הפעם הקודמת בה מישהו כתב על Klaxons באייפוד רעב היתה אי-שם במארס 2007. ×”×™×” ×–×” אדם ב. שאחראי ×”×™×” למילים בפוסט ההוא, ומאז נדמה שדברים גדולים קרו. הניו-רייב נולד ומת, תל-אביב נעלמה מחיי, כמעט סיימתי תואר, שיניתי חיים, אך הקידומת נותרה כשהייתה. כל כך הרבה זמן דל חלף מאז נשמע קולם של קלאקסונס באחרונה, והנה אמש הכל השתנה בדקה. שלוש שנות המתנה לאלבום השני של השלישייה, שגדלה רשמית לרביעייה, הסתיימו, וסוף סוף עומד להיחשף (אחרי שכבר × ×’× ×– פעם אחת אשתקד) הדבר הבא שלהם. אך איך אומר זאת? כל הסיפור כבר לא ממש מרגש. כלומר, הסיפור אולי כן – אבל המוזיקה?

ובכל זאת, מן הראוי להתייחס בכובד ראש ללהקה שרק לפני שלוש שנים הייתה הבשורה הבריטית הגדולה ביותר. בקיץ שעבר סיפרו הקלאקסונים, ×›×™ הם לוקחים נתיב חשוך קצת יותר באלבום הבא שלהם, ורגע אחרי ×–×” יצאו לסיבוב הופעות בבלקן ובמזרח אירופה (על אמת). הם אף הצהירו בגאון ×›×™ הם דוחים את האלבום ל-2010, כדי "להיות חתומים על התקליט הגדול הראשון של העשור החדש ולא על התקליט הגדול האחרון של העשור הקודם". היוהרה הגלאגרית הזו נראתה לי מעט עלובה, אבל חייתי עמה בנחת. אמש, אינני יודע למה, כשלחצתי על כפתור הפליי לראשונה כדי להאזין ל-Flashover שלהם, ציפיתי לשמוע שם These New Puritans. בסופו של דבר, כל ששמעתי שם – ועודני שומע – ×–×” Klaxons. האם ×–×” רע? תשפטו בעצמכם. אני סובלני וסבלני.

Klaxons :: Flashover