ארבע שעות מחיי נתתי לשיעורי הבית שלי היום. כמו פעם, כשהייתי ילד, גם היום נכנעתי לכוחות חזקים ממני אשר דרשו כי אסיים לא פחות מ-120 משפטים נטולי מילות קישור גרמניות, אערוך טקסט מעיתון לאייטם רדיו על המפקח הממשלתי על אבטחת המידע (Bundesdatenschutzbeauftragte, לא צוחק, כך הוא נקרא), ואף אכתוב חיבור בן עמוד שבו אני אביע את עמדתי על שלל קלישאות נדושות. כמעט נחנקתי, אלא שאז נזכרתי שאין מוזיקה ברקעה של הדרמה המלוכדת הזו. על כן, שבתי במהרה אל Summer Camp וביחד זרחנו.

לא מזמן רציתי לספר עליהם לעולם, אך מלבד קליפ לא ×”×™×” בידי דבר. והנה שלשום נמצא לו ×”-EP החדש של הצמד הלונדוני החמדמד ×”×–×”, Young הוא נקרא. ×’'רמי ואלזיבת' עושים קסמי צ'ילווייב ומערבבים אותםכרגיל בנוסטלגיה לא להם. בונבוניירה קטנה של צלילים גבוהים, שכפול קולות מוכר, אהבות מתרחקות והפקה אינפנטילית – כל אלה גם יחד שומרים על ניחוח כאב איזוטרי. כמו כמה להקות אחרות, או שמא צמדים אחרים, בז'אנר ×”×–×” – הכל מתחיל קטנטן ותמיד קיים סיכוי לבגרות של זיקוקים. ובכלל, עם קליפים כאלה – העתיד נראה צבעוני.

 Summer Camp :: Round the Moon
 Summer Camp :: Ghost Train
 Summer Camp :: Veronica Sawyer
ה-EP המלא גם הוא כאן

אני קצת יותר מדי עצבני הבוקר, כך שאינני יודע לאן כל השורות הקצרות הללו עוד יובילו אותי. בתקופה האחרונה כבר לא שומעים את הגלוקנשפיל מתנגן בחוצות השכונה, פשוט כי הקימו פה מפלצת לעשירים אשר חוסמת את המוזיקה. אני מנסה לדמיין איך ייראו חייהם של מיטב האמריקאים שיעברו להתגורר בשכונה הירושלמית הזו, והאם גם הם יחושו מבורכים וברי מזל למשמע התשיעית של בטהובן המנוגנת בפעמונים כל שישי בצהריים. איכשהו, נדמה לי שהם לעולם לא ישמעו זאת. במידה מסוימת, אני אפילו שמח על כך. הייתי מעדיף להשמיע להם דברים אחרים שקצת יותר יפחידו אותם, יגרמו להם ללכת לשכונה אחרת. כך גם מחירי הדירות פה יירדו מעט.

נגיד, ×”× ×”, אני אשמיע להם את O. Children. הלהקה הבריטית הזו מעט מפחידה, לא במבטי הערפל הרגעיים הרגילים של חבריה או בלוק הכללי, אלא פשוט בגלל הקול הכללי של הסולן המשובח שלה: טובי אוקנדי. נדמה לי ×›×™ מעולם לא נראה מחזה מרהיב יותר של איאן קרטיס צעיר כמוהו, אשר כלל אינו משתדל להישמע כמו האפלולי האפילפטי המפורסם ממנצ'סטר – אבל פשוט אין לו ברירה. O. Children הם הדבר הבריטי ×”×›×™ חביב בו נתקלתי בחודש האחרון, אף על-על פי שהם אינם מנסים לייצר נחמדות. הם יותר באוהאוס מג'וי דיוויז'ן, או יותר Horrors מ-Editors, ואני חולה בעיקר על המודעות העצמית הנפלאה שלהם. הפוזה העצובה היא רק אירוניה קלה אל מול החיוכים והקאווה שהם שותים בחדרי חדרים.

 O. Children :: Dead Disco Dancer
 O. Children :: Malo
 O. Children :: Ruins
 O. Children :: Heels
האלבום המלא והנחמד להפליא

אני מאוד אוהב הפתעות. כלומר, לא כאלו הכוללות בריכה, בלונים והמון צחקוקים, אבל בהחלט כאלו אשר מציבות מולך תמרור ×—×™× × ×™ ועליו הכיתוב – "באמת שלא האמנת שזה יקרה, נכון?". אם להיות כן, הרי שלמען האמת אני מחבב אך ורק הפתעות קולינריות ומוזיקליות. בסופו של דבר, די נחמד לנגוס בדבר מסוים ולגלות שטעמו הפוך לגמרי מזה שחשבת. כך קרה לי בפעם הראשונה בה אכלתי פטל טרי, כאשר כל ציפייה למתיקות מעודנת התערערה עם משב החמיצות המעודנת עוד יותר. בעולם המוזיקלי קרו לי דברים דומים עשרות פעמים. מתי ×–×” קרה בפעם האחרונה, תשאלו? אתמול.

אתמול הודלף האלבום החדש של Mystery Jets, גיבורי נעוריי הירושלמיים לפני שנתיים, הלהקה אשר סייעה לי להרקיד המוני אנשים שמחים יותר או פחות בשנתיים וחצי האחרונות. לפני כמה שבועות, כאשר האזנתי לסינגל הראשון ששחררו מן האלבום – נחרדתי. הוא לא × ×’×¢ אליי, לא שר לי ולא ניסה להיות נחמד אליי. עזבתי אותו. בדיוק בשל כך, כאשר לחצתי אתמול בבוקר על כפתור ×”-Play כדי להאזין ל-Serotonin החדש של ×”×’'טס, הייתי משוכנע ×›×™ הדייט ×”×–×” יסתיים בלא כלום, בפרידה לאחר ארבעה-חמישה שירים. ואיך אומר זאת כעת? הפתעה. באופן בלתי יאומן בכלל, מדובר ביצירה נוגה, מלודית, קליטה ונהדרת. אין פה להיטי ענק כמו ב-21, אלבומם הקודם, אבל יש פה אביביות מתפוגגת וצבעוניות מרוסנת. נו, עוד אלבום מקסים ל-2010. אני מתחיל להתייאש.

 Mystery Jets :: Alice Springs
 Mystery Jets :: Dreaming of Another World
 Mystery Jets :: Waiting on a Miracle
האלבום המלא והמעולה

הפעם הקודמת בה מישהו כתב על Klaxons באייפוד רעב היתה אי-שם במארס 2007. ×”×™×” ×–×” אדם ב. שאחראי ×”×™×” למילים בפוסט ההוא, ומאז נדמה שדברים גדולים קרו. הניו-רייב נולד ומת, תל-אביב נעלמה מחיי, כמעט סיימתי תואר, שיניתי חיים, אך הקידומת נותרה כשהייתה. כל כך הרבה זמן דל חלף מאז נשמע קולם של קלאקסונס באחרונה, והנה אמש הכל השתנה בדקה. שלוש שנות המתנה לאלבום השני של השלישייה, שגדלה רשמית לרביעייה, הסתיימו, וסוף סוף עומד להיחשף (אחרי שכבר × ×’× ×– פעם אחת אשתקד) הדבר הבא שלהם. אך איך אומר זאת? כל הסיפור כבר לא ממש מרגש. כלומר, הסיפור אולי כן – אבל המוזיקה?

ובכל זאת, מן הראוי להתייחס בכובד ראש ללהקה שרק לפני שלוש שנים הייתה הבשורה הבריטית הגדולה ביותר. בקיץ שעבר סיפרו הקלאקסונים, ×›×™ הם לוקחים נתיב חשוך קצת יותר באלבום הבא שלהם, ורגע אחרי ×–×” יצאו לסיבוב הופעות בבלקן ובמזרח אירופה (על אמת). הם אף הצהירו בגאון ×›×™ הם דוחים את האלבום ל-2010, כדי "להיות חתומים על התקליט הגדול הראשון של העשור החדש ולא על התקליט הגדול האחרון של העשור הקודם". היוהרה הגלאגרית הזו נראתה לי מעט עלובה, אבל חייתי עמה בנחת. אמש, אינני יודע למה, כשלחצתי על כפתור הפליי לראשונה כדי להאזין ל-Flashover שלהם, ציפיתי לשמוע שם These New Puritans. בסופו של דבר, כל ששמעתי שם – ועודני שומע – ×–×” Klaxons. האם ×–×” רע? תשפטו בעצמכם. אני סובלני וסבלני.

Klaxons :: Flashover 

משהו מיוחד קורה באוויר. הוא עומד. אולי הוא ×¢×™×™×£, אולי סתם עצל, אולי שכח, אולי הסתגל לעיר העומדת הזו ונהג כמותה. בכל מקרה, הוא עומד. ניסיתי להניעו, כדי שהוא ×™× ×™×¢ מחדרי את החמימות הלא מוזמנת, אך הוא עומד. ניסיתי לצנן אותו באמצעות נביחות כלשהן, אך לא. דבר אחד בלבד הצליח בסופם של צהריים לשנות את רוחו מעט: אלבום סוער. סוער ×›×–×” שאינו יכול שלא להרגיז אותו – את האוויר, אך אותי משמח בצורה משונה למדי. בגרון קרוע ודואב שרתי לאוויר "All this won't last forever", ובריזה באה.

וכעת לשלב התודות. תודה, אם כן, ל-Male Bonding, שלבד משם גאוני עושים את כל שהם עושים כדי לסייע לי במלחמותיי המתישות. מספרים עליהם כי כל חייהם הם זעמו בלונדון עירם, ולכן הופעת הבכורה שלהם התממשה במסיבת Rage גדולה בחודש מאי לפני שנתיים. כמיטב המסורת בשנת 2010, את אלבום הבכורה שלהם (Nothing Hurts), שיוצא השבוע, הם הקליטו בעצמם ללא כל רצון ללטש ולהשחיז עולמות. סכינים הם דווקא השחיזו למדי. במילון המונחים המוזיקלי העכשיווי הם אחראים ל-Surf בריטי מעודכן. אני הייתי מוסיף לכך גם כוכבית קטנה. כוכבית שמבהירה כי רק גולשים נטולי שיזוף, כאלו שלא ממש יוצאים מחוץ למרתף ביתם בעיר נטולת הים שלהם, יכולים להישמע כך. וזו מחמאה, כאמור.

 Male Bonding :: Franklin
 Male Bonding :: Your Contact
 Male Bonding :: All Things This Way
האלבום המלא

אכזבה גדולה נחלתי השבוע בעיר ילדותי הצפונית, בין בניין אגד המזדקן לכיפת הזהב המכוסה בד חום. קבוצתי הפסידה, ולבי נשבר שוב. כמו פעם, כך באותו ערב, כליותי חטפו מהלומה. נזכרתי במאורעות בית"ר תל-אביב בגיל 11, בדמעות שפיזרתי אז על בלטות כהות מדיי ובארגז הקרטון ×”×›×”×” קצת פחות שבו בעטתי בזעם. אינני מחבב חלומות מנופצים, אף שברור לי ×›×™ רק הם יודעים לברוא חלומות בריאים, מגוונים וחדשניים יותר. אלא שבינתיים חלומותיי נותרו כשהיו – מחוספסים, מוקלטים באיכות בינונית ומצולמים באמנותיות. כל ×”-Lo-Fi של העולם מתנקז באחרונה לראשי ולמחשבי. להלן מקרה נוסף.

Spectrals הוא בחור אנונימי מצפון אנגליה, אשר אינו מסוגל לחשוף את דמותו האמיתית, המספר ×›×™ הוא מרבה לכתוב פתקיות מנוקדות לתאו של פיל ספקטור, ומצליח לתעתע בי כבר כמה חודשים. ×–×” החל ב-7 אינטש הראשון שלו, אשר הזדמן לפאר חדרי מזמן ויצר בו תפארת של רוח, וממשיך גם כעת עם הספליט ×”×—×™× × ×™ שלו ושל Fair Ohs, שבעצמם ראויים להתייחסות בקרוב. באופן עקרוני, העת הנוכחית מעניקה לי דוגמאות רבות של ילדי פוסט-פוסט-פוסט-פאנק המקליטים בבית ועושים זאת כמו שרק הייתי שואף לעשות בעצמי. אם ×™×’×™×¢ יום בו יחזיק Spectrals באלבום בכורה – לבטח אלכד.

 Spectrals :: Leave Me Be
 Spectrals :: It's Ok (Not to Be OK
 Spectrals :: Birthday Kiss

×”× ×”, הצלחתי להחזיק את עצמי יממה שלמה – רק כדי לבלום את הרגשות. בכל זאת, דברים צריכים להיעשות בשיקול דעת. העובדה שהאלבום לו המתנתי יותר מכל השנה הודלף בצהריי אתמול לא יכולה היתה להשפיע עליי. הייתי חייב להאזין מספר פעמים, קודם שאשתדל לתאר את תחושותיי. לא כל יום ×–×” קורה, למעשה פעם בשנתיים וחצי, ובכלל אין איש שיודע לומר האם ×–×” יקרה שוב. האם אני אהיה פה? האם הם יהיו פה? אבל ×”× ×” חלפה היממה הזו, 24 שעות של רסן ומחשבות על התחושות המובהקות, והנה האלבום החדש של Foals:

חיים טוטאליים לנצח

הרכות, אוי הרכות. כל זעם הנעורים של הצעירים האהובים מאוקספורד שקע אל תוך אדי התה. מקצבים שלמים שלא יחלו כאן לעולם כמו בעבר מהדהדים בעונג מאחור. באלבום החדש ×”×–×” Foals מצליחים להתגבר על כל מה שהרחיק מהם רבים קודם (הילדותיות הבריטית האופיינית) ומאמצים רוחות חדשות שעלולות לקרב אחרים אליהם (פנים רציניים ומטָעים צפופים של מלודיה אחרת). אמש חששתי שאולי לא אוכל להתחבר לכל ×–×”. חששתי שלא אוכל לשכנע עוד את אחייני בן ×”-13 שהם הלהקה בשבילו. אבל ×”× ×”, הסתיים ערב יום העצמאות, ×”×’×™×¢ יום הריח המפתה והדוחה, ואני מהופנט. בווליום גבוה – ×–×” כל מה שהייתי צריך. אתן לסייחים לרכוב עליי. מאוחר יותר, אולי עוד כמה ימים, נתהפך.

 Foals :: After Glow
 Foals :: Blue Blood
 Foals :: Black Gold
 Foals :: Total Life Forever