בעיצומה של ×”× ×¡×™×¢×” לעבודה ×תמול, כששמש חורף ×–×“×•× ×™×ª ×¡×™× ×•×•×¨×” ×ותי מימין ב××œ×’× ×˜×™×•×ª השמורה רק לכוכבי×, עצרתי לרגע ×ת הקרי××” השגרתית. ×”×§×¨×™×™× ×™×ª מהרדיו הקל×סי הצפון ×’×¨×ž× ×™, לו ×× ×™ מ×זין ×œ×¢×ª×™× ×ª×•×š כדי ×ª× ×•×¢×”, עצרה ×ת היצירה שהושמעה ב×מצע – ×›×™ ×”×’×™×¢×” השעה לכך הסתבר – והחלה מספרת על × ×¤×œ×ות ×”×§×•× ×¦×¨×˜ שבו צפתה ×מש. ×”×™×” ×–×” ×§×•× ×¦×¨×˜ בכורה בפו××™×™×” של ×‘× ×™×™×Ÿ התזמורת בהמבורג. במשך שלוש דקות, ב×ופן מפתיע, תי×רה ×”×©×“×¨× ×™×ª ×ת שמלתה של ×”×›× ×¨×™×ª, שמסתבר שהיתה מיוחדת מן הרגיל: שחורה, ×רוכה, בעלת ×©×¡×¢×™× ×’×“×•×œ×™×, וכמה × ×¦× ×¦×™× ×¤×¢×•×˜×™×. ×× ×œ×¡×ž×•×š עליה, הרי שהקהל ×”×™×” המו×. לפי דבריה, יצירות ב×ך שבחרה ×”×›× ×¨×™×ª ×œ× ×’×Ÿ קיבלו תוקף ×חר בזכות השמלה.
בהיתי במושב שהיה ×œ×¤× ×™×™. הידקתי ×ת ×¢×™× ×™×™ ×•× ×™×¡×™×ª×™ לדמיין ×ת הפו××™×™×”, שבו ביקרתי פעמיי×, ×•× ×™×¡×™×ª×™ לצייר בר×שי ×ת השמלה השמימית, כשברקע החלו ×ž×©×ž×™×¢×™× ×ת ×ותו ×§×•× ×¦×¨×˜ מ×מש. ×›×©× ×›×©×œ×ª×™, התעוררתי. "×”×–×“×§× ×ª×™", ×מרתי לעצמי, ×בל ×œ× ×”×™×™×ª×™ בטוח מדוע חשבתי כך. סגרתי ×ת הספר ×©× ×ª×§×¢ בין רגליי, כיביתי ×ת ×פליקציית הרדיו, וחזרתי ×ל המוזיקה שלי, × ×˜×•×œ×ª השמלות השחורות, זו ×”×ž×¡×•× ×“×œ×ª ×‘×ž×’×¤×™×™× ×›×”×™×. זוהי ×ותה מוזיקה, ×©×’× ×›×שר ×™×•×¦× ××œ×‘×•× ×—×“×© לעוף ×ž×•× ×˜×¨×™×ול, ×× ×™ × ×לץ לשוב ×ליה, כמו ילד ×”× ×§×¨× ×œ×‘×™×ª×• בשעת ×”×פלה.
×”×יטיי×, ×”×ž×•× ×•×˜×•× ×™×™×, ×”×ž×§×¡×™×ž×™× ×”×ª×•×¨× ×™× ×©×œ×™ ×‘×©×‘×•×¢×™×™× ×”××—×¨×•× ×™× ×”× ×”×¦×ž×“ Tropic of Cancer מלוס ×× ×’'לס. ב-EP ×”×חרון שלה×, The End of all Things, × ×ª×§×œ×ª×™ רק ב××—×¨×•× ×”, ××£ ×©×”×•× ×™×¦× ×‘×¢×™×¦×•×ž×” של 2011, ×ך כל ×–×” חסר כל משמעות כעת. ×”×”×–×™×” שבה ×”× ×ž×ª× ×”×œ×™×, מקצב הצעידה ×”×˜×•×¨×“× ×™ – ש××™× ×• מ×פשר לי לעשות יותר מדי חוץ מלהרקיד ×ת ×צבעותיי על עמודי משען ×‘×§×¨×•× ×•×ª רכבת, שירתה עטורת הערפל של קמלה לובו ×”×¡×•×œ× ×™×ª – כל ×לה ביחד ×ž×¡×ž×™×›×™× ×ת ×”×’×œ×™× ×”×’×“×•×œ×™× ×©×’× ×›×›×” ×©×•×‘×¨×™× ×ותי.
Tropic of Cancer :: Be Brave
Tropic of Cancer :: Awake
Tropic of Cancer :: A Color
×”-EP ×”×ž×œ× ×œ×”×•×¨×“×”
