פעם בכמה זמן פשוט נשבר לי מהכל. אחת לתקופה אני פשוט עובד, ולא עושה דבר לבד מזאת. בימים שכאלה אני מוותר על האזניות, מניח את הספרים בבית, זונח את ההשראות הגדולות, מתרחק מן המוזיקה, מן הבישולים, לא יוזם דבר מה מעניין שיציף את חלומותיי על פני השטח. פעם בכמה זמן אני שוקע בתרדמת, לרוב בתחילתו של האביב – ולא, אין לכך קשר לאובדן החורף או קלישאות אישיות כאלה ואחרות. העניין הוא שלעתים אני צריך להישרף על ידי הזמן, ולו רק כדי שאוכל להבין, בחוכמת בדיעבד קטנה, את המשמעות הנלוזה של תבערה זו. לרוב, מה שעוצר את הכלום ×”×–×”, את השממה הרוחנית הכמעט מוחלטת, זהו אלבום. במיוחד ×›×–×” שלו לא ציפיתי.

כך פתאום נחת באמצע המדבר האחרון Bloom של Beach House. מיד כששמעתי על כך – עוד בטרם ההאזנה הראשונה – נזרקתי בחזרה אל נובמבר 2009, רגע לפני מהפכת החורף ההיא של ×—×™×™. אז דלף Teen Dream, האלבום הקודם של הצמד האהוב כל כך ×”×–×”, ויקטוריה לגרנד ואלכס סקאלי, ובפועל סימל הוא את הכל. למעשה, הוא ×”×™×” חשוב כל כך להוויה ההיא, העתיקה, עד ×›×™ אני זוכר את התאריך המדויק שבו הוא עלה לרשת – 19 בנובמבר, 2009. איזה קלקול יפהפה ×”×™×” כל ×–×”. קלקול חיים מלכותי.

הפעם מגיע החדש של בית החוף ברגע אחר, וכבר בורא לי מציאויות נחמדות, בזכות הזמרת האהובה עליי בעולם, ויקטוריה. Bloom שלה ושל בן זוגה מאפשר לי, למשל, לחלום על החודשים הקרובים בצורה אוטופית כמעט. כזו הכוללת מטוסים, לבלובים, התרגשויות קטנות מיומיום, מהפכות חברתיות, אלף ומאתיים ספרים, מתכונים, חיוכים ושמחות, גניזות של שממות מיותרות. כל מה שהייתי צריך כדי לקום, לרדת ממעלה המיטה המשונה שלי אל מיתת ההשהיה הוא זה. אלבום נפלא שכזה, שבור שבור את שגרתי.

 Beach House :: New Year
 Beach House :: Myth
 Beach House :: Wild
 Beach House :: Other People
האלבום המלא והמעולה