על המק בבית, ואין לי אלא לומר ×›×™ גם את זאת אהבתי אך גם את זאת. אם איש לא יעצור אותי, אותם, או אותנו – זו עוד עשויה להיות השנה של ×—×™×™.

 Memoryhouse :: Walk With Me
 Memoryhouse :: The Kids Were Wrong
 Wild Nothing :: Nowhere

בעיצומה של הנסיעה לעבודה אתמול, כששמש חורף זדונית סינוורה אותי מימין באלגנטיות השמורה רק לכוכבים, עצרתי לרגע את הקריאה השגרתית. הקריינית מהרדיו הקלאסי הצפון גרמני, לו אני מאזין לעתים תוך כדי תנועה, עצרה את היצירה שהושמעה באמצע – ×›×™ ×”×’×™×¢×” השעה לכך הסתבר – והחלה מספרת על נפלאות הקונצרט שבו צפתה אמש. ×”×™×” ×–×” קונצרט בכורה בפואייה של בניין התזמורת בהמבורג. במשך שלוש דקות, באופן מפתיע, תיארה השדרנית את שמלתה של הכנרית, שמסתבר שהיתה מיוחדת מן הרגיל: שחורה, ארוכה, בעלת שסעים גדולים, וכמה נצנצים פעוטים. אם לסמוך עליה, הרי שהקהל ×”×™×” המום. לפי דבריה, יצירות באך שבחרה הכנרית לנגן קיבלו תוקף אחר בזכות השמלה.

בהיתי במושב שהיה לפניי. הידקתי את עיניי וניסיתי לדמיין את הפואייה, שבו ביקרתי פעמיים, וניסיתי לצייר בראשי את השמלה השמימית, כשברקע החלו משמיעים את אותו קונצרט מאמש. כשנכשלתי, התעוררתי. "הזדקנתי", אמרתי לעצמי, אבל לא הייתי בטוח מדוע חשבתי כך. סגרתי את הספר שנתקע בין רגליי, כיביתי את אפליקציית הרדיו, וחזרתי אל המוזיקה שלי, נטולת השמלות השחורות, זו המסונדלת במגפיים כהים. זוהי אותה מוזיקה, שגם כאשר יוצא אלבום חדש לעוף מונטריאול, אני נאלץ לשוב אליה, כמו ילד הנקרא לביתו בשעת האפלה.

האיטיים, המונוטוניים, המקסימים התורנים שלי בשבועיים האחרונים הם הצמד Tropic of Cancer מלוס אנג'לס. ב-EP האחרון שלהם, The End of all Things, נתקלתי רק באחרונה, אף שהוא יצא בעיצומה של 2011, אך כל ×–×” חסר כל משמעות כעת. ×”×”×–×™×” שבה הם מתנהלים, מקצב הצעידה הטורדני – שאינו מאפשר לי לעשות יותר מדי חוץ מלהרקיד את אצבעותיי על עמודי משען בקרונות רכבת, שירתה עטורת הערפל של קמלה לובו הסולנית – כל אלה ביחד מסמיכים את הגלים הגדולים שגם ×›×›×” שוברים אותי.

 Tropic of Cancer :: Be Brave
 Tropic of Cancer :: Awake
 Tropic of Cancer :: A Color
ה-EP המלא להורדה