אכזבה גדולה נחלתי השבוע בעיר ילדותי הצפונית, בין בניין אגד המזדקן לכיפת הזהב המכוסה בד חום. קבוצתי הפסידה, ולבי נשבר שוב. כמו פעם, כך באותו ערב, כליותי חטפו מהלומה. נזכרתי במאורעות בית"ר תל-אביב בגיל 11, בדמעות שפיזרתי אז על בלטות כהות מדיי ובארגז הקרטון ×”×›×”×” קצת פחות שבו בעטתי בזעם. אינני מחבב חלומות מנופצים, אף שברור לי ×›×™ רק הם יודעים לברוא חלומות בריאים, מגוונים וחדשניים יותר. אלא שבינתיים חלומותיי נותרו כשהיו – מחוספסים, מוקלטים באיכות בינונית ומצולמים באמנותיות. כל ×”-Lo-Fi של העולם מתנקז באחרונה לראשי ולמחשבי. להלן מקרה נוסף.

Spectrals הוא בחור אנונימי מצפון אנגליה, אשר אינו מסוגל לחשוף את דמותו האמיתית, המספר ×›×™ הוא מרבה לכתוב פתקיות מנוקדות לתאו של פיל ספקטור, ומצליח לתעתע בי כבר כמה חודשים. ×–×” החל ב-7 אינטש הראשון שלו, אשר הזדמן לפאר חדרי מזמן ויצר בו תפארת של רוח, וממשיך גם כעת עם הספליט ×”×—×™× × ×™ שלו ושל Fair Ohs, שבעצמם ראויים להתייחסות בקרוב. באופן עקרוני, העת הנוכחית מעניקה לי דוגמאות רבות של ילדי פוסט-פוסט-פוסט-פאנק המקליטים בבית ועושים זאת כמו שרק הייתי שואף לעשות בעצמי. אם ×™×’×™×¢ יום בו יחזיק Spectrals באלבום בכורה – לבטח אלכד.

 Spectrals :: Leave Me Be
 Spectrals :: It's Ok (Not to Be OK
 Spectrals :: Birthday Kiss